יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף יד.
שתי פרות חורשת: עיין ע"ז ט"ו ד"ה אימר לשחיטה:
הוסיף ר"ע. עיין זבחים ג' ד"ה הכותב:
ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה. ע"ל כ"ח ד"ה ור"ש:
דאיכא משקה. עיין ערובין צ"ט ד"ה היה אוכל חולין פ"ז ד"ה כל משקה. כריתות י"ג ד"ה וחלב:
בנר של מתכות עסקינן. עיין משנה למלך פרק ה' דטומאת מת ה"ג (דף ע"ד ע"ב) מרכבת המשנה ח"ג שם:
תו' ד"ה דאיכא משקה כו' דהשתא לא אסיק אדעתיה שאוכל יטמא אוכל אפילו מדרבנן והקשה מהרש"א א"כ קשה למ"ד תרומה אין עושה כיוצא בו למה חשו מלשרוף תרומה טמאה עם הטהורה כיון שאין עושה כיוצא בו. ובאמת לא ידעתי למה מקשה על התוספות הלא בל"ז על המקשן הראשון קשה דמקשה והא אין אוכל מטמא אוכל הניחא כו'. ולרב אדא בר אהבה נמי דאמר ל"ש אלא חולין ותרומה ואיך הוה ניחא ליה לר"א בר אהבא סיפא דמתניתן אפילו אם נאמר דהך מקשן אסיק אדעתיה דאוכל מטמא אוכל מדרבנן הא בע"כ לא ניחא ליה בהכי אלא לאשכוחי טומאה דאורייתא דא"כ גם מקודש לא מקשה מידי וא"כ אין מובן למה שכתב מהרש"א לפי סברא דהשתא דאוכל אינו מטמא אוכל אפילו מדרבנן הא אפילו אם נאמר דאוכל מטמא אוכל מדרבנן נמי קשיא ובשופרא דיעקב תירץ דמיירי דאיכא משקה בהדי תרומה ומלבד שהוא דוחק אף תירוץ זה אינו מעולה אלא לפי סגנון קושיות מהרש"א דהקשה על התרצן דמתרץ דאיכא משקה בהדי בשר. אמנם לפי מה שכתבתי דקושיא עלי המקשן ראשון דאיך ניחא לר"א בר אהבא והרי המקשן לא אסיק אדעתיה כלל דאיכא משקין ונראה דוודאי דעל המקשן לא קשה דניהי דלא ניחא ליה לאוקמיה רישא בהוספת טומאה מדרבנן אע"ג דכבר ידע דאוכל מטמא אוכל מדרבנן אבל זה אינו חידוש כיון דכבר טמא אם מוסיפין לו טומאה דרבנן אבל גבי תרומה דהוא טהור לגמרי שפיר הוה חידוש אפי' לטמאתו בטומאה דרבנן ולכן לרב אדא בר אהבה ניחא כיון דהכא מוסיפין לו טומאה דאורייתא א"כ שפיר יליף מיני' בתרומ' אפילו לטמאתו בתחלה בטומאה דרבנן אבל להתו' דכתבו להתרצן דלא אסיק אדעתי' כלל דאוכל מטמ' אוכל אפי' מדרבנן שפיר קא קשיא ליה למהרש"א א"כ מאי חידושא דשורפין תרומה טמאה כיון דאין כאן טומאה אפילו מדרבנן ואפש' לומר לקושיות מהרש"א שהיא לר"ת כי ר"ת סבר כמו שכתב רשי' בדף י"ח ע"א ד"ה לימד על ככר שני ואני שמעתי ככר עושה כיוצא בו ואית ליה לר"ע אוכל מטמא אוכל מעתה ר"ת אפשר נמי ס"ל הכי אליבא דר"ע מעתה יש לומר דסיפא דמתני' מדבריהם הוא מדברי ר"א ור"י. וחידושא למאן דאמר אוכל מטמא אוכל ומה שהקשה רשי' א"כ מאי מקשה הכי והא אין אוכל מטמא אוכל נימא ר"ע היא יש לתרץ שהרי התוספות כתבו בדף ט"ו ד"ה וולד טומאה דרבנן ואמר ר"י דלמ"ד אוכל מטמא אוכל לא איצטרך לאוקמיה לעיל בוולד וולד אלא לר' יוסי אבל לר"מ בלא וולד וולד איכא תוספות והשתא כיון דמוקי סתמא בוולד וולד מוכח דס"ל דאין אוכל מטמא אוכל דאל"כ מאי דוחקא לאוקמיה בוולד וולד לוקמא כפשטא ואליבא דר"מ אלא ש"מ דלמ"ד אין אוכל מטמא אוכל מוקי הכי ובזה אתי שפיר דנטר להקשות והא אין אוכל מטמא אוכל עד דמוקי ליה בוולד הטומאה ולא הקשה תיכף אלא דתיכף לא הי' יכול להקשות כמ"ש אבל סיפא וודאי אפשר לאוקמיה כמ"ד אוכל מטמא אוכל ולדעת ר"י אפשר לומר דהכי נמי קאמר הגמרא הניחא לאביי ולרב אדא ב"א והם לא סברי באמת דמיירי בוולד וולד אבל לרבינא בע"כ צריך לאוקמיה בוולד וולד ועיין ברש"י דף ט"ו ע"ב ד"ה ואזדא ר"מ לטעמי' דיש לו שיטה אחרת ועיין מרכבת המשנה פ"א דמטמאי משכב ומושב הי"ו. ועיין זרע יצחק.
תו' ד"ה עם בשר ומשקה כו' וא"ת אמאי לא פריך לפי מה שכתבו בדיבור הקודם לר"ת דהמקשן לא אסיק אדעתי' דאוכל מטמא אוכל אפילו מדרבנן והא דמצינו שלישי ע"י משקה דלא גזרו עדיין דכל הפוסל התרומה א"כ תירוצם בלא"ה מוכרח לר"ת ולכאורא לפ"ז צ"ל דקושייתם לריב"א ולר"י דלעיל ולסברתם נמי הכריחו כן דלא גזרו אז על המשקין שיהי' תחלה אמנם בע"כ צ"ל דקושייתם דוקא לר"ת דהא לריב"א ולר"י לא מקשי מידי דהרי הם סברו דטומאת בפחות מרביעית מטמא אחרים מדאורייתא וא"כ לא מקשו מידי דדוקא באב הטומאה הוי מדאורייתא אבל בראשון ושני לא הוה רק מדרבנן וצ"ל דוודאי קושייתם רק לר"ת אלא משום שכתבו לעיל דאפשר למצא שלישי ע"י עצים ולבונה וא"כ מקום לומר דכבר גזרו על המשקין שיהי' תחלה ולכן האריחו עתה לפירוש ר"ת דעכ"פ צ"ל דהי' קודם גזירות כל הפוסל את התרומה. ושוב מצאתי כן בשופרא דיעקב:
תוס' ד"ה מאי קמ"ל דשלישי מותר לעשות שני. עיין מהרש"ל ותורת חיים ועיין פנים מאירות חלק ראשון סימן י"ז: