יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף מו:
לימא בטובת הנאה קמפלגי. עיין בעצי אלמוגי' דף ר"ג שהקשה משם הרב מהר"י דלסוגיא דידן צ"ל דרבי יהושע סבר דטובת הנאה אינו ממון דא"כ הוה עובר בב"י ובי"מ. ובב"מ מוכח דר"י סבר טובת הנאה הוי ממון דאי לאו הכי אין אפשר לקנות בחליפין לחד מ"ד ואפשר לומר דדוקא היכא שניחא לי' בקנייה כמו התם הוי ממון עכ"פ זכות גרוע הוא וכיון דלא ניחא ליה דלהוה ליה זכותא בגוי' לעבור לא אמרינן דלהוי ממון. והאי דקאמר הגמ' הכי סתמ' לימא בטובת הנאה קמפלגי דמשמע בכל מקום קמפלגי היינו לרב פפא דלא מוכח דסבר דהוה ממון אבל לאידך מ"ד דמוכח שם דהוה ממון לא פליג רק לענין חמץ בפסח אי הוי הך טובת הנאה ממון לעבור ועיין סמוכות לזה בספר נאות יעקב י"ז ע"א. ועיין בחדושי ר"י אלמידה כ"ד ע"א:
טובת הנאה ממון. שאגת ארי' ס"ט ע"ג:
הואיל אי בעי מיתשל. שו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ס"ב לימודי ה' צ"ח ע"א וע"ב:
האופה מי"ט לחול. עיין משאת משה חח"מ דף ס"ח ע"ג שהקשה השואל מההיא דיומא דף ס"ב דמשמע דהיכא דלא מחוסר מעשה אמרינן הואיל. ועוד הקשה סוגיא דיומא עם הסוגיא דלקמן דף ס"ב ובקושיא אחרונה נדחק בתרוצה. ואחר המחילה אישתמיטתיה ליה דברי בעל המאור כאן דרב חסדא לחומרא ס"ל הואיל אע"ג דמחוסר מעשה ולקולא לא ס"ל הואיל אע"ג דלא מחוסר מעשה ודוקא הא דאמרינן הואיל לחומרא אף במחוסר מעשה ה"מ במחוסר מעשה בבעלים כגון ערלות אבל מחוסר מעשה בגופיה כגון הגרלה לא אמרינן לא הואיל אפילו לחומרא. ובזה כל קושיות הרב משאת משה מתורצין. ועיין שער המלך ח"א נ"א ע"ב ע"ד ע"ב. צרור החיים מ"ז. תמים דעים דף כ"ה ע"א וע"ב עיין ביצה י"ב ד"ה הכי גריס רשי' מנחות ס"ד ד"ה להעלות:
איך אופין מי"ט לשבת. עיין מה שכתבתי בביצה דף ב' ע"ב:
רשי' ד"ה לא דכ"ע כו' דעל כל נדר והקדש ותרומה הקדוש באמירת פה יכול לשאול. דברי רשי' וודאי לכאורא תמוהין שכבר העיר עליו התי"ט דהא ר"א סבר אין נשאלין להקדש (ובדברי ברטנורי יש ליישב קצת כמ"ש) ונראה לכאורה דרשי' לא ס"ל לחלק בין חלה להקדש וכן נראה דעת רשב"ם בב"ב דף ז' למ"ד נשאלין על ההקדש כתב וה"ה תרומה ומעשרות וא"כ ממילא למ"ד אין נשאלין ה"ה נמי תרומות ומעשרות. והנה רשי' בסוף הסוגיא דמחק גירסא זו דהואיל אי בעי מתשל מוקי לברייתא דלקמן דפליגי אי עוברין בבל יראה וב"י בפלוגתא דטובת הנאה אי ממון הוה או לאו וקשיא ליה לרשי' א"כ איך קאמר הכי דכ"ע טובת הנאה אינו ממון פלוגתא דברייתא במאי מוקי לה. ותירץ רשי' לקמן דאכתי לא שמיע ליה הך ברייתא דפליגי בבל יראה אע"ג דדברי רשי' תמוהין דניהי דברייתא לא שמיע ליה מ"מ הא במתני' קאמר ר' יהושע לא זהו חמץ שעוברין עליו בבל יראה וממילא שמשמע דלר"א עוברים בבל יראה ובע"כ צ"ל לדעת רשי' דר"י לרווחא דמילתא קאמר דאי לא הי' יודע דעתו של ר"א. אמנם לגירסא זו דפליג בהואיל אי בעי מתשל שפיר י"ל לפי דעת רשי' דידע דפליגי אי עוברין בבל יראה ומכח האי סברא דאי בעי מתשל פליגי אי עוברים אבל לא אסיק אדעתי' ולא ידע מהך בריית' דשום היתומי' דשם אמר רשב"א דהן הן דברי ר"א הן הן דברי ב"ש ור"א סבר כב"ש דאין נשאלין אלא הוה סבר דטעמא דר"א דאין אדם עושה קנוניא על ההקדש או דהוה סבר דפליגי הך ברייתא דהכא אברייתא דהתם דברייתא דהכא בע"כ סבר דנשאלין (ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם) דאל"כ למה עובר כי טובת הנאה וודאי אינו ממון לענין חמץ בפסח אמנם הריף והפוסקים דסברי הך גירסא גם במסקנא. וסברי גם שם בעירובין טעמא דר"א דאין נשאלין על ההקדש ס"ל דיש חילוק בין חלה להקדש. ושוב מצאתי כעין זה במחנה יהודה הנדפס מחדש דף רל"ח ע"ג:
תוס' ד"ה הואיל כו' דעם נתינה לס"ל נמי בעי נגיעה עיין דברי אמת בקונטרסים צ"ט ע"ג. שער המלך חידושי ר"י אלמידה:
תו' ד"ה הואיל. בתי כהונה בית וועד ס"ז ע"ג. שער המלך ח"א פ"ד ע"ב וח"ג מ"ב ע"ג. אגורה באהליך מ"א ע"ד. נאות יעקב כ"ב. צרור החיי' ע' ע"א. יצחק ירנן קי"ב. מחנה יהודה רל"ח: