יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף כה:
כי כאשר יקום איש על רעהו וכו' שו"ת הר"י בן מגאש סימן כ"ה.
מאי חזית דדמא דידך סומק טפי פרי האדמה ח"א דף ד' ע"א.
רבינא שייף לברתא בגוהרקי דערלה עיין בר"ן שכתב דכל שלא כדרך הנאתן אין איסורו אלא מדרבנן דאמרינן כל האיסורים שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן ולכאורא יש להקשות דילמא הוה איסור תורה אלא דאין לוקין עליהן ונראה דהר"ן הכריח זה מסוגיין דללישנ' בתרא מוכח דחולה שאין בו סכנה הוה ואי דאורייתא הוא מאי איכא כי הוא שלא כדרך הנאתן בחולי שאין בו סכנה ליתסר כי וודאי לענין איסור דאורייתא אין חילוק בין מלקות או לאו אלא וודאי ש"מ דאין איסורו אלא מדרבנן אמנם הרב המגיד נראה דחולק על הר"ן וסברי דאיסור תורה יש שלא כדרך הנאתן דהוי כמו חצי שיעור ואפ"ה שרי מן התורה ובאמת מלבד דקשה דמנ"ל סברא זו אף גם קשה דילמא רבינא בהך לישנא כר"ל ס"ל דחצי שיעור לא אסיר אלא מדרבנן אבל איסור תורה אע"ג דליכא מלקות אסור בחולה שאין בו סכנה עוד יש מחלוקת בין ה"ה והר"ן דה"ה סובר דמשום הכי הוי שלא כדרך הנאתן משום דכל סיכה הוי שלא כדרך הנאתן. אמנם הר"ן כתב כי דרך הנאתן הוי לאחר שנתבשלו ויצא שמנם בבית הבד אבל הכא בעודו בוסר הפסולת מעורב בו ונראה מזה כי סיכה הוי דרך הנאתן רק הואיל שפסולת מעורב בו הוי שלא כדרך הנאתן ועיין בהגהות מיימן בפי"ד מהלכות מאכלות אסורות שהביא תשובה אחת והדברים תמוהים וסותרים מיני' ובי' וכבר עמד עליו בספר אדמת קדש ח"א דף כ"ז. ונראה מדבריו דס"ל דאף ללישנא בתרא חולה שיש בו סכנה הי' ורק בזה נחלקו דללישנא קמא הי' רפואה ידועה ולכן אפילו כדרך הנאתן מותר [לוח הטעות: אבל ללישנ' בתר' לא הי' רפוא' ולכן אע"פ שהי' חולה שיש בו סכנה אסור דרך הנאתן ושלא כדרך הנאתן מותר] וסבר ג"כ דשלא כדרך הנאתן מן התורה אסור רק דאין לוקין וראיתי להרב אדמת קדש שם שכתב לפי שיטתו וז"ל אך ללישנא בתרא לא איתברר לן בחולי שיש בו סכנה אי שרי דרך הנאה או לא ע"כ ואחר המחילה הם דברים תמוהים דכל איסורים שבתורה מתרפאים מהם במקום סכנה חוץ מע"ז וג"ע וש"ד ומאי ספק יש דהלכה פסוקה היא ומפני שחברתי קונטרס מיוחד ואספתי דברי ראשונים והאחרונים בענין שלא כדרך הנאתן לא אאריך עוד פה.
ועיין לשון לימודים חי"ד ב' ג'. שער המלך ח"א דף א'. אדמת קדש ח"א דף כ"ז מחנה אפרים בחדושים דף כ"ב. קרבן אליצור דף ע"ז ע"ב. משנה למלך פ"ה דיסודי התורה ט' ע"ג. ועיין בזרע אברהם חא"ח דף ויו שדבריו תמוהי' וכבר השיג עליו בספר אדמת קדש ח"ב דף ל"א ע"ג. וראיתי בב"ק דף ק"א בתוס' ד"ה שלא יצבע שכתבו בשם ר"ת דהתורה בא לאסור בערלה צביעה והדלקה שלא כדרך הנאתן וכאן מיירי שלא כדרך הנאתן כלל ומוכח מדבריו דבשא' דברי' שלא כדרך הנאתן לא אסור מן התור' אלא מדרבנן רק בערלה אסור בפירוש וגם מוכח דס"ל דללישנא בתרא דאי הוה דאורייתא אסור לחולה שאיו בו סכנה ולפיכך הוצרך לאוקמיה בשלא כדרך הנאתן כלל אלא דקשה לדבריו דא"כ לעיל דפריך על אביי ואם איתא לפרוך מה לכלאי הכרם שאסורים שלא כד"ה והרי לכ"ע קשה ולמה לא פריך מה לערלה שאסורים שלא כדרך הנאתן. ודוחק לומר דס"ל לר"ת דדוקא בכלאי הכרם כיון דאמר דלוקין יש לפרוך. אבל ערלה אע"ג דאיתרבו לא למלקות איתרבו ויש לתרץ ואין כאן מקומו להאריך מזה:
הנאה הבאה לו לאדם בע"כ. בתי כהונה ח"ג בית דין סימן י"ב קרבן אליצור דף נ"ח ע"ב:
אפשר ולא קאמכיון. חזון עובדיה ק"א ע"ב ועיין על לשון הר"ן זרע יעקב סימן ז':
לא אפשר וקמכוון. עיין קדושין נ"ג ד"ה ביע"ל קג"ם:
תוס' ד"ה לא אפשר. עיין מרכבת המשנה ח"א ריש פ"א דשבת. ועיין שער המלך ח"א דף כ"ב ע"ג: