אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ז:

דף ז.

אבי הבן מאי איכא למימר. עיין בתשובת מהרי"ל סימן י"ח דפירוש פירש אחר בסוגי' בשם ר' יוסף בן פלט ולפי שנפל טעות הדפוס אכתוב המכוון בדבריו כי אחרי שתירו' היכי נימא למול לא סגי דלא איהי מל והרי אין המצוה מוטלת עליו ומקשה אבי הבן מאי איכא למימר הרי לא יכול לומר דסגי באחר והרי המצוה מוטלת עליו כדתניא האב חייב למול את בנו וא"כ האב בעצמו כשמל נימא למול ומתרץ אין ה"נ כלומר לא כמו שחשב המקשה דהמצוה מוטלת דוקא על האב ואין רשאי ליתן לאחר למול ולהכי הוא עצמו יאמר למול ליתא אלא האב יכול ליתן לאחר למול וא"כ אף הוא עצמו א"צ לאמור למול יע"ש. ובאמת פירוש זה דחוק בהסוגיא דהא וודאי עכשיו קיימי' למ"ד לבער ולדידיה וודאי נראה דכשהאב מל ויכול לומר למול העיקר לאמר למול. ולדעת הר"ן והרמב"ן בזה עיקר המחלוקת במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים ועשאו הוא עצמו. והרמבם בס"פ י"א דהלכות ברכות חילוק כמה חילוקים בענין נוסחי הברכות. א' כל דבר שאין חובה לעשות כגון נטילת ידים ושחיטה מברך בעל. ב' כל דבר שהוא מצוה בין חובה בין אינו חובה כגון ציצית תפילין סוכה מילה עשה אותו לעצמו מברך בלמ"ד לאחרים בעל. ג' עשה מצוה לו ולאחרים אם הי' חובה מברך בלמד אם נתכוון להוציא עצמו ואם אינו חובה כגון עירוב מברך בעל. ד' כל דבר שיצא בו קודם הברכה מברך על נטילת לולב וכן על הביעור מברך בעל שכיון שגמר בלבו לבטל נעשה המצוה מצות הביעור (דכיון דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי בלב אפילו על חמץ ידוע) והנה הדין הראשון של הרמב"ם כל שאינו חובה אינו יכול לברך בלמד זה מבואר בגמרא גבי שחיטה והדין השני שכל שהוא מצוה חילוק בין לו לאחרים זה מבואר לפי פשטות הגמרא ממילה ופסח וקדשים שכשהוא לעצמו מברך בלמד ולאחרים בעל והדין השלישי אינו מפורש כאן בגמרא העושה מצוה לו ולאחרים. ונראה שהרמב"ם למדה כי כיון דכל המצוה שהברכה עובר לעשייתה עדיף בל' ממילא כיון שהוא מוציא עצמו כמו גבי שופר נמי דינא הכי אבל עירוב כיון שאינו מצוה בעירוב עצמו אע"פ שהוא מערב גם לעצמו לא יכול לברך בלמד כיון דלא סגי דלאו איהו עביד ובאמת אפילו עירוב לעצמו מברך נמי בעל אלא בא הרמבם לאשמעי' דבמצוה שהוא חובה אפילו שעושה גם לאחרים מברך בלמד כגון שופר. והדין הרביעי שכל דבר שיצא בו קודם הברכה מברך בעל מפורש בגמרא גבי לולב. אמנם גבי ביעור הטעם שנתן הרמב"ם לא מוזכר בגמרא. ונראה דהרמב"ם סבר דוודאי המקשן הוה סבר דנחלקו בכל המצות כמו גבי חמץ אם בלמד אם בעל. אמנם לפי התירוצים שנאמרו בגמרא נראה דדוקא גבי חמץ נחלקו ומטעם זה שכתב הרמב"ם אם כבר קיים המצוה קודם הברכה או לא ומ"ד לבער סבר דלא קיים עדיין המצוה ולפיכך עדיין הוי עובר לעשייתו ועדיף לבער. ובזה פסק הגמרא על ביעור חמץ אבל שאר כל המצות בוודאי כ"ע מודו דעדיף בל' כל היכא דאפשר ואפי' נימא דמ"ד על ביעור חולק בכל המצות כיון דאמר בלבער כ"ע ל"פ וודאי דהכי עדיף טפי וכמו שהקשו המפרשים למה באמת פסק על ביעור. אמנם פסק הרמב"ם הנה נכון במה שכתב טעם נכון שהגמרא דוקא גבי חמץ פסק בעל וכל סוגיות הגמרא יש לפרשו בנקל לאחד מן הדרכים שכתבתי בין אם מ"ד דעל ביעור חולק בכל המצות בין אם אינו חולק אלא בבדיקת חמץ לבד ואין להאריך בזה יותר שכבר כתב בספר המכריע בסימן ס"א אחר שהאריך בכמה חילוקים שכתבו הראשונים והשיב עליהם וז"ל אלא וודאי לית ממשא בהני כללא ואין לחלק בניהם כלל כאשר כתבתי כאשר פירש המורה (רש"י) ומפני זה לא דקדקו חכמים בדבר שפעמים כתבו על המעשה ופעמים כתבו לעשות והבא לחלק ביניהם אינו יוצא מידי קשיא לעולם והוא נצרך להדחק לעיולי פילא בקופא דמחטא וסוף דבר אינו מעלה דבר עכ"ל וע"ש:

והלכתא על ביעור חמץ. עיין תמים דעים סימן קפ"ה מה שכתב בשם הרמב"ן ובסימן קע"ט מה שהעתיק מספר הישר לר"ת ושם נראה דס"ל לר"ת דמברכין על השופר בעל וכן כתב במכריע סימן ס"א משם ר"ת וכן נראה ממה שכתב הרמב"ן בליקוטיו כאן שכך סבר ר"ת וכן כתב הרא"ש עצמו בשם ר"ת בסוף ר"ה וא"כ וודאי יש לתמוה על מה שכתב הרא"ש כאן דמברכין לשמוע קול שופר ומה שכתב בזה בספר שדה הארץ דף פ"ג אינו מעלה ארוכה ויותר נראה כי דברי הרא"ש כאן אינם כולם דברי ר"ת אלא דעת הרא"ש מעצמו הוא אלא שהם בנוים על יסוד ר"ת שכל מצוה שיש שיהוי' בעשייתה מברך בלמ"ד ועל זה כ' ונתן ר"ת טעם לדבר אבל כל שאר דבריו דברי הרא"ש עצמו הם והמעיין בתמים דעים מה שכתב ר"ת עצמו בספר הישר יראה כמה שנוים ממה שכתב הרא"ש ועיין באר יעקב דף יו"ד י"א:

כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן. עיין חולין קל"ו ד"ה כר' אליעאי ועיין מגילת ספר עשין ל"א עד ל"ט ע"ב. נאות יעקב בקונטרס. מענה לשון ל"א ע"ד. ועיין במחזיק ברכה חא"ח דף פ"ז מה שכתב בזה בשם הרמ"ע. ועיין שאגת ארי' סי' כו':

חוץ מן הטבילה. עיין עץ חיים פ' שלח לך דף פ"ד ע"ג:

ונרות מנר. מעיין גנים מזרחי דף י"ט. קרבן חגיגה דף ח'. משפט צדק ח"ר סימן ל"ט. מעשה חייא יו"ד ע"א. רצוף אהבה:

אע"פ שאין ראי' לדבר. בית דוד א"ח ל"ה ע"ב:

אין בודקין לאור החמה. מלכי בקדש קי"ד צרור החיים ס"ג ע"א. משפט צדק ח"ר סימן ל"ט:

תוס' ד"ה לא סגי דלא איהי מהיל. באר יעקב י"א ע"א שאגת ארי דף כ"ח ע"ג וע"ד:

תוס' ד"ה בעידנא. עיין פרי הארץ סימן ט':

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה