אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ח.

דף ז:

חצר אין צריך בדיקה. בב"י הביא דדוקא מספק חמץ אבל וודאי חמץ לא והפר"ח כתב דכן נראה דבוודאי חמץ לא שייך בדיקה אלא ביעור והא וודאי אין נראה דוודאי אם ידוע מקום שהחמץ שם ילך ויקחנו אבל אם ידוע שיש שם חמץ אבל אין ידוע אי' הוא בוודאי צריך לבדוק ושפיר מקרי בדיקה והא דלא משני הך דאין בודקין לאור החמה בחצר ובחמץ ידוע משום דדומי' דאחרינא קתני לא לאור הלבנה ולא לאור אבוקה וכל הני מיירי בין בחמץ ידוע בין בחמץ שאינו ידוע. והרמב"ם כתב אמצע החצר א"צ בדיקה וכ"כ הסמ"ג ופירש הר"ן דאתי למעוטי חורין וסדקין שבחצר ששם אין העורבים אוכלין אמנם מדברי הלח"מ נראה דהבין בדברי הרמב"ם דוקא וכן בשילטי הגיבורים. ובדרך המלך דף ז' ע"ב הביא ראיה מדאמרינן לקמן דא"כ מחצר לחצר משמע דחצר צריך בדיקה והא וודאי לאו מילתא כמ"ש הוא עצמו דרוב פעמים חצר פרושו בתים של חצר וכמו שפירש רש"י לקמן:

כל לאתוי מאי ופירש"י דלא תני מקום שמכניסין בו חמץ ונ"ל כוונתו ע"פ מה שכתב בספר כריתות דתיבת כל לאו יתורה הוא ולא דרשינן רק הכל. והא דאמרינן הכא כל לאתוי מאי הוא משום דהוה יתורא דכבר תני באידך בבא במה אמרו שתי שורות במרתף מקום שמכניסין בו חמץ ממילא ידעינן מקום שאין מכניסין בו חמץ א"צ בדיקה ולכן מקשינן הכל לאתוי' מאי והביאו הליכת עולם בדף כ"ז ע"ב ומר"ן בכלליו השיג עליו דאין זה בבא אחריתא אלא סיפא וסיומא דרישא היא ואין כאן יתור לפיכך לא ניחא ליה לרשי' פירש הכריתות ולפיכך מפרש הכי דהכי הוי יתורא דה"ל למתני אור לי"ד בודקין את החמץ מקום שמכניסין בו חמץ וממיל' הוי ידעי' דחיוב הבדיק' הוא דוק' על מקום שמכניסין בו חמץ ואז ג"כ נופל הלשון ובמה אמרו שתי שורות וביבין שמועה כתב קרוב לזה אלא שכתב דלאו יתור הוא אלא שינוי הסדר קא קשי' ליה דפתח בצורך וסיים א"צ בדיקה אלא הל"ל מקום שמכניסין בו חמץ צריך בדיקה ואין צורך לזה כי וודאי יתורא הוא דלא הוי צריך לומר כלל לא מבודקין ולא מאין בודקין אלא סתם מקום שמכניסין בו חמץ וממילא ידעינן דאבודקין קאי זה נ"ל נכון. ומהר"ם הגיה וא"צ. ובספר מקום שמואל נדח' מאוד ועיין בשופרא דיעקב:

אוצרות שמן. מרכבת המשנה ח"ב פ"ב דחמץ ה"ז:

עשו אוצרות שכר כו' במסתפק. עיין כפתור ופרח מ"א ע"א:

אין מחייבין אותו להכניס ידו לחורין ולסדקין. הט"ז בסימן תל"ג דקדק מדקאמר אין מחייבין משמע דלהכניס ידו אין מחייבין אבל לבטל חייב והוא דוחק. ועיין בחק יעקב ויותר נראה לומר דלהכי נקט אין מחייבין דחיוב הוא דליכא להכניס ידו לחורין ולסדקין אבל אם ירצה לשכור פועלים להוציא במרא וחצינה שפיר דמי והריף והרמב"ם השמיטו הך דינא ועיין בשער המלך דף ע"א ע"ד שכתב לתרץ דסוגיא דהכא כרבנן אבל לרשב"ג דוקא כשאין הכלב יכול לחפש אחריו וכל דבריו אחר המחילה דחוקים מאוד חדא מנל"ן לעשות פלוגתא חדשה בין רשב"ג לרבנן (אפילו אם נאמר דפליגי) והא וודאי רבנן דאמרו הרי הוא כמבוער לאו מטעם סכנה אמרו אלא משום דהוה כמבוער כמו שדרשו במכילתא והביאה הר"ן וא"כ מנ"לן דגם רבנן סברי הך דינא והרי בגמרא אמר התם כשאין הכלב יכול לחפש אחריו הרי דרבנן לא מיירי אלא מהכא וא"כ מאי אתא רשב"ג לאפלוגי ועיקר דינא שרשב"ג חלוק חסר מן המשנה ותו דאין תירץ התוספות הכרח כל כך די"ל דהתם מיירי שנפל מקרוב. ועדיין אין שם עקרבים או במקום דלא שכיח עקרבים כמ"ש המג"א ויותר נראה לומר שהשמיטוהו או משום דלא שכיח או משום דממילא משתמע כיון דאיכא סכנה אין מחויב לבדוק:

סלע זו צדקה בשביל שיחי' בני. עיין ע"ז י"ט ד"ה על מנת. ועיין מעיל שמואל בחדושיו על הרמב"ם דף ח"י:

תוס' ד"ה מטה החולקת. עיין מהרש"א שקיים נוסחא הישינה ולא כמהרש"ל שמגיה אלא. ועיין בסוף ספר בדק הבית למר"ן בתשובה ששאלוה בסימן תל"ג בא"ח והיא נדפס בטורים דפוס ברלין בסוף טור חושן המשפט ומשם נראה דלא גריס אלא ופירש בתוספות כפירוש מהרשא:

תוס' ד"ה הכא כשהכלב. עיין זרע יצחק. ועיין שער המלך דף ע"ב ע"א.

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה