יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף לט.
אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת. הטור כתב כסדר שהן שנויין במשנה הן קודמין זה את זה. והפר"ח בסימן תע"ג הקשה דהא הגמרא הביא הברייתות דשינו בסדר ואמרו סדר אחר מה ששנוין במשנתינו וזו אינו קשיא דילמא באמת הני תנאים חולקים וסוברים דסדר אחר יש ועיין בסנהדרן בריש פרק ד' מיתות דשם לכאורה נראה דכל שאר מקומות דלא מני שם אין קפידא. ונ"ל דהטור הוה מפרש טעמא דמאן דאמר בגמרא דמצוה בחזרת היינו משום דשנוייה ראשון במשנה וא"כ ה"ה לאחרים והא דאמר רבא מאי חזרת חסה דחס רחמנא עלן לא הוה עיקר הטעם דהא וודאי עיקר שמו חזרת רק בלשון בני אדם נקרא חסא וקראו כן על שם שרגילים לקחו למרור בשביל שמצותו בכך לכך קראו חסא ולפיכך הביא ראיה מרבא שמנהיג ליקח חזרת ולא מרריתא. ובע"כ צ"ל כן לדעת הטור דלמד כן מהא דאמרינן מצוה בחזרת דאי לאו הכי אלא מטעם סדורן במשנה א"כ גם בסימן תנ"ג לענין דברים שיוצאין בהם ידי מצה היה לו לכתוב כן. אמנם בד"מ שם כתב בשם מהרי"ל דמצוה בחטים ועיין בשו"ת מקום שמואל דף ע"ד:
מררירתא לפי מה שכתבו האחרונים הוא לענה ובלשון אשכנז ווערמוט ובסוכה י"ג פירש"י מרריתא דאגמא חזרת של אגם והתו' הקשו עליו דא"כ למה אמר כאן כדהוה מהדר אמרירתא הא מצוה בחזרת והא מרירתא גופא היא חזרת. ונ"ל שאין זו קושיא לרש"י כי כפי הנראה כאן מלע"ז של רש"י הוא מפרש מרריתא כל דבר שהוא מר ולא שם מין וגם חזרת של אגם נקרא מרריתא דאגמא ולרבינא שם בסוכה מרריתא סתמא ורב אחא בריה דרבא דהוה מהדר אמרירתא לאו על חזרת קמהדר אלא על שאר דברים המרים אלא שהתוספות הבינו מפירש רש"י דרש"י מפרש מרירתא חזרת דאגמא דוקא ולא שאר מיני מרור ולכן הקשו עליו אבל אין נראה כן מדברי רש"י:
תו' ד"ה אצוותא. עיין סוכה י"ג ד"ה אפקותא ושם דף ל"ו ד"ה דסיב. עיין זרע יצחק ועיין מה שכתבתי בסוף פרק שני דעירובין.
תו' ד"ה ואימא הירדוף כו' מהתוספות כאן נראה דהירדוף לאו היינו הירדופני והא דכתב רשי' בסוכה דהירדוף סם המות לבהמה היינו דרש"י ידע כן כמו גבי הרדופי שכתב רש"י דהוה סם המות אע"פ שלא מצינו במקום אחר בתלמוד שהוא סם המות. אמנם בסוכה הבינו התוספות מפירש"י דלהכי אמר הירדוף סם המות לבהמה משום דהיינו הירדופני ולפיכך הקשו שם על רש"י דהרי הירדוף אין יוצאין בו ובהירדופני יוצאין בו א"כ אי אפשר להיות הירדוף הרדופנין ועיין בערוך בערך הרדיפא כתב ג"כ דהוא סם המות לבהמה וע"ש בערך ארדפתא ונראה דלמד כן מגמרא דב"ק ע"ש: