אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף כו:

דף כו.

השתא דכתיב עבד וקרינן עובד. עיין חגיגה ב' ד"ה יראה יראה. נידה ט"ו ד"ה לא שהתה:

תנור שהסיקו בקליפי ערלה. עיין ב"ב ס"ו ד"ה אמר רבא. זבחים צ"ו ד"ה אלא קדרות. ב"ב ל"ו ד"ה הכי גריס ועל הסוגיא עיין שער המלך ח"א דף ע"ב ע"ג ולהלן. קרבן אליצור ע"ט פ'. חזון נחום קדשי' קפ"א ולהלן. זקן אהרן קס"א קס"ב. אהלי תם מ"ח מ"ט נ'. לשון הר"ן ועוד בקרבן אליצור פ"ט:

אפה בו את הפת. שער המלך ח"א דף ע"ב. לשון הרא"ש. צרור החיים בהלכות פסח:

והתניא בין חדש בין ישן יוצן. קרבן אליצור פ"ט:

אימר דשמעית ליה לרבי דיש שבח עצים בפת. כפי הנראה מסוגית הגמרא למאי דהוי מוקי פלוגתייהו דרבי ורבנן בזה וזה גורם א"כ בתנור ישן בהיסק ראשון לרבי אסור משום דהוה זו"ז גורם ולרבנן מותר. ובתנור חדש בהיסק שני לרבי אסור משום דהתנור גורם והוא אסור ולרבנן שרי כיון דאיכא עצים דהתירא אמנם התנור לכתחילה צריך לצנן אף לרבנן והא דכתב רשי' דרבנן חולקין על חדש יותץ היינו לפי מה דמפרשים דרבנן סברי דאין שבח עצים בפת וה"ה דאין שבח עצים בתנור. אבל כי הוה מוקמינן פלוגתייהו בזה וזה גור' גם לרבנן יותץ כיון דאין כאן גורם היתר כלל. מיהו אפשר לומר אף לטעמא דזה וזה גורם אין צריך לנתוץ כיון דאין התנור נאכל ורק הוא להסקת הפת וכשאופה בו את הפת הוה בזה וזה גורם והוי כדיעבד וכ"נ מהתו' והא דקאמר בשלה על גבי גחלים ד"ה מותר אי אמרינן דרבי סבר דזו"ז גורם אסור נראה מדברי הב"י בסימן קמ"ב בי"ד דלא קאי אחדש שלא נתצו אלא אישן שלא ציננו והאחרונים חולקים עליו. ועיין בשער המלך דף ע"ב ע"ד שהוכיח כן. ומהרש"א כתב דאם נאמר זה וזה גורם מותר לא קאי אפה בו את הפת אלא בחדש בהיסק ראשון אבל בישן בהיסק שני לא דזוז"ג הוא ושרי והשיגו עליו דאי אמרינן דיש שבח עצי' בפת לא מהני גורם דהיתר כלל רק השבח עצים שנותן בפת האוסר וכ"נ מדברי הר"ן ועיין בארוכה בקרבן אליצור דף פ"ט ע"ב ע"ג. ולפי שהארכתי בקונטרס מיוחד על דיני זה וזה גורם לא אאריך כעת ועיין זרע יעקב בדרשות דף א':

רשי' בשלה ע"ג גחלים. עיין תולדות יצחק ל"ב ע"ג:

תוס' ד"ה עלה עלי' זכר. מרכבת המשנה ח"ג פ"ה דפרה ה"ז:

חדש יותץ וכו' הקשה הרר אהרן לרבי עיין מהרש"ל שכתב דגם לרבנן קשה כיון דהגחלים מוקצים הם א"כ גם רבנן מודו. ועיין מהרש"א ולכאורא יש לומר דרבנן סברי דאין שבח היסק מקרי שבח כלל ולמה לרבנן יגרע גחלת של מוקצה מאבוקה כנגדו בשאר איסורים אף על גב דאפשר לומר דטעמא דרבנן דכל ההיסק מן העצים בא כשכלה האיסור וא"כ לא שייך בגחלים. ועיין בתו' בע"ז ס"ה ד"ה אמר רבא.

תוס' ד"ה בין חדש בין ישן וכו' דהכא הוי כדיעבד וכן כתב הר"ן כאן ולקמן גבי קדרות בפסח ישברו כתב כיון דנטל"פ לכתחילה אסור להכי צריך כי אע"ג דצריך שבירה לאו כדיעבד דמי והקשה בהגהות הריף דדבריו סותרים למ"ש כאן והרבה תרוצים נאמרו בזה. ועיין מה שאכתוב בזה לקמן אמנם וודאי לכאורה נראה דדוקא בפינכא וקדרה כתב הר"ן כן דאין הפסד כל כך וכן דייק הר"ן פינכא וקדרה אבל תנור לא דאיכא הפסד בנתיצתו ועוד יש לומר דלענין נותן טעם עיקרו קאזלינן אי אנו גורמים לכתחילה הקבלת טעם או שכבר קיבל הטעם וגבי קדרה או פינכא ניהי דלגבי דידהו כדיעבד דמי הרי אנו גורמים לכתחילה שהמאכל שיתבשל בהם מקבל טעם האיסור אבל הכא אנו דנים על זה התנור החדש אי שרי להשתמש בו מכאן ולהבא או לא והרי זה דיעבד אם אוסרים להשתמש בו צריך נתיצה ועיין קרבן אליצור פ"ט. רדב"ז דפוס פיורא תשובה ראשונה ודבריו דחוקים:

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה