יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף טו:
בשבע ד"ה שורפין. מרכבת המשנה פ"ג דחמץ ה"ד:
רש"י ד"ה ר"י לטעמיה. חק נתן רי"ב ע"ג:
תוס' ד"ה ורבי יוסי לטעמיה קשה כו' דס"ל לר"מ הקשה בשופרא דיעקב איך אפשר לומר לר"מ אליבא דר"ע טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן. הא רבא הוכיח לעיל דלטמא אחרים דאורייתא דאל"כ האי נר מאי קמהני לשמן לאיפסולי היא גופא הא פסול וקאי. ונראה דלפי מה דסבר השתא ר"מ דהוי וולד הטומאה דרבנן כמ"ש התוספות לעיל וסבר רבי חנינא דולד הטומאה דרבנן מותר לעשות מותר לטמאותו בטומאה דאורייתא א"כ בע"כ צ"ל כמו שתירץ הירושלמי דבט"י דרבנן מיירי ושפיר אשמועינן אפי' בט"י דרבנן מותר לטמאותו בטומאה דאורייתא ורבא לא קאמר הכי לעיל אלא למאן דסבר וולד הטומאה דאורייתא דהשתא אין חידוש לפסול גופו אבל למ"ד וולד הטומאה דרבנן שפיר הוה חידושיה בדר"ע לפסול גופו כיון דלא הוי רק ט"י דרבנן אלא שלפ"ז צ"ל דרבא לעיל דדייק הכי ס"ל דוולד הטומאה דאורייתא וט"י דר"ע נמי מדאורייתא ומאי מדבריהם מדברי ר"א ור"י. ולכאורה קשה דבשלמא רבינא דס"ל אין אוכל מטמא אוכל כלל בע"כ צריך לאוקמיה הכי אבל רבא דרב אדא אמר משמו דאמר קדשים עושה כיוצא בו מאי דוחקיה בהכי הא איהו שפיר מצי סבר בולד הטומאה דרבנן כמו שכתב רש"י ואפשר דרבא בלא"ה קשה ליה למה תני שנטמא בטמא מת ובע"כ צריך לאוקמיה בשל מתכות וקמ"ל דאפילו לעשותו ראשון. ובוודאי דאין זו חידוש אי בטומאה דרבנן מותר לעשותו שני ה"ה ראשון ולא הוי צריך למיתני טמא מת ולהך מ"ד דסבר וולד הטומאה דרבנן י"ל כדאמר בירושלמי דלא תני בטמא מת אלא במת ומוקי באמת בכלי חרס ועל זה וודאי לא קשיא למה נקט מת ולא נקט שרץ דזה הוה וודאי רבותא טפי בין מת לשרץ שמת הוא אבי אבות הטומאה אבל טמא מת שפיר קשיא ליה מ"ש טמא מת משרץ אם לא דמיירי בכלי מתכות ואהא גופיה קשיא ליה למה נקט כה"ג אי הוה טומאה דרבנן אבל אי תני מת ל"ק כלל: