אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף כב:

דף כב.

והרי אבר מן החי. תועפת ראם דף כ' ע"ב. עיין עין משפט ח' ע"ג י"ג ע"ג. מקום שמואל שער התרוצים:

מנין שלא יושיט. לימודי ה' לימוד נ"ו ובדף ק"א:

ואבר מן החי לבני נח. מקשים לפי מה שפסק הרמב"ם דמפרכסת שרי לישראל ואסור לבני נח משום אבר מן החי א"כ שפיר לוקמי במפרכסת ושרי לכלבו כיון דלא שייך גבי אבר מן החי רק לנכרי אסור משום לפני עור ועוד לוקמי' באבר מן החי בטמאה דכ"ע ישראל אינו מצוה משום אבר מן החי ולנכרי אסור. ועיין בשו"ת אמונת שמואל סימן י"ד שרצה לומר אף בטמאים דכל היכא דאין הישראל מצוה גם אין איסור לפני עור אם נותנו לנכרי ונזיר שאני וא"כ ה"ה מפרכסת אמנם כבר השיג עליו הפר"ח בי"ד סימן ס"ב ועיין בבני חייא שם. והנכון מדקתני סתם אבר מן החי משמע ליה דמיירי שהוא אבר מן החי גם לישראל ולא לבן נח בלבד דאל"כ הוה ליה למימר דבר האסור לבני נח. ועיין לשון ערומים בלשונות הרא"ם דף ח'. תבואות שור קי"ד. ידי משה קמ"ו ע"ב ע"ג. זרע יעקב בדרשות דף כ"ה:

והרי שור הנסקל. עיין שער המלך ח"א דף ד' ודף ה'. מגן שאול סימן מ"ד. קהלת יעקב נ"ט ע"ג. עיין ידי משה דף ק"מ. גופי הלכות י"ד ע"ב ט"ו ע"א:

טעמא דכתיב ובעל השור נקי. עיין גופי הלכות. שער המלך. בית ישחק ל"ג ע"א:

ובעל השור נקי להנאת עורו. אורים גדולים ח"ב דף ל"ח. עיין זרע יצחק. לימודי ה' י"ח ע"ד.

והרי ערלה. גופי הלכות ט"ו ע"א:

מנין שלא יהנה ממנו. קרית מלך רב ח"ב בשו"ת סימן כ"ח:

רשי' ד"ה ומה אבר מן החי. עיין מהרש"ל שכתב דהוכרח רש"י לפרש כרת דאי לאסור משום דם מן החי לא צריך דק"ו הוא מבשר מן החי. ומלבד שאין לשון רש"י מורה כן מדכתב לבסוף אבל דם הקזה מותר משמע דלולא זאת הקישא הוי שרי ולא הוי אסור משום בשר מן החי אף גם אחר המחילה כי רבה היא מכבוד הרב ז"ל לפי שעה אישתמיטתיה ליה סוגיא דסנהדרין דף נ"ט שהרי שם מבואר דפלוגתא דר"ח בן גמליאל ורבנן הוא ור"ח ב"ג מוקי הך קרא לדם מן החי לחייב עליו משום דם מן החי ורבנן מוקי לה לדם הקזה שהנפש יוצאת בו והוא הך דרשא דהכא וכתב רש"י שם אליבא דרבנן אבל איסור חיות לא נזכר בו ולא בשום דם הרי להדיא דסבר רש"י דאין נזכר כלל איסור חיות גבי דם. ואי כדעת מהרש"ל הרי מק"ו נפק. ומה דקשה למהרש"ל למה צריך רש"י לאוקמיה בכרת ולא משום איסור דם מן החי. רש"י מוכרח לזה מכח סוגיא דסנהדרן דהרי רחב"ג מוקי לה לדם מן החי מכלל דרבנן דמוקי בדם הקזה לא מחייבי כלל משום דם מן החי אף שאר דם. ותו דגם מדברי רחב"ג נסתר סברת מהרש"ל דאי אפשר ללמוד מק"ו דם מן החי מבשר. א"כ מה צריך רחב"ג ללמוד מהאי קרא הא מק"ו הא נלמד אלא וודאי כוונת רשי' כמ"ש. ועיין לימודי ה' לימוד ל"ט:

תוס' ד"ה ואבר מן החי וי"ל כיון דבשכר הי' אסור דבריהם מגומגמים דלכאורה נראה מדבריהם דלא הי' בנוסחא שלהם הא לכלבים שרי ורק קושיות הגמרא היא דמשמע דאי לאו משום איסור משום לפני עור הוה שרי וש"מ דמותר בהנאה וע"ז הקשה דמאי מקשה כיון דאבר מן החי הוא של בני נח ונותן לבני נח מה הנאה יש כאן ולמה יאסר אי לאו משום לפני עיור וע"ז יצדק התירוץ שלהם דהגוי מחזיק לו טובה וא"כ אי אסור בהנאה בלאו לפני עיור אסור. אמנם לפי הנוסחא בגמרא שלנו הא לכלבי' שרי וודאי לא קשה קושייתם דהרי עכ"פ מוכח דשרי בהנאה דאל"כ איך שרי ליתן לכלב וגם תירוצם אינו מובן ונראה לכאורה לומר שהם הבינו הא לכלבים דקאמר תלמודא פרושא לכלבים דעלמא או לכלבו דנכרי וע"ז קשה להם דמאי קושיא בשלמא אי מיירי באבר מן החי דידי' הגוי מחזיק לו טובה אבל כיון דמיירי באבר מן החי דגוי ונותן לכלבו של גוי מה הנאה יש כאן וע"ז תירצו דעכ"פ כיון דמחזיק לו הגוי טובה במה שטורח ונותן לכלבו הנאה הוה. אמנם ראיתי בתשובת מהרי"ל סימן קנ"ז דהשואל רצה להוכיח דמותר ליתן איסור הנאה לבהמה של אחר מדלא מפרש התוס' הא לכלבו של נכרי שרי אלא וודאי בזה אין איסור בשל הגוי ומהרי"ל שם בסי' קס"א אדחה ראייתו דאיסור הנאה לא שייך בבני נח. ונראה שם מדברי השואל דכוונת התוס' מדלא הקשה מרישא דברייתא לא יושיט אבר מן החי לבני נח הא לכלב שרי וסיים ת"ל לפני עיור משמע דעיקר הקושי' היא מדצריך לטעמא דלפני עיור ש"מ היכא דלא שייך טעמא דלפני עיוור כגון ליתן אפילו אבר מן החי שלו לכלבו שרי דאין כאן איסור הנאה דאי ס"ד דיש כאן איסור הנאה ל"ל טעמא דלפני עיור תיפוק ליה משום הנאה ודקאמר הגמרא הא לכלבים שרי אין הכוונה כלל על כלבים של גוי אלא כלומר הא בהנאה שרי כגון ליתן לכלבו. ומה שאמר הגמרא הא לכלבים הוה כאלו אמר הא בהנאה שרי וע"ז הקשו התוס' שפיר כיון דשל גוי הוא אין כאן איסור ותירצו דאי הוה שייך איסור הנאה אף בשל גוי אסור אף בלא לפני עוור משו' הנא': ושוב ראיתי בלשון ערומי' בלשונו' הרא"ם דף ח' שגם הוא פירש דברי תוס' בכלבו של גוי וכן כתב עוד משם מהר"ם מלמד ונראה דלא ראה תשובת מהרי"ל והוא הבין דעיקר הקושיא מן הא לכלבים שרי. אמנם באמת עיקר הקושיא מן הא דקאמר טעמא משום לפני עיוור וכמ"ש מהרי"ל וכמ"ש בארוכה. ולמה שהקשה מהרש"א על התוס' עיין לשון ערומים שם. ושופרא דיעקב:

תוס' ד"ה מנין שלא יצבע כו' ולמ"ד אין שבח עצים בפת כו' משמע למ"ד יש שבח עצים בפת לא צריך לאוקמי' בשמן ולקמן דף ע"ה ד"ה וגרפו כתבו בשם ר"י דאבוקה כנגדו לא אסר אלא מדרבנן וכן הקשה בשער המלך ומה שתירץ הוא דוחק גדול ונראה לומר דאע"ג דאבוקה כנגדו הפת אינו אסור אלא מדרבנן עכ"פ איסור תורה הוא להסיק בו לכתחילה אלא שאם היסק הפת מותר מן התורה. ולמ"ד אין שבח עצים אף לכתחילה מותר להסיק מן התורה ועיין על התו' משפטי צדק ח"ב סימן ויו שער המלך ח"א ע"ד ע"א:

תוס' ד"ה לכם. עיין הליכות אלי' דף ס"ה. משפטי צדק ח"ב סימן ויו:

מחתני הרבני מהורר אברהם אויערבאך נר"ו

תניא שמעון העמסוני היתה דורש כל אתין שבתורה כו' ע"ש בגמרא והקשה המהרש"א והרי"ף בעין יעקב דלמעלה מפסוק זה בפסוקים ואהבת את ה' אלקיך ולמען תירא את אלקיך מאי עביד ליה ואי דריש שם לרבות ת"ח גם כאן הוה ליה לדרוש עי"ש מה שתירצו ונראה ליישב הכל על נכון דידוע דעבודת ה' מתחלקת לשני אופנים ה"א הוא עובד מיראה והשני הוא עובד מאהבה והרצוי בהם הוא עובד מאהבה לפי שתכלית היראה היא לעובדו אח"כ מאהבה וזה טבע הצדיקים כשירא אדם את ה' ויפחד ממנו ויכיר גדולת מעשיו והנהגתו עם ברואיו יבוא בלבו האהבה לכך אצל הקב"ה מרוצה היא לעבודת היראה אבל אצל תלמידי חכמים נראה לכאורא שיראת ת"ח אינו טובה לפי שע"י המורא והיראה יברח מהם ולא ידבק בלומדי התורה ואינו בא כלל לאהבה אותם ואמרו בפרקי אבות והוי זהיר בגחלתם שלא תכוה וא"כ יאמר אדם מה לי ולצרה זו אבל באמת זה אינו דגם יראת ת"ח היא טובה דהרי דכשיחשוב אדם על מה מתירא מפני ת"ח מפני שלא יכוה בגחלתם נמצא פשוט אצלו שלימוד התורה הוא יקר מאוד וא"כ יתלהב גם בלבו חשק הלימוד וכיון דעל על. וכן אמרו בשבת דרחים רבנן הוין ליה בנין רבנן דדחיל מרבנן איהי גופא הוי צורבא מרבנן ע"ש ואמרו בגמרא את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע אם יש בך כל המדות הללו אז בשמו תשבע ואם לאו לא תשבע. ונראה שכיונו לזה דלכאורה מנל"ן לדרוש זה הפסוק רק הוכיחו מזה דלמה (דלמה) הוצרך הכתוב לומר ובו תדבק רק דידוע דדביקות אצל השב"ה לא שייך רק גבי עובד מאהבה דגבי יראה לא שייך דביקות כידוע לבאים בסוד ה'. וזה פירש הפסוק את ה' אלקיך תירא שתהיה עובד מיראה לפי שאח"כ ובו תדבק שמכח יראה בא לידי אהבה ואח"כ ובשמו תשבע אבל כשתהיה עובד מיראה לחוד אין אתה רשאי לישבע בשמו ובע"כ שכיוונה התורה לזה דאי לאו הכי למה לא כתבה התורה ובשמו תשבע במקום אחר אלא שהתורה כיוונה דוקא לעובד מאהבה. לכך בפ' ואתחנן נאמר את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד ובשמו תשבע ולא נאמר ובו תדבק שדברי תורה סתומים במקום זה ומפורשים במקום אחר והכי פירושו את ה' אלקיך תירא ומכח היראה ואותו תעבוד ומכח עבודת ה' האהבה יבוא ממילא כאמור במקום אחר ובו תדבק וילמד סתום מן המפורש נמצא על דרך זה גם יראת תלמידי חכמים היא טובה שמכח היראה בא לידי אהבה. והנה יש לדקדק בגמרא דקאמר שמעון העמסוני היה דורש וגבי ר"ע אמר עד שבא ר"ע ולימד למה לא אמר נמי עד שבא ר"ע ודרש רק דידוע דסתם דרשה היה מענינו של פסוק עצמו אבל הלימוד הוא ממקום אחר. ולפ"ז מיושב דברי הגמרא על נכון שמעון העמסוני היה דורש דוקא מניה וביה מענינו של פסוק עד שהגיע לאת ה' אלקיך תירא האמור בפרשת ואתחנן שלא כתיב ובו תדבק ולמעלה אצל ואהבת את ה' אלקיך ריבה תלמידי חכמים כמ"ש המהרש"א והרי"ף והתחיל תמה דאיך ירבה גם הת"ח ליראה דא"כ יברחו מהם כל אדם ויאמרו מה לנו ולצרה זו דהואיל שלא נאמר בפסוק זה ובו תדבק לא משמע ליה לשמעון העמסוני רק עבודת יראה לכך אמר אקבל שכר על הפרישה דייקא שהואיל שאינו מרבה ת"ח ליראה יש לי שכר שלא יברחו מהם בני אדם עד שבא ר"ע ולימד דייקא שלימד ממקום אחר מפסוק את ה' אלקיך תירא האמור בפרשת ואתחנן ששם נאמר ובו תדבק ומפורש שיראה מביאה לכלל אהבה ה"ה גם כאן פירוש התורה עבודת אהבה ויכול לרבות ת"ח שיראתם ג"כ מביאה לכלל אהבה. ודוק היטיב:

ובזה ישבתי פירוש הפסוקים בתהלים:

ספרו בגוים את כבודו וגו' והך קרי ולא כתיב ונראה ליתן טעם דהרי כל אתין רבוין וא"כ הך את נמי מרבינן כבוד תלמידי חכמים שהשוה המקום לכבודו אבל הגוים אינם מודים לזה שהם אומרים שהתורה בטילה ח"ו ואין לה' חפץ בה וזה פירוש הפסוקים ספרו בגוים כבודו לחוד בלא את שהם אינם מרבים כבוד תלמידי חכמים שהם אומרים כי גדול ה' ומהלל מאוד ואין לו עסק עמכם אבל אנחנו צאן מרעיתו יודעים שעוז והדר לפנינו שעוז והדר היא התורה שנקראת עוז וא"כ אצלינו היא את כבודו לרבות תלמידי חכמים ג"כ כמ"ש ודוק:

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה