יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף יד:
התם טמא וטמא ואלו הכא פסול וטמא. עיין חולין פ"ז ד"ה משקה טבול יום:
רש"י ד"ה מתניתין קשיתיה. עיין מהרש"א שהקשה לרש"י דאי הוה תני סתמא שנטמא ה"א במשקין דהוה דרבנן ואפשר דרב יהודה דמוקי דר"ח בוולד וולד ואין אוכל מטמא אוכל בע"כ צ"ל דר"ע טומאה דאורייתא קאמר דאי מדרבנן מאי הוסיף דלענין טומאה דרבנן לא שייך הוספה ומדרבי חנינא סגן הכהנים נשמע:
רש"י ד"ה ש"מ מדקאמר הוסיף ר"ע בוודאי מדר"ע עצמו אי לא אמר הוסיף אין ראי' דשפיר הוה חדושא לאפסולא גופיה לאשמעינן דשלישי מותר לעשות ראשון אמנם השתא דכבר שמעינן מר' חנינא דשלישי מותר לעשות שני א"כ אין זו הוספה דשלישי מותר לעשות ראשון דממילא ידעינן כיון דשלישי מותר לעשות שני כיון דפסול וקאי ה"ה שלישי לעשותו ראשון לכך מוכרח לומר מדאמר הוסיף דהוה לטמא אחרים ואע"פ שפשוט הוא כתבתי מפני שראיתי מי שנתקשה בדברי רש"י:
תו' ד"ה ואלו הכא פסול וטמא אע"ג דשלישי כו'. בחולין פ"ז ד"ה משקה טבול יום תירצו הא דמשמע התם דאפילו טבול יום מטמא קודש מדרבנן. ונראה דהתוספות דהכא לא ניחא להו בתירץ זה משום דאפשר דמקשה דהכא ניחא ליה אפילו לטמא אחרים מדרבנן כמו דמקשה לקמן ודילמא לטמא אחרים מדרבנן ורק רבא הוא דחדית הך סברא לקמן והתירץ שכתבו כאן כתבו התם לבסוף ושם ביארו יותר דפלוגתא היא דאבא שאול ורבנן. ולהגאון בעל פני יהושע נראה דאישתמיטתיה תוספות דחולין. ולכן כתב דלר"ע הוה מדאורייתא והרי התוספות דהתם לר"ע אמרו וגם מה שכתב עוד מפלוגתא דאבא שאול וממתניתין דנידה הכל מתורץ במה שכתבו
התוס' שם בחולין.
תוס' ד"ה אפילו בראשון. עיין שבת ה' ד"ה ר"י בן נורי. עירובין ע"א ד"ה שמן שצף. עיין באר יעקב נ"ד ע"א נ"ו ע"א:
תוס' ד"ה התם פסול וטמא וכו' תדע דהא רבי יוסי דס"ל לקמן. והקשה מהרש"א דמאי ראי' דהא כיון דאין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא א"כ שפיר קאמר ר"ח דטמא דאורייתא מוסיפין לו טומאה דרבנן אבל ללמוד מזה איסור דרבנן לעשות שני דרבנן לא ונראה דכוונתם לר"א בר אהבה משמיה דרבא דאמר תרומ' וחולין אין עושים כיוצא בו אבל קדשים עושים כיוצא בו וא"כ שפיר הביאו ראי' דבדרבי חנינא שלישי נעשה שני דאורייתא ושפיר ילפינן מניה איסור דרבנן גבי תרומה לעשותו שני דרבנן דהא גבי תרומה אין אוכל מטמא אוכל ושוב מצאתי כן להרב חק נתן. ונראה דמהרש"א הבין בדברי התוס' שכתבו דלמ"ד אין אוכל מטמא אוכל כששרפו עם הטמאה לא הוה אלא מדרבנן דכוונתם לרבינא דאין אוכל מטמא אוכל כלל אבל באמת י"ל דכוונתם דאין אוכל מטמא אוכל בתרומה דאי כוונתם לרבינא הכי ה"ל למכתוב תדע דלמ"ד אין אוכל מטמא אוכל רבי יוסי דסבירא ליה לקמן כו'. אבל משכתבו דאין אוכל מטמא אוכל כששרפו עם הטמאה משמע דאתרומה קאי:
באותו הדיבור ובירושלמי פריך כו' תפתר בטבול יום דבית הפרס והקשה מהרש"א דא"כ נימא דר"ח בוולד הטומאה דאורייתא קאמר ומדבריהם מדברי ר"ע בט"י דרבנן יכול לעשות דאורייתא וה"ה גבי תרומה. ועיין בחק נתן ומה שתירץ הוא דוחק. אמנם נראה דבירושלמי מקשה לרבי יוחנן מאי הוספת טומאה איכא כיון דאמר וולד טומאה דאורייתא ומוקי לה בוולד וולד. ונראה מזה כי בר קפרא לא ניחא ליה לאוקמיה בוולד וולד רק בוולד סתמא ולהכי מוקי לה בולד טומאה דרבנן ושפיר הוי הוספה. וממילא קשיא א"כ ר"ע לא הוסיף והוצרך לאוקמי בטבול יום דרבנן ובאמת נלמד מר"ח ומר"ע ג"כ אפשר ללמוד אלא דלא צריך והא לא קשיא למ"ד וולד הטומאה דאורייתא וצ"ל מדברי ר"א ור"י ולמה לא מוקמי בטבול יום דרבנן ומדברי ר"ע דהא לדידי' כיון דלא קשיא דר"ע פיחת מה"ת לאוקמי' בט"י דרבנן. ועי"ל דהך דסבר בטבול יום דרבנן לא סבר דרבי עקיבא סבר טומאת משקין לטמא אחרים מדאורייתא וא"כ קשה לאפסולי היא גופא הא פסול וקאי וצ"ל דהחידוש הוא מטומאה דרבנן לטומאה דאורייתא אבל למ"ד טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא א"כ י"ל דרבותא לטמא אחרים ואין חידוש לאפסולי גופא שפיר י"ל בטבול יום דאורייתא ודע דבירושלמי מקשה למ"ד וולד הטומאה דרבנן הא אין שורפין על טומאה דרבנן וששה ספקות באושא גזרו ור"ח קודם לאושא ותירץ בטומאת כלי זכוכית דהוה קודם ר"ח ותמה בקרבן העדה למה לא אמר בטומאת ידים דהוה מימי שלמה ונראה דל"ק דהא אמרינן לקמן שאין טומאת ידים במקדש. וע"ש בתוס':