אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף מד:

דף מד.

משרת ליתן טעם כעיקר. עיין ע"ז ס"ז ד"ה אמר רבי יוחנן. זבחים ע"ט ד"ה אמר רבנן:

טעם כעיקר. עיין חולין ק"ח ד"ה מבב"ח:

נזיר ששרה פתו ביין. עיין ע"ז ס"ז ד"ה ואידך:

ורבנן גיעולי נכרים נמי חידוש הוא. והקשה בשער המלך דף ס"ח ע"א לדעת הר"י ארליאנס שכתבו התוספות בע"ז דלר"ע לא לקי אטעם כעיקר דגיעולי גוים לא הוה רק עשה ומשמע דלרבנן לוקה ממשרת וכמ"ש הר"ן דהק"ו הוה רק גילוי מילתא בעלמא. א"כ אמאי צריך לומר דגיעולי גוים חידוש אפילו לא הוה חידוש הא ליכא למילף מניה מלקות כיון דלא הוה אלא עשה ואיצטרך למילף ממשרת כדי ללקות. ונדחק הרבה בתירוץ זאת הקושיא. ומה שכתב דגיעולי גוים לאו יתורא הוא כ"כ הראב"ן בדף קנ"א ע"ג דעיקר הפסוק בא להורות דרכי הגיעול ולא כהתוספות בע"ז שהביא הרב ונ"ל לתרץ קושית הרב שער המלך דהא גם לר"ע קשה מנליה למילף ממשרת היתר מצטרף לאיסור דהא צריך קרא למלקות ובע"כ צ"ל לר"ע דיותר סברא לומר דמשרת אתי לאסור חדש שלא ידעינן עדיין ולא לאיסור שכבר נלמד מגיעולי גוים דלא אתי קרא אלא למלקות וס"ל לתלמודא דבהא וודאי לא נחלק ר"ע ורבנן דאין סברא שרבנן חולקים בזה על ר"ע וסברי דיותר סברא דקאתי למלקות ולא לאיסור שלא ידעינן ולכן שפיר מקשה הגמרא לרבנן אי לא הוה גיעולי גוים חידוש הוה מוקמינן משרת להיתר מצטרף לאיסור ולא למלקות. ולהכי צריך לומר דגיעולי גוים חידוש הוא:

חידוש הוא. עיין לחם יהודה נ"ח ע"ד ועיין ראב"ן קנ"א קנ"ב. ועיין לשון לימודים דף צ' ע"א:

רשי' תרי ליה. זרע יצחק:

תוס' ד"ה וה"ה לערלה. באר יעקב כ"א ע"ג:

תו' ד"ה אלא יליף מגיעולי גוים. עיין מלך שלם ח"ב י"ד ע"ד:

תו' ד"ה ורבנן. באר יעקב י"ז ע"א י"ח. זרע יצחק

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה