יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף כג.
והרי תרומה כו' ותנן מערבין. התוספות כתבו דלא פריך למ"ד אין מערבין אלא לדבר מצוה אלא למ"ד מערבין אף לדבר הרשות והקשה בספר שמחת י"ט סימן פ"ה הא לא מצינו חולק על רב יוסף דאמר בפרק כיצד משתתפין אין מערבין אלא לדבר מצוה ועיין שם בהגהות אשרי בשם א"ז דנראה דס"ל דרבא חולק ועיין בב"י סימן תט"ו שהביא הך הגהות אשר"י אלא שהוא כתב דכל הפוסקים פסקו כרב יוסף משום דהגמרא אליבא דרבא בדרך שקלא וטרי' אמר ועכ"פ מצינו חולק ומאי דמקשה פשיטא היינו משום דשם ב"פ כיצד משתתפין מוכח הכי אבל אפשר דתנאים אחרים חולקין ועיין מ"ש בעירובין דף ע"ח בתוספות ד"ה אשרה שנראה מדבריהם שם דרב יוסף גופיה מספקא לי' אי לא פליגי ר' יהודה ורבנן גבי מערבין בבה"ק בהך פלוגתא אי מערבין לדבר מצוה וע"ש ותו אפשר לומר דוודאי אי לא הוה ברירא לי' לתלמודא דתרומה ויין לנזיר מותרין בהנאה באמת הוה דחי דאין מערבין אלא לדבר מצוה אבל כיון דברירא ליה ממקומות אחרים בפרט בתרומה דשרי בהנאה כמ"ש הרב עצמו להכי תירץ לו האמת ומה שתירץ הרב נרו' דהקושיא היא מדקתני מערבין משמע ע"י אחרים שמזכים לו ובאיסורי הנאה לא מהני זיכוי בוודאי לישנא דמערבין לא משמע דוקא הכי ואפילו אי מיירי ע"י אחרים דילמא משלו עירבו ועיין לקמן דף מ"ט ד"ה ולשבות שהקשו על רש"י דא"כ תיקשי למ"ד בפרק בכל מערבין דאין מערבין אלא לדבר מצוה ומשמע דמחלוקת הוא שם וכוונתם על רבא או לרבנן דהתם אפילו אליבא דרב יוסף וכמ"ש בעירובין דף ע"ח אמנם בעירובין ל' ד"ה ככר משמע דס"ל דאין חולק בזה דאין מערבין אלא לדבר מצוה. ונראה שזה הוא דעת ר"י שם ורש"י לחד לישנא לא ס"ל הכי. ומה שהקשה עוד בשמחת י"ט למה הקדים להקשות מתרומה הלא נזיר נזכר ברישא במשנה י"ל לפמ"ש רש"י דטעמא דאי בעי מתשל והקשה מהרש"א דלרבנן לא צריך אלא כיון דחזי לאחרינא ואפשר דרש"י בא לתרץ קושי' זו למה הקדים תרומה דבנזיר אפשר לומר דלא הוי איסור הנאה כל כך כיון דאי בעי מתשל והותר לו אפילו בשתי' ולכן לא אלימא קושיא כל כך אבל מתרומה הקושיא יותר חזקה דהא אי מתשל הדרן לטיבלא והדר אסור רק דיכול להפריש מניה וביה ואינו אסור רק משום שבות ועיין דרך המלך דף ה' ע"ג שהקשה ג"כ כקושיא ראשונה של הרב שמחת י"ט ומאי דתירץ ע"פ הרמב"ם דפסק דאם עירוב לדבר הרשות הוי עירוב כבר כתבתי בר"פ כיצד משתתפין דאינו נראה דהא מערבין משמע לכתחילה ודילמא בדבר מצוה מיירי ומנליה להקשות:
והרי שרצים עיין קהלת יעקב אלגאזי ע"ו ע"ד ע"ז ע"א וע"ב. בית ישחק ל"ג ע"ג עין משפט חי"ד סימן א'. בארות המים קי"ד ע"ב. הר"ם דיבטן סימן ה' תוך התשובה:
ציידי חיות ועופות. מגן שאול סימן י"ד עיין מכתם לדוד חי"ד סימן י"ד הרמ"ע מפאנו סימן כ"ט:
אי הכי אפילו לכתחילה נמי. עין משפט י"א ע"ג באר יעקב ס"ד ס"ו ע"ג ע"ד על הסוגיא ומפרשים:
ר' יוסי הגלילי אומר תמה על עצמך איך חמץ אסור בהנאה כל שבעה כו' לך שלך יהא והקשה בספר קהלת יעקב אלגאזי דף מ"ה ע"ג כיון דקרא גבי ראיה כתיב למה מוקמינן קרא שלא מענינו להתיר בהנאה נימא דאתי קרא למעט שותפות דאינו עובר בבל יראה דהוי מענינא. ונראה דפשיטא ליה לתלמודא דגבי שותפות עובר דהרי עכ"פ יש לו חלק שראוי לעבור ודוקא גבי מ"ע מצינו מיעוט גבי שותפים אבל לא גבי מצות ל"ת וגבי שבת כתיב עבדך ואמתך ובהמתך ובוודאי עבד ואמה ובהמה של שותפין חייב בשביתה. ומ"ש הרב דלא הוי מענינא י"ל דשפיר הוי מענינא דהא אף לריה"ג חייב לבער אלא שבשעת ביעור רשאי ליהנות בו וקאמר לא יראה אלא תבער ומ"מ בשעת הביעור לך יהיה ליהנות בו דוגמא לדבר גבי תרומה טמאה שלך תהא להסיקה תחת תבשילך. ובחק יעקב סימן תמ"ה כתב דחמץ של שותפין חייב בביעור מדאמר רחמנא תשביתו שאור בלשון רבים. ולפמ"ש א"צ ריבוי דממילא משתמע גם מתשביתו אין ראיה כי הרבה מצות נאמרו בלשון רבים ואין ללמוד מזה שותפות אם לא כאשר כתבתי דמצד הסברא ידעינן בלי שום לימוד:
תו' ד"ה אמר קרא יהיו. ובירושלמי פריך והרי חמר והרי גמל כו'. הקשה בספר לשון לימודים חא"ח דף ב' ע"ד דהא בלא"ה אף בלא איסור סחורה אסור למכור להם בהמה גסה בכל מקום כדאי' בע"ז ולקמן בפ' מקום שנהגו אלא שהתו' בע"ז כתבו שעתה בזמנינו נוהגים היתר משום שאנו מועטים ושרי משום פסידא וא"כ התו' שהקש' א"כ סוסים וחמורים היכי מזבנינין היינו לדידן דנוהגים היתר למכור בהמה גסה לנכרים והקשה דמ"מ איסור סחורה יש אבל על הירושלמי שהקשה קשה דהא בימי הירושלמי בלא"ה מלבד איסור סחורה הי' אסור למכור בהמה גסה לנכרים ע"ש ואחר המחילה רבה דבריו תמוהי' כי לא בתוספות ולא בירושל' נזכר שהקושי' הוא ממכירה לנכרים רק הקושיא הוא ממכירה לישראל איך ישראל מותר למכור לישראל אחר ופשוט הוא. ועיין על דברי התו' שו"ת תורת חיים למהרח"ש ח"ג י"ד ע"ד. קרבן אליצור קי"ב ע"ג. בית יעקב ל"ה ע"ד. חוות יאיר סימן קמ"ב. מכתם לדוד דף ס"ד ע"ב. בני יעקב קצ"א:
תוס' שאני התם כו' תימא כו' בשער המלך ח"א דף ע"א ע"ב תירוץ לקושיות התוס' עם מה שכתב מהרלנ"ח לדעת הרמב"ם דחצי שיעור אסור מדכתיב לא יאכל וא"כ בעי לא יאכל לחצי שיעור. ויש לפקפק דהא בלא"ה קשה לחזקי' כיון דבעי לא יאכל לחצי שיעור מנל"ן איסור הנאה או אם נימא דבעי קרא לאיסור הנאה ומנ"ל לחצי שיעור וא"ל דחזקי' לא ס"ל לחצי שיעור א"כ לימא אא"ב כמו שהקשה הרב שער המלך עצמו ובע"כ צ"ל לחזקי' לפי דעת מהרלנ"ח דחצי שיעור והנאה שניהם שקולי' ואפשר טעם חצי שיעור משום הנאה הוא וכיון דנפקא הנאה ממיל' נפק' לחצי שיעור וכן אי נפק' חצי שיעור ממילא נפקא להנאה וכיון דלרבי יוסי הגלילי חמץ מותר בהנאה ה"ה דחצי שיעור לא אסר דחצי שיעור לא עדיף מהנאה וא"כ שפיר הקשו התו' ועיין מהרש"א מה שהקשה על התוס' ויפה כתב בשופר' דיעקב דבע"כ המקשן השת' לא ידע מאידך ברייתא דר"י הגלילי דאל"כ על רבי יוסי הגלילי גופא קשה כיון דס"ל כר' אבוהו למה חמץ מותר בהנאה: