יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף לט:
כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון. שאגת אריה סימן ק"ו:
ותיקא שרי. זכרון יוסף ה' ע"א:
לא למחי אינש קדירה ולשון רש"י מלך שלם ג' ע"ג:
רש"י ד"ה מרור דרבנן כו'. לישנא אחרינא נראה לי הטעם דלא פירש הלישנא אחרינא דמעשר ירק דרבנן. ונדחק בפירוש הגמרא משום דסמ"ג כתב והביאו משנה למלך בפ"ב דמעשר שני דמשמע מספרי דמעשר שני נוהג מדאורייתא אף בירק ולהכי הוצרכו לפרש פירוש אחר דאמצה ומרור גופיה קאי בזמן הזה. אמנם כבר תמה המשנה למלך שם על הסמ"ג ובשער המלך ח"ג דף ל"א תמה על המ"ל שלא הביא דברי רש"י וכאשר כתבתי אין ראיה דוודאי לישנא אחרינא משמע דס"ל דמעשר שני בירק דאורייתא ועיין עוד בשער המלך ח"א דף צ"ב ע"ג ומה שכתבתי בדף הקודם בד"ה אבל חלתו:
רשי' אבל שפה היא מורסין יבש בבשר ואע"פ שהמים טופח עליה ופירש הרא"ש דאין כוונת רשי' על מים ממש דא"כ וודאי אסור אלא זיעה קאמר דזיעה אינו מחמיץ והפר"ח הקשה עליו דא"כ מאי קמ"ל מתני' והא לא קשיא דאטו מי שמעינן בשום מקום דזיעת אדם אינו מחמיץ וכאן השמיע לן התנא שהזיע אינו מחמץ וכ"כ בתי"ט ופר"ח פירש דכוונת רשי' מים ממש כיון דהם מים מועטים אינו מחמיץ ופשטות הדברים מורים כדברי הפר"ח דהא משמע דמתניתן לאחר המרחץ קאמר שהי' רגילין לשוף במורסן לנקות מן המים ועוד יש לומר הטעם דאינו מחמיץ משום דמורסן בלא"ה בדוחק ראוי למאכל וע"י השיפה בבשר האדם קודם שיחמץ נפסלו מאכילת הכלב ושוב אין איסור אבל השרי' במים אסור דאין נפסל מאכילת כלב ובתי"ט הקשה למה לי רישא לא תשרה את המורסן דמסיפא שמעינן דשרייה אסור וי"ל דזו גופיה משמיע לן דמורסין באין לכלל חימוץ דהרי גבי תרומה קיימא לן דמורסן מותר וה"א דלאו קמח הוא כלל ואינו מחמיץ קמ"ל דמחמיץ ואע"ג דמרישא שמעינן אין שורין המורסן לתרנגולים כן דרך התנא כיון דעיקר הדבר חידושא הוא לכפול בסיפא. ועיין תולדת יצחק
תוס' ד"ה לא שלוקין שער יוסף ויו ע"א. פרי חדש במים חיים ב' ע"ג.