אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף לב.

דף לא:

כשהוא משלם לפי מידה משלם מרכבת המשנה ח"ג פ"י דתרומות הי"ו

מעיקרא שוי' ד' זוזא ולבסוף שוי' זוזא. עיין מחנה אפרים בהלכות גזילה ע"ד:

כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה. עיין ב"ק ס"ה ד"ה גופא מה שכתבו בסוף הסוגי':

אי הכי אימא סיפא כו' משמע דכוונת המקשן לומר דבשלמא אי אמרת לפי מידה משלם לפיכך בשוגג חייב דלא אזלינן בתר דמים כיון דלפי מידה משלם אבל בסיפא דמזיד דמשלם לפי דמים וחמץ אינו בר דמים לפיכך פטור אבל השתא דאמרת דאף בשוגג לפי דמים משלם וטעמא דחייב בשוגג משום דבר דמים הוא א"כ מזיד נמי לחייב והרמב"ם כתב בפירוש המשנה הטעם דפטור במזיד כיון דלוקה ואין אדם לוקה ומשלם ועוד כתב ומדמי עצים פרושו אפי' מדמי עצים אינו משלם ולא נאמר שנחשב זה החמץ כאלו היא עץ בעלמא לפי שהוא אסור בהנאה ולפיכך אינו משלם אפי' דמי עצים והקשה עליו התי"ט דמשמע הא בלא טעמא דלקי הוה משלם והא ליתא דכיון דלפי דמים משלם לאו בר דמים הוא ועוד אי לקי בלא"ה פטור משום מלקות וכל זר לא יאכל קדש כמ"ש בפ"ו דתרומות יע"ש ועוד קשה כיון דהרמב"ם כתב הטעם על דמי עצים דפטור משום דאסור בהנאה א"כ למה צריך ליתן טעם אחר על האכילה גופי' משום מלקות ועוד כיון דאסור בהנאה א"כ בשוגג אמאי חייב ועוד קשה דמאי מקשה אי הכי אימא סיפא והוצרך לאוקמי' דלא כהלכתא כר"נ לימא הטעם דפטור משום מלקות וכבר האריכו בזה בספר לחם יהודה דף ס"ב ובספר זרע אמת בחדושים סימן כ"ט ואפשר לומר דניהו דרש"י מפרש כולהי סוגיין דאפילו אי אמרינן לפי מידה משלם היינו דוקא בשוגג אבל במזיד לעולם לפי דמים משלם היינו דרש"י אזיל לשיטתיה דסבר דבשוגג משלם דוקא פירות חולין הראוין לעשות תרומה ולפיכך משלם לפי מידה אבל מזיד משלם אפילו מעות וא"כ לא שייך לומר לפי מידה משלם אבל הרמב"ם דסבר דגם במזיד צריך לשלם [לוח הטעות: דוקא פירות חולין כמו שהאריך בזה במ"ל פ"ד דתרומות א"כ מ"ד לפי מידה גם במזיד צריך לשלם] לפי מידה ונמצא בע"כ אף למ"ד לפי מידה משלם סבר הטעם דפטור גבי מזיד משום מלקות וסבר הרמב"ם דטעם זה דמלקות לא מהני לא לפטרו מן האכילה גופי' אבל מדמי עצים שהוא רק הנאה בעלמא ע"ז לא לחייב מלקות לפטרו ולפיכך הוצרך לטעם דפטור מדמי עצים משום דאסור בהנאה ואע"ג דלפי מידה משלם זה מהני לעשותו בר דמים לענין אכילה אבל לענין הנאות דמי עצים לא מהני טעמא דלפי מידה דהתם לא שייכא הך טעמא דדוקא לענין אכילה משלם לפי מדה אבל במזיק תרומה ממעטין מכי יאכל פרט למזיק וא"כ וודאי לענין זה לפי דמים משלם ונמצא דהוצרך הרמב"ם לשני הטעמים חיוב מלקות לפטרו מן האכילה דלא מהני טעמא דאסור בהנאה (כיון דלפי מדה משלם) וטעמא דאסור בהנאה לפוטרו מן דמי עצים דלא שייכא טעמא דלפי מידה (כיון דהוא מטעם מזיק) וסבר הרמב"ם נמי דהא דפטרינן מזיד היינו מטעם מלקות דתרומה ולא מטעם מלקות דחמץ (דבשגג בחמץ איירי) ולפיכך מקשה שפיר למ"ד לפי דמים משלם אמאי בסיפ' פטורי' מן התשלומן ומדמי עצי' דוודאי מתשלומין לא קשי' כיון דחייב מלקו' אבל מדמי עצים קשי' ליה דלא מהני ליה טעמא דמלקות דתרומה כיון דמדין מזיק מחיבינן ליה וזה שהביא סיפא פטור מתשלומין ומדמי עצים דמדמי עצים מיותר דמתשלומין לבד קשיא ותו דאמר הגמרא ואי ריה"ג אמאי פטור מתשלומין ומדמי עצים הדר וכפל ומדמי עצים ולמה אלא וודאי דעיקר הקושיא מדמי עצים הוא למה פטור אע"ג דחייב מלקות ותירץ לו דמתניתין רבי נחוניא בן הקנה. וסבר הרמב"ם דניהי דכל אוכל תרומה מזיד פטור מן התשלומין מכח המלקות ה"ה אתשלומין דאכילה אבל אתשלומין דהנאה דהוה כמו מזיק לא פטר אבל כשחייב כרת מצד אחר מכח החמץ אזי פטור לגמרי אף מדמי עצים והטעם דבשלמא מלקות דתרומ' על האכיל' דתרומה הוא ולא על דמי העצים אבל כרת דחמץ כיון דעיקר הכרת מצד החמץ הוא בא אין חילוק ובכל ענין פטור וסבר הרמב"ם דלהך תירוצא נמי בשוגג דחמץ מיירי ושגגת כרת לר"נ נמי פטור. ועיין מ"ש בכתובות לתרץ דברי הרמב"ם בחבורו דבמזיד פטור מן מן התשלומין בשביל המלקות:

אי ריה"ג אמאי פטורין. עיין יבמות צ' ד"ה אכל תרומה כתובות ל' ד"ה אמר אביי:

אבל מפריש תרומת חמץ ד"ה אינו קודש. שאגת ארי' פ"ו ע"ג:

מריצה לפני כלבו. עיין ביצה כ"ז ד"ה ועל החלה:

רשי' ד"ה איבעי' להו כיון דגבי תרומה בשוגג. משנה למלך פ"י דתרומות הי"ח:

רשי' כר' נחוני' בן הקנה כו' דאי שגג בחמץ והזיד בתרומה מאי חומש איכא והקשה מהרש"א דלמה לא כתב רשי' דאי הזיד בתרומה אמאי חייב כיון דכר"נ מוקמינן להו והוא פוטר מן התשלומין ותירץ משום דאיכא מ"ד דוקא בכרת פוטר רבי נחוניא ולא במיתה. לפיכך הוצרך רשי' להוכיח משום חומש ולכאורה יש לדקדק הא משמע סוגיין דאביי הוא דאמר לפי דמים משלם. ואלו לאביי בפרק אלו נערות הא סבר דגם חייבי מיתה בידי שמים פטורין לר"נ. והנה נראה באמת דהך קושיא ממתניתין לאו אביי ורב יוסף קאמרי אלא סתמא דתלמודא. ועיין בשיטה מקובצת שם בכתובות שכתב דלהתוס' סוגיא זו אפשר לפרשה כרבא נמי אמנם הר"ש בריש פ"ז דתרומות כתב דהאי אוקימתא כר"נ לא אזלא אליבא דרבא דלר"נ אפילו שוגג לפטור משום כרת דפסח כיון דלא גלי קרא לחייב בשוגג דתרומה במקום שראוי לומר קים ליה בדרבה מיני' ולרבא בע"כ צ"ל לפי מידה משלם ע"ש:

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה