יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף טז.
וכן הי' ר"א אומר כדבריו. עיין בנדרים דף י"ט ששם הביא ספק משקין לטמא כמו כאן. והרשב"א בחדושיו מחקו דלא יצדק בסוגיא שם. ונראה מדברי הרשב"א שהעיקר כדברי רב דר"א לא קאי רק לטמא אחרים ומאי דמקשה והא וכן פירכא בעלמא היא אבל הר"ן כתב שם דאי לאו הך דספק נזירות להקל לא קשיא דר"א אדר"א די"ל אע"ג דטומאתן דרבנן אזלינן בספיקן להחמיר ואהא וודאי קשה א"כ מאי מקשה הכא לרב נתרץ נמי הכא אע"ג דטומאתן דרבנן אזיל בספקייהו להחמיר וצ"ע והרמב"ם נראה דלא סבר כהרשב"א וסבר דלא הוי פירכא כל דהוא ולכן פסק כשמואל ולא כרב. ועיין בקהלת יעקב אלגאזי דף קכ"ח ע"ב:
והא וכן קתני. עיין חקרי לב נ"ג:
וכל משקה אשר ישתה כו' מאי יטמא הכשר התוס' בב"ב דף צ"ז ד"ה לא צריכא הקשה לרשב"ם למאן דלא דריש וכל משקה לענין הכשר מנל"ן דשאר משקים לא בעי דניחא ליה ולפי מ"ש מהרש"א ברשי' דוודאי כל משקה מיירי בהכשר אליבא דכ"ע ורק ביטמא פליגי אי מיירי בהכשר או בטומאה ממש ל"ק מידי לרשב"ם. וכן נראה מדברי רשי' בחומש דהך וכל משקה אדלעיל קאי. ומיירי בהכשר ועיין מה שכתב הרא"ם על רש"י:
הכשר מרישא דקרא נפקא. שופרא דיעקב:
ת"ש אך מעיין ובור: עיין ספ"ק דחגיגה ד"ה במי מקוה ולקמן י"ז ע"ב ד"ה אלא פרי חדש במים חיים ב' ע"ג:
תוס' ד"ה חד בתלושין. עיין בכורות ל"א ד"ה ופירות ועיין זרע יצחק: