יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ט:
ומי אמרינן אין חוששין שמא גיררה חולדה. עיין בפני יהושע שהקשה לדעת הסוברים דעל חמץ של אחרים אפילו של ישראל היכא דלא קיבל אחריות אינו עובר על ב"י א"כ מאי מקשה דבשלמא בחמץ שלו חיישינן דעובר על בל יראה מהשא"כ לגיררה חולדה חמץ של אחרים דאינו עובר על ב"י לא חיישינן ומה שתירץ הוא נכון דממקום למקום הוא חמץ שלו ותו דכבר כתב הרדב"ז בדפוס וינצי' סי' תק"ב דע"כ לא פליגי אלא לעבור עליו אבל לכ"ע חייב לבער ע"ש וכן הוא להדיא בהלכות גדולות ובשבולי הלקט דף כ"ט וכן כתב הטור סי' תמ"ג ואפשר דהביעור מדאורייתא הוא ועוד דודאי נראה דקודם זמן איסורו מיירי ואם גיררה החולדה הוי כחמץ שלו שהרי נתיאשו הבעלים וזכתה לו ביתו וכן משמע לעיל דף ד' דכל שיצא המשכיר מן הבית החמץ של שוכר ואמרינן איסורי' ברשותיה קאי ומשמע מדברי רשי' שם בד"ה חובת הדר דאם לא ביטלו עובר בבל יראה ובל ימצא.
כדי שלא תטול חולדה בפנינו. עיין לקמן כ"א ד"ה ואי אשמעינן:
תשעה צבורין של מצה ואחד של חמץ. עיין מרכבת המשנה ח"ב פ"ב דחמץ הי"א:
ואתא עכבר ושקל. גופי הלכות י"ט ע"א:
היינו תשעה חנויות. עיין זבחים ע' ד"ה אפי' אחת בריבוא ודף ע"ג ד"ה ונכבשינהו:
שני צבורים אחד של מצה. מרכבת המשנה ח"ב פ"ב דחמץ ומצה ה"י הי"א. זרע אמת א"ח סי' מ"ח:
אימר דאמרינן שאני אומר בתרומה דרבנן. עין משפט ל"ט ע"ג מ"ד ע"ב:
רשי' ובנמצא. עיין בריכות המים רמ"ח ע"ג:
תוס' ד"ה ספק גררוה. עיין בריכת המים רמ"ח ע"ב:
תוס' ד"ה בי"ג לא משיירא כו' כוונתם דלכאורה משמע דבי"ג לא משיירי כלל וא"כ הא דלא כר' זירא דאמר בלחם משיירא ובי"ג מיירי דהרי על מתניתין קאי וא"כ צ"ל דאביי כרבא דלעיל ס"ל לזה כתבו דאף כר' זירא אתיא שפיר כי מה שאמר בי"ג לא משיירי היינו שאין וודאי משיירת כמו בי"ד דהיא ווודאי משיירת. ואפשר לומר עוד כיון דלרבא בלא חזינא דשקל שרי מטעם ספק ספיקא. ובחזינא דשקל אסור א"כ אפי' בי"ד תשתרי דהא עכ"פ ספק הוה דלא עדיפא מבשר דלא שכיח (אעפ"כ מטהרין ואמרינן בבשר לא שיירי' לזה כתבו דוודאי משיירי בי"ד ובי"ג ספק ואתא שפיר אפילו כר' זירא:
תוס' ד"ה היינו ט' חניות כו' אבל הכא איכא למימר אוקמיה בחזקת בדוק. עיין בנקודת הכסף סי' ק"י ובמנחת יעקב כלל מ"ג ס"ק מ"ב דס"ס לא מהני אצל קבוע רק כאן מתיר בש"ע אם יש לתלות משום דדילמא אין כאן איסור אבל היכא דלא תלינן באכלתה לא אמרינן ס"ס וכיון דס"ס לא מהני חזקה נמי לא מהני דבכל מקום ס"ס עדיף מחזקה ולפמ"ש המג"א בהלכות ציצית נראה דלא סמכינן אחזקה בלתי בדיקה כיון דאפשר לברורי אלמא דבדיקה אפשר לברורי מקרי אלא שבהלכות פסח שינה את טעמו וכתב דבדיקה לא מקרי אפשר לברורי כמו בכל ח"י טריפות דסמכינן אחזקה ולא מצריכנן בדיקה והא דאמרינן לעיל דף ד' למאי נ"מ לשיילינהו היינו משום דהת' הבית בחזק' חמץ ולפ"ז כאן דכב' נבדק לא שייך לומר כן ועיין בש"ך סימן ק"י בכללי ס"ס היכא דאפשר לברורי והביא ראי' מרואה דם מחמת תשמיש ובוודאי דהך בדיקה דהתם קשה יותר מבדיקת חמץ ועי"ל לדעת רש"י לפי מה שכתבו התוספות בכתובות דף כ"ג ד"ה תרווייהו בפנויה דכוון דזרק לה קדושין איתרע לה חזקת פנויה ה"נ כיון דחזינן דעכבר נכנס לבית אלא שספק לנו אם חמץ אם מצה איתרע לה חזקת בדוק דבית ומעתה הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא ועי"ל דהנה הש"ך סבר דלא מקרי איתחזק איסורא אלא דוקא כשב' חתיכות אינן נכרת אבל כשכל אחד בפני עצמו ניכרת קודם נפילתו לא מקרי איתחזק איסורא והפר"ח השיג עליו בסימן קי"א סק"ג דאף אם אין נכרות מקרי איתחזק איסורא וחייב אשם תלוי דומי' דאשתו ואחותו עמו במטה והנה י"ל דרש"י ס"ל כשיטת הפר"ח ולכן לא מהני חזקת בדוקה דהרי יש חזקה אחרת כנגדה חזקת איסור מעתה כיון דהוה חזקה כנגד חזקה הדרינן לכללא דספיקא דאורייתא לחומרא והתוספות שהקשה על רש"י ס"ל כהש"ך ושוב ראיתי בשער המלך שהקשה על הפר"ח מקושיות התוספות ובאמת אדמקשי' ליה מקושיות התוספות לסייע מדעת רש"י ובוודאי דעת רש"י נראה יותר בסוגיא שהרי כל הפיסקת אח"כ מיירי לענין בדיקה וכדאמר הגמרא לקמן אטו בדיקת חמץ דאורייתא דרבנן היא אלמא לענין בדיקה מיירי ובשו"ת זרע אמת חא"ח סימן מ"ח הקשה על התוספות דגבי ב' צבורים בסמוך נמי נוקמי' הבית בחזקת בדוק ונימא דלאו לבדוק על הך דשל חמץ וצ"ל כיון דהתם וודאי אחד חמץ שקל איתרע חזקה וצ"ע. ועיין שער המלך ע"ה ע"ג ע"ט ע"ב זרע אמת סימן נ"ח. שביתות י"ט דף נ"ד ע"ב. בריכות המים רמ"ח ע"ג:
באותו הדיבור ולהכי נמי גזרינן התם טפי שמא יקח מן הקבוע. והקשה מהרש"א דלמה צריכין להאי טעמא אלא כיון דנמצא לא נולד הספק במקום הקביעות לא גזרו ביה וי"ל דהתוספות ס"ל דעיקר קושיות המקשן ונכבשינהו דכיון דקבוע דרבנן הוא נתיר בפירוש לפנינו והתירצן תירץ דאדרבה כיון דרק קבוע דרבנן צריכין להחמיר בו יותר גזירה שמא יקח מן הקבוע דכיון דאיסור דרבנן הוא קילא ליה איסורא מעתה בנמצא דקבוע דאורייתא הוא לא שייך לומר כן אבל משום דפירוש לפנינו ס"ל להתוספות דאין להחמיר כלל יותר מנמצא כיון דבנמצא דאורייתא והך איסורא רק מדרבנן הרי שניהם שקולם לענין זה שאין להחמיר בזה יותר מבזה. ושוב מצאתי קרוב למה שכתבתי בבריכות המים דף רמ"ח ע"ג:
תוס' ד"ה היינו שתי קופות כו' וכולהי שמעתא מיירי שהככר כל כך גדול כו' דאל"כ הוה ס"ס ספק חמץ ספק מצה ואת"ל חמץ אימר אכלתיה ומ"ש התו' כולהי שמעתא היינו לרשי' דאלו לר"י הנך דט' צבורים לא מיירי בהכי. ועיין לשון לימודים חי"ד כ"ד ע"ג. משנה למלך פ"ב דחמץ. בריכות המים רמ"ח ע"ג: