אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף כב.

דף כא:

ור"מ אותה אתה משליך לכלב הרשב"ץ בח"ג סימן רצ"ג כתב דדבר האסור בהנאה אסור ליתן לכלב של הפקר כמו שהוא בירושלמי פרק כל שעה והרב כנסת הגדולה בי"ד סימן כ"ט הגהות הטור אות י"ד נראה שהי' חסר בנוסחא שלו ברשב"ץ תיבת ירושלמי והי' סבר כי מהבבלי למדה מסוגיא דידן והשיב עליו. אמנם אחר הגלות נגלות בדפוס שו"ת הרשב"ץ וראינו שמהירושלמי למדה אין מקום עוד ללמדה מסוגיא דידן. ועיין בבאר יעקב דף מ"ג שהוא וגדול אחר טרחו לבנות ולסתור דברי הרשב"ץ והכנסת הגדולה מסוגיין והרי בימיהם כבר נדפסו תשובת הרשב"ץ וראו שמן הירושלמי הוא וע' גופי הלכות דף י"ד ע"א וע"ב על לשון רשי' וגמר':

חולין שנשחטו בעזרה לאו מדאורייתא. שער המלך ח"א דף ח' ע"ד ובארוכה שם דף ס"א. הלכ' למשה הלכות גניבה י"ו. זרע יצחק.

שולח אדם ירך לנכרי שגיד הנשה בתוכו. עיין במ"א סימן ש"ז ס"ק כ"ט שהביא בשם הגהות מרדכי דשבת שהקשה דהלא מוכח מכאן דמותר לומר לעכו"ם אכול גיד הנשה. ובפרק הפועלים מסקי' דבכל האיסורי' איכא איסור אמירה לגוי והקשה עליו המג"א דמאי קשיא לי' הלא הגהות מרדכי עצמו כתב קודם לזה דבדבר שאין הישראל נהנה עצמו אין איסור אמירה לגוי ותירץ המג"א דס"ל כיון דישראל נותן לו לאכול חשוב הנאה ע"ש. ובאמת לא הבנתי עיקר קושיתו דלמאן מקשי אי לרבי יהודה הא התורה התירו בפירוש הנאה כשהותרה נבילה ולמה יגרע הנאה זו מאכילת כלבו ושאר הנאות ועוד דהא בהדיא כתיב או מכור לנכרי והרי גיד בכלל ואפילו אם נאמר דלנכרי במכירה לאו הנאה מקרי הרי לגר בנתינה וודאי הנאה מקרי ואי קושיות המרדכי על ר"ש הא לדידי' באמת אסור בהנאה וצ"ל דקושייתו לדידן כפי מה שפסק הרמב"ם דאין בגידין בנ"ט ואעפ"כ שרי. וכתב הרמב"ן דהגמרא רק להרווחא דמילתא תלי' זה בזה אבל באמת לאו הוא בהא תליא ואפילו אין בגידין בנותן טעם נמי שרי בהנאה וא"כ אפשר לומר דלאו גזירות הכתוב להתיר לנכרי ועיין שער המלך ח"ב דף קל"ז. שוב בא לידי אדמת קודש וראיתי לו בח"ב שהקשה קושיא זו והניח בצ"ע. ועוד הקשה על המג"א שתירץ דס"ל כיון שנותן לו לאכול חשוב הנאה דפשיטא הוא דהא מוכח מהך סוגיא דשלוח גיד הנשה הנאה ולמה כתב המג"א דהמרדכי ס"ל הכי. ונרא' דכוונת המג"א הוא דבוודאי זו הנאה היא דהנכרי מחזיק לו טובה מיהו זו הנאה היא אפילו לא יאכלנו הנכרי רק יתננה לכלבו או לנכרי אחר וזו הנאה היא דניחא ליה שיאכל הנכרי (מלבד הנאה החזקת טובה) וזו הנאה הוה ס"ל למרדכי דאסור והקשה מכאן דהרי משמע בסתמא דאע"פי ששולח לו לאכול שרי:

משהותרה נבילה. עיין חולין קי"ג ד"ה לאו גדי:

אלא למ"ד אין בגידין בנ"ט. קהלת יעקב נ"ה ע"ג:

מאן שמעת ליה דאמר אין בגידין בנ"ט ר"ש. שער המלך קל"ז ע"א:

והרי דם עיין סנהדרין ד' ד"ה מנין. שבת ע"ז ד"ה הוא. מנחות ק"ד ד"ה הואיל. בכורות ל"ה ד"ה למישרי. ועיין מקום שמואל שער התרוצים:

ויוצאין לנחל קדרון. עיין זבחים מ"ו ד"ה הוא לפני כפרה:

על הארץ תשפכנו כמים. בכורות ל"ג ד"ה דם:

ואימא כמים הנשפכים לפני ע"ז. בדברי אמת דף צ' ע"א הקשה מכאן להתוס' במרובה דף ע"ב. והרשב"א בקדושין דף נ"ח שכתבו דתקרובות ע"ז אינה אסורה אלא מדרבנן והרי כאן מוכח דמדאורייתא אסור' והנה להתוס' שנסתפקו אי אסורה בהנאה או לאו אינה קושיא כל כך לפי מה שפירש מהרש"ל בדברי התו' דההיקש לא ברירא לא להיתר ולא לאיסור. ואפשר דהמקשה גופי' נמי ספוקי מספקא ליה רק דהקשה כיון דאין ההיתר ברור א"כ ממילא אסור מלא תאכל אמנם הא וודאי דוחק דהרי ע"כ התורה דכתבה ההיקש ידעה הדין וממ"נ או דכתבה היקישא למים להתיר או לע"ז וא"כ בע"כ נאסר ע"ז עצמו ובשער המלך תירץ בח"ב דף ט"ו דלר' אבוהו אסור בהנא' מלא תאכל כל תועבה והתו' לא כתבה כן רק לחזקי' והוא דוחק עצום דהמקשן נתכוון ללימוד שלא הוזכר כלל בש"ס ועוד היכא פשיטא ליה כל כך והרי כמה תנאים לא דרשו לא תאכל כל תועבה ואפשר דהתו' בב"ק אינם מפרשי' כהתוס' דהכא וקשיא להו מאי מקשה כמים הנשפכים לע"ז הא בלא"ה אסור מלא תאכל דהוה אסור הנאה. ולכן מפרשים דהכי מקשה דאימא דלעולם דם אסור בהנאה והא דהקישא רחמנא למים הא כמים הנשפכים לע"ז. ולאשמעי' דמים הנשפכים לע"ז אסורים בהנאה ועל זה תירץ דניסוך איקרי' וממילא מים הנשפכים לע"ז לית לן לימוד דאסור בהנאה. ועיין מה שכתבתי בב"ק שם:

רש"י ד"ה חולין שנשחטה בעזרה. עיין לימוד ה' דף מ' סוף ע"ב:

רש"י היא וחלבה וגידה כו' ל"ש נבילה ל"ש כשירה. מקשים מנליה לרש"י דאפילו כשירה דילמא דוקא נבילה אבל לא כשרה והוא דמותר לשלוח דישראל יראה שהגיד בתוכו וממילא ידע דנבילה היא ולפיכך שלחה עם הגיד דמותר בהנאה הא אם כשירה היתה לא הי' שולח עם הגיד דגיד של כשרה אסור בהנאה ובאמת לא קשיא מדקאמר במשנה מפני שמקומה ניכר משמע דהבשר מותר רק החשש שיאכל הגיד ולזה אמר מפני שמקומה ניכר ודוחק לפרש מפני שמקומה ניכר וע"י זה יודע שנבילה היא כל כי האי דחיקא ליה לרש"י לפרש ועוד נראה דרש"י ס"ל דוודאי הך לא יאכלו בני ישראל לא הוי בכלל הנאה וזה אנו למדין מדשרי בנבילה ש"מ דהך לא יאכל יצא מן הכלל ולא אסור בהנאה אבל אי הך לא יאכל פרושו אף הנאה לענין כשרה לא הוי שרינן נבילה דהוה אמרינן דהיתר נבילה לא אתא רק לחלב ובשר אמנם השתא דגלי תורה דהך יאכל לא הוי איסור הנאה כלל אתי שפיר ועיין בחולין צ"ד דיש ליישב עוד ובירושלמי קאמר בריש הפרק קיימתינהו בגיד הנשה של נבילות ומשמע שמפרש דוקא של נבילות מותר אבל לא של כשרות וכן פירש בקרבן העדה אמנם נראה שיש חסרון הדפוס בירושלמי:

תוס' ד"ה אותו. מקום שמואל בשו"ת פ"ב ע"ב:

תוס' ד"ה חולין שנשחטו בעזרה כו' וקשה לרשב"א כו'. עיין מהרש"א ובאמת דברים פשוטים הם דכונת התוספות להקשות דרבי יהודה אדרבי יהודה דאל"כ מאי קושיא אם נמצא תנא דאמר להיפך דאסור ואפשר לומר לפמ"ש רש"י לקמן דחזקי' מצי סבר כר"מ א"כ הוה נוכל לפרש קושיות התוספות על ר' אבוהו כיון דמצינו תנא דאמר בפירוש דחולין שנשחטו בעזרה דאסורים בהנאה מנלי"ה לומר דפליגי בהכי ר"מ ור"י ולהכי הוצרך מהרש"א לפרש דאין לזה כוונתם אלא להקשות דר"י אדר"י ובעיקר קושייתם קשה לי דמה ראי' מדאיצטרך למעוטי משרפה דאסורין בהנאה כי אע"פ שהם בשריפה י"ל דמותרין בהנאה כמו תרומה טמאה דבשריפה אמר רחמנא שלך תהא להיסק תחת תבשילך וה"נ ה"א בחולין שנשחטו בעזרה שיהנה מהם דווקא בשעת שריפה ולכן צריך מיעוט דלא בעי שריפה אבל לעולם מותרין בהנאה. ונראה דרשב"א ס"ל דתרומה טמאה לא מן התורה בשריפה וא"כ לא מצינו דוגמתו בתורה שיהנה בשעת שריפה ואפשר לומר דעיקר קושיות התוספות מדממעט ר"י משריפה ש"מ דבקבורה היא כת"ק דר"ש בסוף תמורה וא"כ כיון דמהנקברים הוא אסור בהנאה. ועיין סמא דחייא חי"ד יו"ד. מגן שאול סימן ל"ז. צרור החיים דף נ"ז ע"ב בארוכה. בית ישחק ל"ה:

תוס' ד"ה ור"ש כו' דהא לא נשנית בסיני. לשונם מגומגם דמאי ראי' היא זו על שנאסרה דוקא לבני יעקב ולא לבני נח אחרים דאפילו אי נאסר גם לבני נח אחרים מ"מ מדלא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח. ועיין בשופרא דיעקב ומ"ש הרב המגיה שם בעל לימודי ה' ועל שאר התוספות עיין גופי הלכות ד' ודף נ"א ע"א וע"ב:

תוס' ד"ה והרי דם כו' משמע דדם לא הוה בכלל בהמה ובפרק הוציאו לו דף נ' אמרינן דדם איקרי פר ועיין ב"ק מ"א ד"ה אינו יודע. פרי חדש במים חיים ב' ע"ג:

תו' ד"ה מה מים. עיין זרע יצחק:

תו' ד"ה ואימא כמים הניסכים. עיין קרית מלך רב ח"א ל"ג ע"ב. לימודי ה' מ' ע"ג וע"ד:

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה