יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף נ.
לא כשאני נכתב אני נקרא עיין ע"ז י"ח ד"ה הוגה.
פרק רביעי
מקום שנהגו עיין בספר מוצל מאש ח"ב סימן ג'. נחפה בכסף י"ט. בית יעקב סימן קל"ב. ועיין משנה למלך פ"ו דכלי(ם) המקדש ה"ט. צרור החיים נ"ד ע"ב אדמת קדש חא"ח סימן יוד ועוד בנחפה בכסף קנ"ג.
רשי' ד"ה מקום שנהגו דקדק בחקרי לב קפ"ד מאי בעי רשי' בזה דכתב עד חצי יום וכי היה מקום לטעות ומה שתירץ הוא דוחק ונ"ל לפי פשוטו כי רשי' בא לבאר מדקתני ערבי ולא קתני ערב פסח היה מקום לומר דערבי לישנא דקרא נקט בין הערבים והוא מחצות היום ולמעלה כמו שפירשי' בפרשת בא אבל קודם חצות אין מנהג כלל ואותו מחצה שהוא בין הערבים החצי אסור במקום שנהגו שהוא סמוך למנחה לכן בא רשי' לבאר דכוונת התנא על חצי היום ולא על חצי הבין ערבים וערבי דנקט משום דערבי פסחים דכל שנה נקט ולהתוספות אף ערב פסח שני אסור אמנם לדעת רשי' אין נראה כן.
רשי' ד"ה שלא לעשות וכו' המפרשים נחלקו בהבנת דברי רשי' כי לפירוש הר"ן וה"ה ובעל המאור והרמב"ן דעת רשי' אינו כהירושלמי שכתבו התו' דהטעם של איסור מלאכה אחר חצות מפני הקרבן אלא מפני הטעמים שכתב רשי' ובא רשי' ליתן טעם בין קודם חצות בין לאחר חצות מפני הטרדה של ביעור חמץ ושחיטת הפסח ומצה אמנם מקצת מן האחרונים כתבו כי רשי' לא בא ליתן טעם אלא על מנהג איסור מלאכה קודם חצות אבל הטעם שלאחר חצות מודה רשי' טעם הירושלמי וה"ה הקשה לטעם רשי' כי אף ערב סוכות ליתסר ולהסוברי' כי רשי' קודם חצות קאי ל"ק מידי ואף להסוברי' דאחר חצות קאי יש לחלק בין ע"פ לסוכות כמו שכתב התי"ט ובוודאי משמעות הדברים לפי פשוטן דרשי' קאי בין אקודם חצות בין לאחר חצות דאי לא כן לא הוה ליה לרשי' למנקט טעם המנהג ולהניח עיקר טעם האיסור של אחר חצות כמו שהוא בירושלמי ולפיכך נראה דוודאי רשי' סבר דב' הטעמים אמת טעם הירושלמי וטעם שכתב רשי' כי מהטעם שאמר הירושלמי הי' מותר בזמן הזה כמ"ש בעל המאור ולא כהתוספות לכן הוצרך רשי' לפרש טעם אחר לאסור בזמן הזה אחר חצות מפני מצה ולקושיות ה"ה מערב סוכות י"ל כיון שבי"ט אי אפשר לעשות הסוכה אף הוא לא יפשע מכח היתר מלאכה ויעשה מבע"י אבל מצה כיון דאפשר לאפותה בלילה אם נתיר לו עשיית מלאכה אף הוא ישכח מלאפות המצה וצריך לאפות בלילה וישנו התינוקת ועיין נחפה בכסף י"ט. יד אהרן א"ח סימן תס"ח בהגהות הטור. חקרי לב קפ"ה. הרא"ם על הסמ"ג תי"ט בית דוד ושושנים לדוד.
תוס' ד"ה מקום. וראיתי להרב משפט צדק ח"ג הנדפס מחדש בדף נ"ד שהקשה להירושלמי למה הביא ראי' מואספת דגנך ולא הביא ראי' מן ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וי"ל דמפסוק זה ה"א דוקא מלאכות קטנות שהן מותרין אף בערב פסח לכן הביא ראי' מואספת דגנך שהוא בוודאי אסור בע"פ אסיפת הדגן ואע"פ בשאר ימות השנה מותר עוד הקשה למה לא יליף מדאסרה התורה מלאכה בי"ט מכלל דבשאר הימים מותר וגם זה יש לתרץ ע"פ מ"ש דוודאי כמה מלאכות יש שמותרין בע"פ ואסורין בי"ט ושנוין בפרקין והנך מלאכות הוצרכה התורה לאסור בי"ט אבל מלאכות האסורות בע"פ כל יומי אסורין עוד הקשה דילמא ואספת דגנך לא קאי אלא על ימים שיש בהן תמידין ולא על ימים שיש בהם ג"כ מוספין שהן אסורין כמו ע"פ ונ"ל כי הירושלמי סבר כי אין לחלק בין קרבן צבור מדחזינן דתמידין שרי ה"ה למוספין וליכא לחלק רק בין קרבן יחיד לקרבן צבור. ועיין במקומות שהראיתי מקום בגמרא מ"ש על התוספות: