יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ל.
אמר רבא הלכתא כו' רש"י פירש טעמו דרבא דס"ל בכל האיסורי' מין במינו במשהו והתוספות הקשו עליו דהא רבא גופיה ס"ל בחולין מין במינו בנ"ט ובכנסת הגדולה חי"ד סימן צ"ח כתב ליישב דבאיסורי דרבנן אפילו לרבי יהודה מין במינו בנ"ט ובשער המלך ח"ב דף קמ"ג הקשה עליו דא"כ מאי פריך הגמרא והא אמר רבא ר"ש קנסא קניס דלמא הך שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר היינו מותר במשהו אבל בנ"ט אסור דכיון דהוה מדרבנן מב"מ נמי בנ"ט והא לרב דקאמר לאחר זמנו שלא בזמנו מותר נמי פרושו מותר במינו ואסור בנ"ט וכתב וזו ראי' שאין עלי' תשובה ובהרמנותא דמר ניהו רבה יש להשיב חדא דבשלמא רב דאמר הלכה מצד סברת עצמו שפיר יש לפרש בדבריו מותר במשהו אבל אסור בנ"ט ותו דבלא"ה מוכח מדבריו דאמר חמץ בזמנו במינו אסור והיינו ע"כ במשהו וא"כ ה"ה הך מותר דקאמר נמי במשהו אמנם רבא שבא לפסוק הלכתא בין אמוראי קדמאי רב ושמואל ורבי יוחנן והרי שמואל ורבי יוחנן מתירין לגמרי לאחר זמנן וא"כ איך נתן רבא מקום לטעות בדבריו וקאמר סתמא מותר דהיינו כשמואל ור' יוחנן ואם דעתו כרב ה"ל לפרש מותרין במשהו אלא וודאי דהאמת כן הוא דלרבא מותרין לגמרי ולהכי נקט לישנא דמותרין כשמואל ורבי יוחנן ועוד אפשר לומר דהגמרא הוי מצי לתרץ כן אליבא דרבא אלא דמתרץ לו האמת דר"ש לא קניס בתערובות והרי בע"כ מוכרחים אנו לתרץ כן לרבי יוחנן לעיל דאמר ג"כ שלא בזמנו מותר כר"ש והיינו ע"כ מותר לגמרי דהא לדידי' גם בזמנו אינו אלא בנ"ט ודוחק לומר דר"י חולק על רבא וס"ל דלא קניס ר"ש וממילא כיון דלר' יוחנן צריך לתרץ כן תירוץ הגמרא נמי לרבא ולכאורא יש ראי' לדברי הרב כנסת הגדולה שכן כוונת רש"י מדפירש לעיל בדברי רב ורב גלי דעתיה דכר' יהודה ס"ל מדקאמר שלא בזמנו במינו אסור וממאי דילמא כר"ש ס"ל ור"ש קניס גם ע"י תערובות ולהכי אסור במינו בכ"ש אלא ש"מ כיון דמדרבנן הוא לא שייך לאסור במינו במשהו ועיין שו"ת הרשב"א סימן ל"ו וסימן נ"ג ועיין ע"ז ס"ו ד"ה מכלל דרישא:
אבל ע"י תערובות לא. עיין לשון לימודים דף פ"ט ע"א ומה שאכתוב בסמוך:
כי הוה נפיק שבעה יומי דפסחא. בשאלות יעבץ ח"ב סימן צ"א הקשה דהא רב נחמן בבבל הוה והי' עושין שמנה ימים ואיך הותר להם ליקח ביום השמיני של פסח ולאכול חמץ והנה בר"ה דף כ"א איתא דרב נחמן הוה יתיב כולהי יומא דכפורי בתעניתא לאורתא אתא האי גברא ואמר למחר צומא רבא במערבא הרי דאפשר הי' להגיע אפי' עד י"כ שלוחים לנהרדעא מקום מושבו של רב נחמן. מכ"ש שהי' יכולי' השלוחי' להגיע בפסח ובסוכות ולא קשיא כלל דוודאי כל זמן שהי' מקדשים ע"פ הראי' הי' שלוחים יוצאי' ומלבד כל זה אין קשיא כלל מלשון הגמרא דהרי באמת אינו לכל העולם רק ז' יומי דפיסחא ורק יום א' מספק וא"כ הראשון והשמיני בספק ולפיכך אמר כי נפקו יומי דפיסחא בוודאי שלא הי' עוד פסח:
פוקו זבינו חמירא מבני חילא. מרכבת המשנה ח"ב פ"ד דחמץ ה"ד:
קדרות בפסח ישברו. שב יעקב ל"ב קרבן אליצור פ"ט ע"א. אדמת קדש ח"ב קכ"א ע"ג ע"ד קכ"ה: רדב"ז ח"ג סימן ת'. ועיין מה שכתבתי לעיל דף כ"ו בתוספות ד"ה בין חדש בין ישן. באר יעקב ל"א ע"ב ע"ג. שער המלך
ח"א ע"ט:
ולשהינהו עד לאחר הפסח. עיין ליקוטי הרמב"ן י"ג ע"ג. שער המלך ח"ב קמ"ה ע"ד:
ואי לא אדרוש לכו כר"ש. עיין סוכה ל"ג ד"ה ולדרוש:
אין לשין את העיסה בחלב. בית דינו של שלמה מ"ד ע"א:
רש"י ד"ה אמר רב כו' דתערובות לאחר זמנו מותר הפרי חדש בסימן תמ"ז ס"ק י"א השיג על רשי' דנראה מדבריו דתערובות חמץ שעבר עליו הפסח מותר. וכתב עליו ואינו מחוור ע"ש ובאמת כבר כתב כן רשי' גבי אבל ע"י תערובות שכתב ואפילו שהי' בעיניה ועבר עליה לא קניס וכוונתו נראה דלא מיבעי אם הי' כבר מעורב ושהא בפסח מותר אלא אפילו אם הי' בעיני' ועבר עליו הפסח ונתערב לאחר הפסח מותר הרי דס"ל דתערובות חמץ אם נשתהא מותר. אלא שהפר"ח נדחק בלשון רשי' הלזו ופירש דכוונת רשי' דלא מיבעי' אם שהה בשוגג אלא אפילו אם שהא במזיד מותר ובאמת אין דברי רשי' מורים כן כלל. ועיין בלשון לימודי' דף פ"ט שנדחק גם הוא בלשון רשי' דלעיל ובדברי רשי' דכאן וודאי יש לומר דהא הטעם שבקדרות כבר הוא מעורב ועכשיו כשמבשל הרי נתערב שנית והרי אפי' אם הי' הטעם בעין ועכשיו נתערב שרי ואע"ג דלכתחילה מיהו אסור לערב כיון דלא הוה רק טעמא בעלמא ותערובות שרי. ועיין באר יעקב נ"ה ע"ג. נחפה בכסף קס"ב ע"ד חקרי לב קע"ו:
תו' ד"ה אמר רב. שער המלך ח"א ע"ט. באר יעקב ל"א ע"ב:
תוס' ד"ה ולישהינהו. נחפה בכסף קס"ב ע"ד: