יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף כז:
עצים דאיסורא היכא משכחת לה. עיין שבת כ"ה ד"ה הא בחול ב"ק ק"א ד"ה ולא יצבע:
תנור שהסיקו בעצי הקדש. עיין מהרש"ל ומהרש"א ומ"ש מהרש"א דלפשוט בהקדש מע"ז דזה וזה גורם שרי. לכאורה דברים תמוהים דהא ר"א ורבנן ס"ל דגבי ע"ז אסור כמ"ש רש"י לעיל דמצי לאוקמיה כת"ק דר"א אלא משום דלא ידעי' מנו והוא ומחלוקתו קאמר ואפשר דכוונתו מדבעי למפשט מע"ז וקאמר כן היה ר"א אוסר בכל האיסורים שבתורה ש"מ דאין חילוק בין ע"ז לשאר איסורים ומאן דמתיר מתיר בכל מקום ומאן דאוסר אוסר בכל מקום. ולעיקר הקושיא כבר צדדתי לעיל דלמ"ד אין שבח עצים בפת ס"ל דזה לא מקרי שבח כלל אפילו הוא בא מן הגחלים. ושוב מצאתי כן בספר מקראי קודש סימן תמ"ה והכל השיגו עליו בזה דמדברי התוספות בד"ה חדש יותץ משמע דטעמא דרבנן דאין שבח עצים משום דההיסק בא לאחר שנשרף ונעשו גחלים וגחלת מותר ומשמע מזה דבמקום דגחלים אסורים גם רבנן מודו דיש שבח עצים בפת ובשער המלך צידד לומר דגחלת של הקדש אינה אסורה אלא מדרבנן ולכן מיבעיא ליה אם מותר. ושוב סתר זה שהרי בסוף ביצה שנינו גחלת של הקדש מועלין בה אלמא דמדאורייתא היא. מיהו לפמ"ש בשיטה מקובצת שם דהא דגחלת מועלין בה היינו בהקדש גחלת אבל אם דבר אחר נשרף ונעשה גחלת מועלין בה רק מדרבנן ל"ק מידי דוגמא לדבר שנינו בפ"ג דמעילה דישון מזבח הפנימי ודישון המנורה לא נהנין ולא מועלין המקדיש דישון בתחילה מועלין בה. אמנם התוספות במעילה סברי דבכל גחלת מועלין. ואולי התוספות דמעילה לא סברי כהתוספות דכאן לענין פירושא דשבח עצים בפת אלא סברי כמ"ש במקראי קדש דאין שבח עצים כלל ואפילו בגחלת. אמנם התוספות דהכא דסברי דהשבח בא מן הגחלת סברי כסברת השיטה מקובצת דדוקא בהקדיש גחלת מועלין מדאורייתא אבל לא בדבר שנשרף ונעשה גחלת ועיין שער המלך ח"א דף ע"ג ע"א. דרך המלך ט'. בית ישחק ל"ט. בית אברהם כהן:
הכא בעצי שלמים עסקינן. עיין זבחים פ"ו ד"ה אתיא זריקה בכורות כ"ו ד"ה התולש:
כל הנשרפין עפרן מותר. קרבן אליצור כ"ה ע"ב:
ואפר הקדש לעולם אסור. קרבן אליצור כ"ה ע"ג יומא כ"א ד"ה נבלעין. מנחות נ"ב ד"ה ואין:
שנפלה דליקה מאלי' בעצי הקדש והקשה מהרש"א א"כ למה אמר ואפר הקדש לעולם אסור הא אם מעל נפקא לחולין ונ"ל דמדין מעילה לא מיירי דזה פשיטא דלא נשתנה אפר משאר דברים וכולן אם מעלו בהן יוצאין לחולין אלא אשמעינן דאפר הקדש לעולם אסור אי לאו שרי מדין מעילה אין היתר אפי' שרפו כמה פעמים לעולם האפר בקדושתו קאי:
רבי יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה. שאגת ארי' סימן פ"ז:
ומה נותר. שאגת ארי' ס"ט ע"א.
כל דין שאתה דן תחילתו להחמיר. באר יעקב ל' ע"ג. לימודי ה' לימוד ע"ה עיין זבחים י"ב ד"ה בן עזאי.
לא מצא עצים לשרפו יהי' יושב ובטל. באר יעקב כ"ד ע"ב ע"ג
רש"י ד"ה בטלה במאתים. קרבן אליצור צ"ג וע"ש על כל הסוגיא:
תוס' ד"ה הקדש אפילו באלף לא בטיל. בספר מוצל מאש סימן י"ט הקשה על התוספות דהא אמרינן בנדרים דהקדש כיון דלא מצוה לאתשולי עליה לא מקרי דבר שיש לו מתירין ובספר לשון לימודים חא"ח דף נ"ז כתב דקושיות התוספות למאי דמוקי בעצי שלמים דצריך דוקא לחללו על המעות כדי ליקח בהן שלמים ושם ג"כ קשה מ"ש מערלה וצריך לתרץ דשאני הקדש דאפילו באלף לא בטיל ועל זה הקשו דמאי חומרא כיון דהוה דבר שיש לו מתירין אלו עצי שלמים שצריך לחללן ע"ש ובאמת אחר המחילה אין תירוצו עולה דעכ"פ כיון דשאר הקדש חמיר ומצד חומרתו לא בטל א"כ שפיר קאמר עכ"פ הקדש אפי' באלף לא בטיל וא"ל הטעם כאן מחמת דבר שיש לו מתירין וזה אינו הא אפילו לא הי' לו מתירין כגון שאר הקדש נמי לא בטל ואטו משום זו נתוסף בו שצריך לחללו קילא טפי ולעיקר הקושיא הארכתי בו במקום אחר ועיין על דברי התוספות קרבן אליצור צ"ב ע"ג צרור החיים ע"ט עמוד א'
תוס' ד"ה בעצי שלמים. שער המלך ח"א דף ע"ג
תוס' ד"ה חוץ וכו' יש לה היתר אם שרפה נכרי לכאורא יש לומר דוודאי חוץ מעצי אשרה מיירי באשרה דגוי ויש לה היתר אם שרפה גוי אבל כאן דאמר אפרו אסור לא מיירי בשרפה גוי אלא בשרפה ישראל ושוב מצאתי בש"ך סימן קמ"ב ס"ק ב' שתירץ כן לקושית התוספות ונראה דהתוספות לא ניחא להו לאוקמי' בהכי כשרפה ישראל דא"כ הוי ע"ז של ישראל למ"ד ע"ז שנשתברה מאלי' מותרת כדאמרינן בריש פ' כל הצלמים דילמא מגבה והדר מבטל ליה והוה ע"ז של ישראל והרי בתמורה מוקי דוקא בע"ז של גוי ולהכי התוספות מוקי לה בנשרפה מאלי' ומקשים למ"ד נשתברה מאלי' מותר ה"ה נשרפה מאלי' ועיין בקרבן אליצור דף כ"ה ובפרשת הכסף דף ל"ו ע"ב ע"ג.
תוס' ד"ה אין ביעור חמץ. עיין לשון לימודים חי"ד ל"ח ע"א. מגילת ספר עשין כ"ב.
תוס' ד"ה מה נותר. לימודי ה' י"ב ע"א ודף ט"ז ע"ב