אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף לג.

דף לב:

ומינה מה תרומה בכזית. עיין מנחות ס"ב ד"ה רב פפא:

תוס' ד"ה אף מעילה. מרכבת המשנה ח"ג פרק א' דמעילה ה"ג:

תוס' ד"ה תתן לו ולא לאורו כו' ולכך משמע ליה למדרש מתתן לו הדבר הראוי לאכילה ולא דבר שאינו ראוי' אלא לאורה כו' כוונתם בזה להכריח מה שכתבו דלהני תנאי דאסרי חמץ בהנאה מתתן לחוד נפקא דהא הני תנאי דרשו תתן לו ולא לאורו לתרומה טמאה דבת אורו היא כדאמר רב נחמן בר יצחק עצמו בשבת דף כ"ה דמהכא נפקא לה תרומה טמאה בשריפה מדאמר ולא לאורו מכלל דבת אורו היא ומיירי בלא היה לה שעת הכושר דאלו הי' לה שעת הכושר מן התורה מותר להפריש מן הטמאה על הטהורה כדאמרי' הכא שוגג תרומתו תרומה אלא וודאי מיירי בלא הי' לה שעת הכושר כגון שקצרו טמא ומשקה טופח עליה וכ"כ התוס' ביבמות פ"ט וכיון שכן מנ"לן למדרש קראי בתרומה טמאה דמותר בהנאה בשעת אורה דילמא קרא לתרומה שאסור בהנאה אתי' כגון חמץ בפסח דלא חזיא אפילו להיסק אלא וודאי צריך לומר דתרומה דאסורה בהנאה מתתן נפקא אבל לר' יוסי הגלילי דחמץ מותר בהנאה תרווייהו מתתן לו ולא לאורו נפקא אלא שקשה לי לרב הונא בריה דרב יהושע דמקשה לרנב"י הא רנב"י גופיה קאמר הך דרשא דתתן לו ובוודאי גם לשאר תנאי אמר כמו שכתבתי וכן כתבו התו' להדי' במסכת שבת שם וא"כ גם לדידהו קשה אמאי תרומתו תרומה כיון דאינהו סברי נמי דרשה דתתן לו והחילוק בין הי' לו שעת הכושר לא ידע רב הונא בריה דרב יהושע. ודוחק לומר דר"ה בריה דר"י לא הוה ידע הא דרב נחמן ב"י בשבת ונראה לומר דהא ריב"ן כתבו התוספו' בשמו ביבמות ס"ל דהא דאמרינן במזיד אין תרומתו תרומה מתתן (לא) [לו] ולא לאורו והתוספות הקשה עליו מסוגיא דידן דדוקא בלא הי' לו שעת הכושר מיירי ולכאורא קשה לריב"ן גם מהמקשן דהרי המקשן הי' סבר דמתתן לו ולא לאורו גם בשוגג אין תרומתו תרומה וא"כ ריב"ן דנפקא ליה מזיד מתתן לו א"כ גם בשוגג לא להוי תרומה וצריך לומר וודאי לדעת ריב"ן דזו אין קשיא דאע"ג דבמזיד אין תרומתו תרומה מתתן לו התורה לא אמרה אלא במזיד אבל לא בשוגג. ואפילו מן התורה יש חילוק בין שוגג למזיד. ולפ"ז לא הי' יכול להקשות על שאר תנאים ולרב נחמן ב"י בשבת דהוה אמינא כדעת ריב"ן שיש חילוק במדאורייתא בין שוגג למזיד. אמנם הכא דקאמר סתמא אם הפריש תרומת חמץ אינה תרומה פרושו וודאי אינו תרומה כלל אפי' בשוגג ואם אכלה פטור מעתה שפיר מקשה כאן רב הונא בריה דרב יהושע דהרי תרומת חמץ נפקא לן מתתן לו לריה"ג ואמרינן אפילו בדיעבד נמי א"כ ה"ה תרומה טמאה נמי אפילו בשוגג אין תרומתו תרומה דהא שניהם מחד לימוד נפקא ותרומת חמץ דמותרת בהנאה לריה"ג הוה כמו טמאה דשניהם ראוי' לאורה ועל זה תירץ ומחלק בין היה לו שעת הכושר כלומר דבאמת חמץ ותרומה טמאה שוי' הם לריה"ג דבלא הי' לו שעת הכושר שניהם אינם תרומה מתתן לו ולא לאורה אפי' בשוגג אבל בהי' לו שעת הכושר יש חילוק בין שוגג למזיד כיון דלא נפקא מתתן לו. אמנם לרבנן לו ולא לאורה דוקא לטמאה אתי דאלו חמץ מתתן נפקא ולפיכך הקשו התוס' ביבמות על ריב"ן מן המסקנא ובשער המלך ח"א דף ע"ד הקשה דהא שפיר הוי תתן דהא לרבנן אפילו באבוקה כנגדו מותר מן התורה. ונ"ל דאין זו קושיא דעכ"פ לא הוה בכלל תתן דוקא נתינה שראוי להשתמש בו כדרכו ולא להנאות אחרות והא דאיצטריך לו ולא לאורו היינו אפילו דברים שדרך להשתמש בהם ע"י הסקה ואפ"ה אסור אי הוה דוקא לאורו:

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה