אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף מט:

דף מט.

לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח זהב שבא:

עם הארץ אין מכריזין על אבידתו. ב"מ כ"ב ד"ה אי דאיכא סימן:

אמר ר"ע כשהייתי עם הארץ. עיין כתובות ס"ב ד"ה דהוי צניע:

חזרתו כטומאתו. משנה למלך פ"ד דטומאת אוכלין ה"א קהלת יעקב כ"ז ע"א ודע דבטעם של חכמי' דמחלקי בין בשר קודש לחמץ כתבו התוספות הטעם בשם הירושלמי דחמץ יש תקנה בביטול אבל בקדש לא והרמב"ם והרע"ב בפירוש המשנה כתבו משום דקדש חמור מחולין. ובשושנים לדוד תמה למה פירשו טעם אחר ממה שמפורש בירושלמי ונראה שהם מפרשים פירש אחר בירושלמי וזה לשון הירושלמי תנא פחות מכאן אין מטריחין עליו שיחזור מה בין זה לזה זה יש לו ביטול ונתקשה בקרבן העדה מה זה שאמר פחות מכאן אין מטריחין אותו לחזור דפשיטא הוא כיון שאמר עד כמה הם חוזרים וממילא נשמע דפחות מכאן אין חוזרין ונ"ל לפי מה שכתב הרמ"ז דלהכי תני וכן דגם בקודש אם יצא למצוה ויתבטל מן המצוה א"צ לחזור כלל ולפי סברא זו י"ל הא דתני הך שיעורא במתני' היינו דוקא בהולך למצוה ויכול לחזור למצותו ולכן מקלינן דפחות מכשיעור א"צ לחזור אבל מי שאינו הולך לדבר מצוה אף פחות מכשיעור צריך לחזור אמנם הירושלמי לא סבר כהרמ"ז אלא מתני' לענין קדש לא מיירי כלל במצוה וא"כ פחות מכשיעור אף בלא מצוה א"צ לחזור ובשיעור אף במבטל מן המצוה צריך לחזור וזה שאמר גבי קדש תנא פחות מכאן אין מטריחין אותו לחזור אף באינו הולך למצוה גבי קדש דמתני' דקדש לא איירי גבי מצוה דאין חילוק כלל ומינה דבכשיעור אף במבטל מן המצוה צריך לחזור והקשה מה בין קדש לחמץ לענין מבטל מן המצוה דבקדש צריך לחזור אף דיבטל ובחמץ אין צריך לחזור ותירץ לזה דחמץ יש לו ביטול ולפיכך במבטל מן המצוה אין צריך לחזור אבל בקדש כיון דאין לו ביטול צריך לחזור בכשיעור מ"מ אבל לענין שינוי השיעור בין קדש לחמץ לא נתן הירושלמי טעם כלל. והשתא אתי שפיר מה שאמר הירושלמי בתר הכי עד כדון בשר קדש חמץ מנין אמר ר' יוסי מן מה דתנינין וכן מי שיצא מירושלים הדא אמרה מה דנפל לדין נפל לדין ופרושו לפי מ"ש כיון דמוכח בקדש דפחות מכשיעור א"צ לחזור כלל מעתה בחמץ מה הוא דבחמץ שפיר י"ל דוקא בהולך לדבר מצוה אע"פ שלא יבטל עכ"פ הולך הוא למצוה ולפיכך פחות מכשיעור א"צ לחזור אבל בלא הולך למצוה אפילו פחות מכשיעור צריך לחזור ואמר הירושלמי כיון דאמר וכן מוכח עכ"פ מאיזה דבר שוים הם ולמה שכתב הרמ"ז דבביטול מצותו זה לא סבירא ליה להירושלמי ובע"כ צ"ל דוכן אתא לחמץ דפחות מכשיעור א"צ לחזור אף באינו הולך למצוה דומיא דקדש כנ"ל נכון בפי' הירושלמי:

טומאתו כביצה. מרכבת המשנה ח"ג פ"ד דטומאת אוכלין ה"א.

תוס' ד"ה וי"א. רצוף אהבה

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה