אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף כד.

דף כג:

בקדש באש תשרף לימד על חטאת ששורפין אותו. עיין לקמן מ"ט ד"ה ושורפין ששם הקשו התוספות על רשי' כאן ושם נראה מדבריו דהאי ושורפין לפני הבירה מדאורייתא דהא לא מרבינן כאן אלא בשר קדשי קדשים ואמורים קדשים קלים ונראה דגם רשי' מודה דמדרבנן הוא דהא כתיב בקרא בקדש וחוץ לעזרה לאו קדש הוא אלא כוונת רשי' כיון דחזינן דמן התורה כל שאכילתו בקדש שם שריפתו ה"ה רבנן תקנו כן אף בבשר קדשים קלים במקום אכילתו שריפתו ולא חוץ לירושלים אבל לא מן התורה.

אם אינו ענין לאכילה. לימודי ה' ט"ז ע"ב.

כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו. צרור החיים נ"ו ע"ב.

ודילמא ליחודי לאוי הוא דאתי. עיין מכות י"ז ד"ה איסורא.

אין לוקין על לאו שבכללות. עיין זבחים ע"ח ד"ה הפגול והנותר.

ומה מעשר הקל. רמב"ן ומגילת אסתר שורש ח' דף ל"ט. לב שמח מ"ה ע"ב ודף ע"ו. קנאת סופרים דף כ"ה. גופי הלכות ה' ע"א

וכ"ת אין מזהירין מן הדין הקישא הוא באר יעקב קל"ה ע"א

היקשא הוא בספר גופי הלכות דף ה' הקשה מהך סוגיא על הרב המגיד שכתב בפ"ב דמאכלות אסורות דכל היכא דאיכא לאו הבא מכלל עשה עונשין מן הדין א"כ מאי מקשה וכ"ת אין מזהירין מן הדין הא הכא הוי לאו הבא מכלל עשה דהא כתיב באש תשרף ובספר שער המלך ח"ב דף קל"ד ע"א כתב דל"ק לפי מה שכתבו התוספות דלא איצטריך היקשא אלא משום איסור הנאה דבלא הקישא הוה מוקמינן והבשר אשר יגע בכל טמא לאיסור הנאה וכיון שכן צ"ל דהא דקאמר וכ"ת אין מזהירין מן הדין על איסור הנאה קאמר דאין מזהירין מן הדין שהרי על זה תסוב הקושיא. והתירץ לדעת התוספות וא"כ גבי איסור הנאה ליכא לאו הבא מכלל עשה דהא מאש תשרף לא נפקא לן הנאה דאפשר להסיקו תחת תבשילו בשעת ביעורו ע"ש. ונראה דאפשר לתרץ קושיתו על הרב גופי הלכות דהרי הרב המגיד לדעת הרמב"ם אמרה והרמב"ם ס"ל בכל מקום דאין לוקין על הנאה ואף אי מלא יאכל נפקא אין לוקין וגם לא מצינו להרמב"ם בפ"חי מהלכות פסמו"ק דכתב דלוקין על הנאה וגם לא בהלכות מעשר שני וא"כ בע"כ להרמב"ם ליכא למימר כסברת התוספות דהא דקאמר אין מזהירין מן הדין וצריך הקישא היינו משום הנאה אבל בלא"ה הוה מוקמינן לא יאכל על הנאה דהא כיון דאין לוקין א"כ ליכא אזהרה ורק איסור זה שפיר יכול למילף בקל וחומר ואם כן מאי קאמר וכי תימא אין מזהירין מן הדין אלא וודאי צ"ל לדעת הרמב"ם דעל אכילה קאי וכן דעת הרמב"ן שהרי בסוף שורש חי"ת בהביאו סוגיא דידן כתב הוא עצמו דאין לוקין לא על הנאת מעשר שני וזה לא שמענו מעולם. ואלו בשורש ב' הביא ראיה מהך סוגיא דלוקין על ההיקש שההיקש כדבר מפורש וא"כ בע"כ צ"ל דהך הקישא לענין אכילה קאי ולא לענין הנאה וכמ"ש התוס' ולקושיות התו' דלמה קאמר היקישא הוא עיין בלב שמח דף מ"ב ע"ב מה שפירש לדעת הרמב"ם דלא קשה קושיות התוס' גם מה שכתב הרב שער המלך דמבאש תשרף לא נפקא לן איסורי הנאה עיין מה שכתבתי לעיל בדברי התוספות דף כ"ב ד"ה חולין שנשחטו בעזרה דשם משמע מדבריהם דאי צריך שריפה אסור בהנאה ומה שהביא הרב שער המלך ראיה ממסכת יבמות דנ"ל איסור הנאה בקדש מק"ו ממעשר ולא נ"ל מאש תשרף זו אין ראיה דהתם בשמן קודש שנטמא מיירי ובקרא כתיב והבשר אשר יגע בכל טמא וא"כ ליכא למילף רק בשר שנטמא ולא שמן ומלבד כל זה אין הכרח לפרש כוונת התוספות דהמקשה דקאמר וכ"ת אין מזהירין מן הדין על ההנאה קאי דוודאי אפשר גם התוספות מודים דאין לוקין על ההנאה והק"ו הוא לענין אכילה וכן הא דקאמר אין מזהירין הוא רק לענין אכילה ורק בהתירוץ קשה להו דקאמר הקישא הוא ולא קאמר קרא כתיב לא תוכל לאכול. ועל זה קאמרי דהתרצן בא לתרץ קושיא אחרת אשר המקשן לא הקשה דאימא דלא תאכל אתי לאיסור הנאה וע"ז קאמר הקישא אף לאיסור הנאה ואע"ג דאיסור הנאה שפיר יש ללמוד בק"ו דלא שייך אין מזהירין מן הדין כיון דאין לוקין מ"מ קשה קושיות הגמרא בשבת וביבמות כיון דממעטין תרומה מן ממנו אימא דממנו אתא לקדשים ומה שתירץ הגמרא שם הנך נפישן לא ניחא ליה לתלמודא כאן לפיכך קאמר דאיסור הנאה נלמוד מהקישא אבל המקשה וודאי לא סלקא אדעתיה כלל מאיסור הנאה. ועיין זבחים ל"ג ד"ה אזהרה שנראה שהתוס' חולקין על מה שכתבו כאן דקדשים כתיבי ג"כ בקרא דלא תוכל לאכול בשעריך שהרי שם רצו לומר דמהאי קרא לא ילפינן אלא טומאה הנוהגת במעשר ושאינה נוהגת במעשר לא ואי קרא גופיה בקדשים מיירי א"כ פשיטא דנילף מיניה כל הטומאות:

וראיתי בספר באר יעקב בקונטרס הכללים שלו בדף קצ"ה ע"א דרצה לתרץ קושיות גופי הלכות דהכי מקשה וכ"ת אין מזהירין מן הדין כלומר דניהי דקי"ל דהיכא דאיכא עשה מזהירין מן הדין משום דנפקא לן מאחותו ושם ליכא עשה אבל דלמא האמת דאין מזהירן מן הדין אף דאיכא עשה ולהכי כתבה התורה לא יאכל להורות דאין מזהירין אף דאיכא עשה לזה קאמר היקשא הוא ואין דבריו נראים חדא דא"כ הל"ל להגמרא לאמר וכי תימא לאין מזהירין מן הדין קאתי ותו כיון דמסברא מזהירין מן הדין אם לא שיש לנו הכרח ולימוד על זה א"כ מהיכי תיתי נאמר דקרא אתי לאין מזהירין מן הדין אם לא שיש לנו במקום אחר כבר לימוד על זה וטוב יותר דקרא אתי ללמוד אחר דאל"כ השתא נמי נימא דקרא אתי דאין מזהירין אפילו במקום היקש אם לא נאמר כדעת התוספות כאן דקדשים נמי כתיב בקרא וכמו שנראה כדעת הרמב"ם אלא וודאי כל שאין לנו לימוד ממקום אחר כבר דאין מזהירין אין לומר דקרא אתי לזה אלא נוקי קרא על לימוד אחר.

ודילמא לעבור עליו ב"ב לאוין וכו' רמב"ם ורמב"ן ומגילת אסתר שורש ט' דף מ' לב שמח דף ע"ז קנאת סופרים דף כ"ו:

אכל פוטיתא וכו' רמב"ן ומגילת אסתר שורש ט' דף מ"א לב שמח ע"ט פ' קינאת סופרים כ"ז.

תוס' ד"ה ואם אינו ענין הליכות אלי' דף ויו.

תוס' ד"ה הא אין לוקין. צרור החיים קנ"ג ע"ג מרכבת המשנה פ"ג דאיסורי מזבח ה"ז. ופרק ח"י דפסולי המוקדשין ה"ג.

תוס' ד"ה היקשא הוא. עיין לימודי ה' לימוד ה' ט"ז ע"ב ועיין מה שכתבתי בגמרא.

תוס' ד"ה דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך גופי הלכות נ"ג.

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה