אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף כו.

דף כה:

אמר אביי מנא אמינא לה כו'. לכאורה ללישנא קמא דסבר דלא אפשר וקמכוון כ"ע לא פליגי דשרי א"כ קשה איך ולמה הביא אביי הך ראיה הלא אין חולק עליו וגם רבא למה הוצרך לתרץ שאני היכל דלתוכו עשויות כיון דגם הוא אין חולק בדבר. ודוחק לומר דלישנא קמא ס"ל דלא אמר אביי דבר זה. ואפשר לומר דלישנא קמא סבר דהוה במעשה דריב"ז אפשר ולא קאמכווין שמה שכתב רש"י דהוה לא אפשר דהרי צריך לדרוש הוא דוחק שהרי אפי' שהי' צריך לדרוש וכי לא היה מקום אחר שהיה יכול לדרוש. אלא וודאי אפשר היה וממילא בע"כ צ"ל דלא מכוון היה ומה שאמר בגמרא והא הכא דלא אפשר ולא קאמכווין זה וודאי לא אמר אביי אלא הגמרא אמר לפרושי ללישנא בתרא אבל ללישנא קמא הוה אפשר ולא קאמכוין ובע"כ צ"ל כן לפי מה שכתב מהרש"א בתוספות דהקשו על רבא כיון דצ"ל לדידיה כיון דיליף מעילה מתרומה אין אסור שלא כד"ה וא"כ ה"ה בב"ח וא"כ הדרא קושיא דלעיל לדוכתיה מה לכלאי הכרם שאסור שלא כד"ה. ותירץ מהרש"א דרבא סבר דכלאי הכרם נמי אין אסורין אלא דרך הנאתן מעתה אם נאמר ללישנא קמא נמי הך דריב"ז לא אפשר ולא מכוון הוא והרי ללישנא קמא לא אפשר ולא מכוון לכ"ע אסור וקשה מריב"ז גם לאביי וצ"ל ג"כ לדידי' דהיכל לתוכן עשויות וקשה קושיות התוספות וליכא למימר כתרוצם דא"כ קשה קושיות מהרש"א ולאביי לא שייך תירוצו של מהרש"א דהרי לדידי' הכל מודים בכלאי הכרם וצ"ל ג"כ דבשר בחלב כיון דלא כתיב אכילה בגופי' אסור שלא כדרך הנאתן וא"כ ה"ה מעילה נמי אלא ודאי ללישנא קמא צ"ל לאביי גבי ריב"ז אפשר ולא קמכוון הוי והריף הביא ב' הלשונות וכתב וקי"ל כרבא וכן הרא"ש והרב המגיד בפ' י"ד מהלכות מאכלות אסורות הי"ב כתב דהרמב"ם פסק כרבא וכלישנא בתרא ויש לתמוה דהא פלוגתייהו לא הוי אלא לרבי יהודה אבל לר"ש לכ"ע אסור אף לאביי וכיון דאנן קי"ל כר"ש למה הוצרך לפסוק כרבא הא אין נפקותא כלל בין אביי לרבא אליבא דר"ש ויותר יש לתמוה על מה שכתב התוספות בקדושין דף נ"ב דחכמי נרבונא פוסקים כאביי משום דהוה למד דיע"ל קג"ם ואיך אפשר למפסק כאביי כיון דאליבא דר' יהודה הוא ואליבא דר"ש גם אביי מודה מיהו לדברי חכמי נרבונא יש מקום לומר שהם פוסקים כשאלתות דדוקא בשבת הלכה כר"ש בדבר שאינו מתכוון אבל לגבי שאר איסורי' לא מעתה שפיר יש לפסוק כאביי אליבא דר' יהודה בשאר איסורים וכן לדעת הריף י"ל כן. אמנם הרא"ש בפ' שמונה שרצים דגילה דעתו דלא כשאלתות וכן נראה מדברי הרמב"ם קשה ובע"כ צ"ל שלא היה בנוסחתם הא דאמרינן אליבא דר"ש דאזיל בתר כוונה כ"ע לא פליגי.

שהיה יושב בצלו של היכל. שער המלך ח"ג נ"ג ע"א אגורה באהליך דף ל"ט. קרבן אליצור בארוכה ע"ה ע"ג ולהלן. קרית מלך רב ח"א מ"ט ע"ג חקרי לב רס"ב.

שאני היכל דלתוכו עשוי'. כבר הארכתי לעיל בזה ובדברי התוס'. וראיתי בספר קרבן נתנאל שכתב כי הקשה לשאול כיון דצ"ל לתוכו עשוי'. וקשה הא לא כתיב אכילה וליכא למימר דיליף מתרומה ובתרומה כתיב אכילה הרי בשר בחלב לוקין אע"ג שלא כדרך הנאתן כיון דלא כתיב אכילה בגופו ה"נ גבי מעילה וצ"ע רב. ואנכי אחר המחילה לא ידעתי מאי קושי' רבה הלא זה הוא קושיות מהרש"א בעצמו ממש ואי כוונתו להקשות לדידן דפסקינן כרבא ופסקינן נמי דלוקין על כלאי הכרם שלא כדרך הנאת[ן] חדא דפוסקי הלכות לא כתבו הך דינא דכלאי כרם ואפי' הרמב"ם דפסק כן י"ל דסבר כמ"ש לעיל דדוקא אליבא דאיסי מוכרחים לומר כן אבל לשאר תנאי ואמוראי דילפי מלמודים אחרים בשר בחלב שפיר י"ל דאין לוקין אלא כדרך הנאתן ואם הפלוגתא דהכא דאביי ורבא אליבא דר' יהודה כפי נוסחא דידן בלא"ה כתבו התוספות לחד שינוי' בחולין דאיסי סבר חמץ השבתתו בכל דבר ולא בשריפה כר' יהודה וממילא רבי יהודה לא סבר כאיסי (אע"ג די"ל דפליג אליבא דר"י במה שסבר דבר שאין מתכוון אסור אבל לא במה שסבר דחמץ בשריפה וזה דוחק) ותו דלהרמב"ם לא קשה קושיות התוספות כלל כמ"ש לעיל בשם שער המלך דסבר הרמב"ם דגבי מעילה גופא כתיב אכילה וראיתי בספר כנסת הגדולה י"ד סימן פ"ז ובדינא דחייא דף ק"ל שכתב דרבא דס"ל דדרך בישול אסרה תורה ס"ל דלוקין עליו אפילו שלא כדרך הנאתן דלדידיה ליכא למימר דלהכי אפקי רחמנא בלשון בישול לומר שלוקין עליו אפילו שלא כדרך הנאתן שהרי צ"ל דלהכי אפקיה בלשון בישול דלא אסור אלא דרך בישול אלא שלא הבנתי מ"ש דגמר לה מנבילה דאיכא למ"ד הכי בפ' כל שעה ולא ידעתי מי זה המ"ד הלא אדרבה לאיסי בן יהודה דגמר מנבילה צ"ל דבב"ח לוקין שלא כדרך הנאתן כדי דלא נוכל לפרוך מה לכלאי כרם שלוקין עליהם שלא כדרך הנאתן. ואפשר דכוונתו להך מ"ד דמותיב לאביי וסבר דכלאי הכרם ובב"ח אין לוקין עליהם אלא כדרך הנאתן אלא שהרב סותר תירוצו דא"כ הרמב"ם דפסק דבב"ח אסור שלא כדרך הנאתן פסק כאביי ולא כרבא (ועדיפא מיניה ה"ל להקשות דהא הרמב"ם אינו חולק על זה דדרך בישול אסרה תורה) ולכן תירץ דבין לאביי ובין לרבא סברי דלוקין בב"ח אשלא כדרך הנאתן מיהו לא תבשל השלישי דקאי על הנאה הוי מצי למיכתב לא יהנה או בלשון אחר ומינה ילפינן דאפילו שלא כדרך הנאתן אסור. והנה לדעת הרמב"ם דאין לוקין על הנאה לא הוה מצי למיכתב לא יהנה דא"כ הוה לוקין ותו דתירוץ הרב מספיק למאן דגמר מג' לא תבשל אבל לא לאיסי דגמר אכילה מנבילה והנאה בק"ו. וראיתי להרב פרי תואר שכתב דגם איסי ס"ל ג' לא תבשל אלא דאי לאו לימוד מנבילה וק"ו הוה מוקמינן לבישול לבד ולג' לאוין (ואונקלס תירגם הכל על אכילה ולאפושי לאוין כמ"ש הפר"ח) אבל השתא כיון דחזינן איסור מנבלה והנאה מק"ו שפיר מוקמינן הנך לא תבשל ללאוין לאכילה ולהנאה והך דנבלה וק"ו לא הוי לאוי דאין מזהירין מן הדין אבל מלא תבשל הוי לאוי וא"כ תרווייהו איצטרך ע"ש. ואע"ג דלהרמב"ם אין לוקין על הנאה י"ל אעפ"כ כתבה תורה איסור לאו דחמיר מעתה י"ל בזה נחלקו אביי ורבא אליבא דאיסי דאביי סבר דאיסי לא ס"ל כלל הך לימוד דלא תבשל ובע"כ צ"ל מעתה כיון דלא כתיב אכילה בגופו לוקין אשלא כדרך הנאתן וה"ה מעילה. אמנם רבא ס"ל דאיסי אלא תבשל סמיך מעתה לא צריכין לומר כיון דעיקר לימוד מנבילה ובנבילה כתיב אכילה נאמר דהוה כיון דכתיב בגופו דאדרבא עיקר הלאו בגופו כתיב ושם לא כתיב לשון אכילה ש"מ דאסר שלא כדרך הנאתן אבל אי הוה צריכין למילף הכל מנבילה וודאי לא הוה לוקין אלא כדרך הנאתן וממילא דיליף הכל מתרומה ולא כתיב לאו בגופיה כלל אין לוקין אלא דרך הנאתן. ועיין משנה למלך פ"ה דיסודי התורה ט' ע"ד. צרור החיים נ"ה ע"ד. קהלת יעקב נ"ח ע"ג. זרע יעקב ט"ו ע"ג. דרך המלך כ"ט ע"ב ל'. באר יעקב י"ח ע"ב. כ"ז ע"ג. שאגת ארי' ס"ח ע"ג. לימוד ה' ל"ט ע"ג. בית ישחק ע"ז ע"ד:

לולין הי' פתוחין. שער המלך ח"א דף א' ודף ב' בארוכה. ועיין משנה למלך פ"ה דיסודי התורה דף יוד על כל הדף:

שבהן משלשלין את האומנין בתיבות. עבודת ישראל קס"ב. ועיין מה שכתבתי בסוף עירובין גבי הכל נכנסין להיכל:

וריח לאחר שעלה תמרתו אין בו משום מעילה. עיין מעילה ט' ד"ה הכל מודים:

ובגדי כהונה. מגילת ספר עשין דף ל' ע"ג ע"ד:

תוס' ד"ה שאני היכל כו'. כבר הארכתי לעיל וראיתי בספר בית ישחק דף ע"ז ע"ד שכתב דדוקא במעילה במזיד שלא כדרך הנאתן מותר אבל בשוגג כיון דכתיב קרא ולא כתיב אכילה אפילו שלא כד"ה אסור. והדבר קשה לאמר דשוגג יהי' חמיר ממזיד ועוד נילף מזיד משוגג כיון דגלי קרא בשוגג שלא כדרך הנאתן ה"ה מזיד. ועיין בסוגיא דלקמן דף ג'. ובזרע יעקב דף ט"ו כתב דהתוספות לא כתבו דשלא כדרך הנאתן שרי אלא גבי צל דהוי דרבנן ובוודאי דפשטא דמילתא משמע דלא עדיף צל מקול ומראה וריח אבל פשט דברי התוס' דכתבו דגמר מתרומה לא משמע כן:

תוס' ד"ה לאותן העומדים בחוץ כו' לא היתה כלה דהא וודאי לאותן העומדים בחוץ הוי אפשר אם מתקרבים יותר דהא לא צריכין להתקרב אבל אם אין מקרבין הוי לא אפשר ואם לא מכוון לכ"ע שרי. ועיין במהרש"א ומה שכתב עליו בלימוד ה' לימוד קי"ג:

תוס' ד"ה מעילה. יצחק ירנן ה' ע"א:

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה