אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף לה:

דף לה.

מי פירות אין מחמיצין. עדות ביעקב סימן פ"ג. עיין מנחות נ"ג ד"ה אין מחמיצין:

אבל לא בטבל. עיין לקמן קי"ד ד"ה אכלן דמאי. סוכה ל' ד"ה משום ודף ל"ה ד"ה אתיא:

כגון שזרען בעציץ נקוב. דברי אמת בקונטרסים ק"א ע"ד:

יכול יהי' אדם יוצא ידי חובתו בטבל. ליקוטי הרמב"ן י"ג ע"ד. שאגת אריה סימן צ"ו:

מי שאסורו משום בל תאכל חמץ. ע"ל ל"ח ד"ה אתיא:

רשי' ד"ה דמאי. שער המלך ח"א צ"ג ע"א. ודף צ"ז ע"ד:

תוס' ד"ה מי פירות כו' ובמי בצים נסתפק רשי' וכתב בתשובת נודע ביהודה חא"ח סימן כ"א דיש להפלי' על רשי' במה נסתפק דהא רשי' ס"ל דמי פירות מחמיצין והוה חמץ נוקשה וא"כ יהי' מי פירות או לאו הוא אסור ואי נימא דנ"מ לדיד בין איסור כרת לאיסו' לאו מאי איכפת לרשי' בזה ומה שכתב לתרץ דבריו תמוהים ואכתוב לקמן מזה בפרק אלו עוברי' ולכאורה דבריו תמוהים שהרי לדעת רש"י מי פירות ממהרין להחמיץ ממים ואי אפשר לשמרן ורש"י מפרש הפלוגתא דר"ג וחכמים לקמן במי פירות לבד ולא במי פירות עם מים וכבר כתב הרא"ש דפלוגתייהו לא הוי אלא בדיעבד אבל לכתחילה לכ"ע אסור ללוש וכ"כ הטור בריש סימן תס"ב דלרשי' אסור ללוש במי פירות. מעתה שפיר נסתפק רשי' אם בצים הוה בכלל מי פירות ואסור ללוש בהן לפי שאי אפשר לשמרן או דינם כמים ומותר עם השמירה מחימוץ. גם לענין דיעבד לא נתבאר דעת רשי' אם הלכה כחכמים דיאכל או כר"ג דישרוף וא"כ מי פירות אפילו בדיעבד אסורים לר"ג ובצים נמי אי דינם כמי פירות בדיעבד אסור ואי דינם כמים שרי אפילו לכתחילה. וראיתי לרבינו ירוחם בנתיב חמישי ח"ג שכתב מי בצים נסתפק רשי' אם הם כמי פירות שאין מחמיצין ולכאורה דברים הללו תמוהים שהרי מבואר מדברי(ו) רשי' דמי פירות מחמיצין. וכן כתבו כל הפוסקים על שמו ולכן נ"ל כי רבינו ירוחם חולק על הראש וטור בהבנת דברי רשי' וס"ל שרשי' סובר כדעת הר"ש מאיברא בשם ריב"א שהביא לעיל מזה דמי פירות לבדו מחמיצין כששוהין זמן מרובה ודברים הללו הובאו גם באורחת חיים ובכל בו. ונראה מזה דהר"ש מאיברא וריב"א ס"ל דפלוגתא דר"ג וחכמים הוא אף בלכתחילה דלר"ג בין לכתחילה בין בדיעבד אסור משום דאי אפשר לשמרה ולחכמים אף לכתחלה מותר ופסק כחכמים ולפ"ז מי פירות שוים למים דעם שימור הראוי מותרים כמו מים רק על זה חולק מה ששאר פוסקים אמרו שאינו מחמיץ כלל וכן דעת הראב"ן ועוד יש חילוק בין מים למי פירות דמים נעשו חמץ גמור ומי פירות כשעומדין זמן מרובה נעשו רק נוקשה וס"ל לרבינו ירוחם דזה ג"כ דעת רש"י שהרי לא גריס בדברי חכמים תאפו מיד אלא תאכל משמע דאפשר לשמרן. וספיקא של רש"י בבצים הי' כיון שלא מצינו שחכמים פרטו במי פירות רק יין ושמן ודבש אפשר דמי בצים אע"ג דוודאי גם המה בכלל מי פירות אפשר דגרעי טפי כיון שאנו רואים שנתפח ונעשה עב ביותר וגרע לענין זה שממהר להחמיץ ומ"ש רבינו ירוחם אם הם כמי פירות שאין מחמיצין היינו שאין ממהרין להחמיץ כי כן פסק רש"י לענין מי פירות כחכמים ולא כר"ג לפי דעת רי"ו ושוב מצאתי בשבולי הלקט דף כ"ו העתיק בשם הלכות פסח של רש"י להדיא כמ"ש בדעת רבינו ירוחם ומבואר שם דרש"י פוסק דמותר ללוש במי פירות ולפיכך לא אמר בבצים לא איסור ולא היתר איסור לא אמר דדילמא מי בצים אין מחמיצין יותר ממי פירות והיתר לא אמר דדילמא ממהרים יותר ממים כיון דחזינן דנתפח דהא איכא מ"ד דגם יין שמן ודבש ממהרין להחמיץ ע"ש וכן מבואר ג"כ בספר התשב"ץ שחיבר תלמידו של הר"ם מרויטנבורג בשם מהר"ם בסימן כ"ד שם. את זה כתבתי להמחבר נודע יהודה בעצמו כשהוציא לאור חבורו בתוך שאר השגות שכתבתי לו על ספרו והשיב לי וז"ל. עיין מר בהגהות מיימון שכתב ועל הבצים נסתפק רש"י אם הוה מי פירות או לא. אמנם היה נוהג היתר בדבר מ"מ הלש במי בצים טוב לשמרן ולמהר בו כמים ונחזי אנן אם יש מקום לפרושו של מעלתו בספקו של רש"י דלפרושו הפירוש שרש"י היה נוהג היתר בדבר דהיינו שלא היה מחזיק למי פירות והתיר ללוש בו ולשמור מחמץ כמו מים א"כ מה זה שמסיק מ"מ הלש בבצים טוב לשמרן כמו מים מאי מ"מ שייך כאן הלא זה עצמו דעת רש"י אלא וודאי שהפירוש האמיתי שרש"י נסתפק אם הוא בכלל מי פירות לקולא שאינו מחמיץ והי' נוהג הותר בדבר ומ"מ טוב לשמרן ומעתה קמה קושייתי במקומה למה נסתפק רש"י ולמה נהג היתר הא עכ"פ הוה חמץ נוקשה עכ"ל. ואחד הרואה יראה כי דבריו האחרונים יותר תמוהים מן הראשונים כי זה שצדדתי בתחלה הוא לדעת הטור דסבר דלרש"י אסור ללוש במי פירות שאפשר לשמרן ומעתה מה יקשה עלי מהגהות מיימון כי הגהות מיימון סוברים לדעת רש"י כי דוקא מי פירות בלא שימור אסור אבל עם שימור הראוי מותר וכמו שהוא דע' רבינו ירוחם ואחר נגלות תשו' רש"י שמוב' בשבולי הלקט מה ספק יש עוד בדב' בדע' רש"י אמנם היותר פלא אחר המחילה רבה איך לא הרגיש בטעו' דמוכח שיש בדברי הגהות מיימון שהרי כל הפוסקים כתבו שרשי' נסתפק ור"ת נהג היתר ואיך יחלוק הג"מ על כל הפוסקים ולכתוב שרשי' נהג היתר ותו דהג"מ תלמיד מהר"ם ומיסוד מהר"ם כל החיבור ובתשב"ץ כתב להדי' על שם רבו מהר"ם דרשי' נסתפק אמנם הדבר פשוט בתכלית הפשיטו' שחסר בהג"מ תיבת ור"ת וצ"ל דר"ת הי' נוהג היתר בדבר ומ"מ טוב לשמרן כלומר אפי' לר"ת דמי פירות אין מחמיצין מ"מ טוב לשמרן כמו מים דילמא אין להם דין מי פירות ועיין בהגהות מיימון סוף פרק ויו שכתב להדיא ור"ת נוהג היתר ותו לא מידי ועיין על התו' לשון ערומים בלשונת הרמב"ם ב' ע"ג. שער המלך ח"א דף ע"ז ע"ב. מרכבת המשנה ח"ב פ"ה דחמץ ה"כ. נחפה בכסף קע"ו ע"א. חקרי לב קמ"ו קמ"ח קס"ה:

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה