אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ז.

דף ו:

כיון דאיסורי' דרבנן עלי' לא מצי מבטל דאמר רב גידל. בשיורי כנה"ג כתב דנסתפקו רבני וינצי' במי שביטל בשעה שית אי מהני עכ"פ הביטול שלא לעבור עכ"פ על בל יראה ובל ימצא והפר"ח הביא ראי' מהך סוגי' וכתב וז"ל כלומר כי היכי דגבי דרב גידל אתי איסור חמץ ומפקע קדושי תורה ה"נ בשעה ששית דהוה דרבנן לא מצי מבטל ואי לא ביעור קעבר אדאורייתא וכתב הרב חקרי לב בדף קמ"ג ע"ד שפירושו אינו נכון כי לא הביא דרב גידל רק לראי' שבשעה ששית אסור בהנאה דבלא רב גידל ה"א ניהא דאסור באכילה אבל בהנאה מותר לכן הביא מדרב גידל וכן בריש פרק כל שעה הביא דרב גידל לענין זה דקאמר עבר זמנו אסור בהנאה פשיטא ל"נ לשעות דרבנן וכדרב גידל ע"ש ובוודאי הדין עם הפר"ח דהא תינח לפירשי' יש מקום למה שפירש בספר חקרי לב אבל לפירש התוס' דמיירי רב גידל בשעות דאורייתא וחמץ דרבנן א"כ מאי ראי' כלל מרב גידל אם זולת דברי רב גידל לא ידענו כלל דחמץ בשעה ששית אסור בהנאה ובע"כ גם לקמן צריך לפרש לפי' התו' דמתני' עבר זמנו אסור בהנאה לענין קדושין בשעה ששית משמיע לן וע"ז מביא ראי' מרב גידל וכאן לא אפשר לפרש לענין קדושין ובע"כ צ"ל דעיקר הראי' דלא מצי מבטל כשם שהתם העמידו חכמים דבריהם דלא תפסי קדושין ה"נ העמידו דבריהם דלא מהני ביטול ומה שהקשה עוד הרב חקרי לב דשאני גבי קדושין דלא נתן לה מידי כיון דאסור בהנאה מדרבנן הא ל"ק כיון דהיה רק מדבריהם אסור בהנאה לא הי' להם להקל בקדושין כל כך ולאפוקי קדושין אם יקדשנה אחר וכיון דהעמידו דבריהם כל כך אף לענין ביטול לא מהני ובזה מתורץ נמי מה שהקשה הרב בני דוד ובית דוד על הפר"ח וכנה"ג דמאי ראי' מקדושין דכל המקדש אדעתי' דרבנן מקדש וכמ"ש רשי' די"ל דוודאי רשי' הוצרך לסברא זו לתרץ איך הי' כח ביד חכמים לעשות כן לאפקועי קדושי תורה אבל עכ"פ כיון שראינו שעשו כן ה"נ דעתם הי' דלא להני הביטול ומה שהקשה עוד החקרי לב דהא עד השתא לא שקלי וטרי' בגמרא לענין לעבור על בל יראה אם ביטל עד שיביא ראי' ע"ז מרב גידל י"ל וודאי אם הי' אפשרות לבטל בשש הי' מתקנים אז לבטל כי אז זכור יותר ולא ישכח כיון שעסוק בשריפתו כמ"ש רשי' גבי ונבטליה בשית. ועיין קרית מלך רב ח"א מ"ט ע"ג וע"ד. אמרות טהורות מ"א ע"ד. ועיין קדושין נ"ח ד"ה אלמא חולין ועיין בית ישחק דף ל"ה ע"א. ועיין מה שכתבתי בריש פרק כ"ש:

בתלמוד היושב לפני רבו עיין מקום שמואל סימן כ"ו

דיקא נמי דקתני הי' יושב בבית המדרש ופירש"י אי מיירי בחמץ גמור אי לא הי' יושב בבית המדרש מה הי' לו לעשות ולכאורא קשה לפי מה שכתבתי לעיל שדעת רש"י דאם לא ביטל יכול לשרפו וא"כ אם לא הי' יושב בבית המדרש הי' שורפו דהא בלא ביטלו מיירי ואין לומר דמשום שבת קאמר דאין רשאי לשורפו דהא השתא נמי לפי האמת יושב בבית המדרש לא קאי אשבת רק משום י"ט נקט איברא הא לא קשיא דעד כאן לא כתב רש"י לעיל דבביטול מיירי אבל בלא ביטל ישרוף היינו לפי האמת דבתר זמן איסור' לא מצי מבטל ליה וא"כ אין תקנה שלא לעבור אלא לשרוף אבל הכא לפי סברת המקשן קיימינן דסבר דלבתר איסורו מצי מבטל ליה שפיר קאמר רש"י דיקא נמי דלשוטתך דבתר זמן איסורו מצי מבטל מאי ארי' יושב בבית המדרש אפילו אינו יושב בבה"מ מאי אית לי' למעבד הא בשריפה לא אפשר כיון דמצי מבטל בתר זמן איסורו לא מצי לשרוף. איברא דמה שכתב רש"י דשבת מיירי בחמץ גמור הא וודאי קשה דמה צורך לאוקמי בחמץ גמור לימא נמי בעיסה מגולגלת שגלגל קודם שבת ואי לא הי' יושב בבה"מ הי' נותנה לכלבים או לנכרים קודם איסור דהיינו קודם שהחמיץ וראיתי להטור בסימן תמ"ד שכתב הי' לו עיסה בתוך ביתו והוא טרוד במקום אחר ומתיירא שמא תחמיץ מבטלו קודם שתחמיץ והנה הטו"ר לא כתב הי' יושב בבית המדרש אמנם רבינו ירוחם בנתיב כ"א כתב הי' יושב בבה"מ ביום י"ד ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו מבטלו בלבו הנה הוא מיירי בוודאי קודם זמן איסורו ונראה לי כי טעם מחלוקתם של הטור ורבינו ירוחם כי לקמן בס"פ אלו עוברין דאמרינן ולשבות שביתות הרשות יחזור מיד וכ' הרא"ש דמיירי בהולך ללמוד לפני רבו ואפ"ה אמרי' דיחזור מיד וכמו שאמרו דהלימוד רשות מקרי לגבי מעשה. וכן כתב הטור באותו הסימן דההולך אפילו ללמוד תורה צריך לחזור דדוקא לדבר מצוה שהוא מעשה ממש א"צ לחזור אבל משום תלמוד תורה לא ולפ"ז הא דאמרו בכאן היה יושב בבית המדרש מבטל בלבו קשה אם ביום י"ד מיירי איך יבטל בלבו אף שלומד הא צריך לחזור. וצ"ל דבין שבת וי"ט מיירי בעיסה מגולגלת ולא כפירש"י דשבת מיירי בחמץ גמור דאז לא היה מותר לבטל אמנם כיון שעדיין לא החמיץ שפיר מותר לבטל אפילו לדבר הרשות ולכן כתב הטור והוא טרוד במקום אחר ולא נקט יושב בבה"מ דבאמת אין חילוק בין לימוד לדבר הרשות ממש. אמנם רבינו ירוחם סבר כרש"י לקמן דלשבות שביתות הרשות הוא רשות ממש דאלו ללמוד מצוה מקרי וא"צ לחזור אלא מבטל בלבו ולהכי מפרש הך ברייתא דשבת בחמץ גמור ואפ"ה שרי כיון שהוא בתוך בהמ"ד דתלמוד הוה כמו מעשה ולכן כתב תלמיד היושב לפני רבו ביום י"ד ולא כתב הך דינא דעיסה מגולגלת לאשמועינן דגם חמץ גמור מותר לבטל לפי שהוא בבית המדרש וסבר בזה כרש"י דשבת מיירי בחמץ גמור אבל סבר דיושב בבית המדרש קאי נמי אשבת. איברא לדעת רש"י קשה למה לפי שיטתו לא מפרש דיושב בבית המדרש קאי נמי אשבת ואי לא היה יושב בבית המדרש אסור בחמץ גמור דצריך לבער להאכילה לכלבים או לנכרים ולמקצת דיעות יכול לפרר ואפשר גם רש"י סבר דבית המדרש קאי נמי אשבת ומ"ש משום י"ט נקט בית המדרש כלומר אפילו משום י"ט דאי לדעת המקשן לא קאי בהמ"ד רק על שבת ולא על י"ט ולכן קאמר רש"י דהשתא דמיירי בעיסה מגולגלת קאי נמי על י"ט ובע"כ צ"ל כן דאל"כ מה דיקא נמי דהא אם נאמר השתא דבית המדרש קאי על י"ט ולא על שבת א"כ מה הוכחא נימא דבהמ"ד קאי על שבת לפום סברת המקשה דהוה סבר דמיירי קודם זמן איסורו ודוקא בית המדרש כמו שכתב רבינו ירוחם אלא וודאי כוונת רש"י כאשר כתבתי ועוד דאיך אפשר לומר דשבת בחמץ גמור ולא בבית המדרש מיירי דא"כ איך שרי לבטל בלבו הא בס"פ אלו עוברין אמרינן ולשבות שביתות הרשות יחזור מיד וא"ל דבשבת לא יוכל לבער הא רש"י כתב לעיל בדר"ע דאין ביעור חמץ אלא שריפה דאי השבתתו בכל דבר יבערנו בדבר אחר או יאכילנו לכלבים א"כ ה"ה שבת אלא וודאי כוונת רש"י כמו שכתבתי ולדעת הרא"ש דללמוד הוה כדבר הרשות קשה לי איך להמקשן הוה ניחא ליה דמיירי בחמץ גמור ולבתר זמן איסורו אטו לא הוה ידע הך מתניתין ולשבות שביתות הרשות יחזור מיד וצ"ע. ועיין שאגת אריה דף ס"ח ע"ד:

הפת שעפשה כיון שרבתה מצה. מרכבת המשנה ח"ג פ"ו דמעשר שני הי"א:

עשויות להתכבד כו' רב זביד. בית יעקב סימן ק"ס:

כגון דאשתמש בגומא. עיין נדה דף נ"ו ד"ה בגומא:

מאי מברך מכריע סימן ס"א עיין מכתם לדוד סי' י"א י"ב בארוכה:

בלבער כ"ע לא פליגי. עיין ליקוטי הרמב"ן דף י"ב בארוכה:

רש"י ד"ה דאיסורא דרבנן. שער אפרים בקונטרס אחרון דף קי"ב:

רש"י אפילו בחיטי קורדנייתא. נאות יעקב כ"ט ע"ד כפות תמרים כ"ג ע"א מהרי"ט צהלון סימן קי"ח. בני יעקב קפ"ב ע"ג וע"ד ודף קע"ו ע"א וע"ב ועיין בחקרי לב דף קמ"ד שהקשה למה ליה לרשי' טעמא כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש הא סגי בטעמא דהפקר ב"ד הפקר. ומהר"י בן לב הקשה כן בגיטין. ותירץ דמשום (קדושה) [קדושי] ביאה הוצרכו לומר דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש וכאן לא שייך לומר כן. ואפשר לומר לפי מה שכתב בספר קהלת יעקב אלגאזי דף י"ז ע"ב דהא דאמרינן הפקר ב"ד הפקר היינו היכא דהוה למגדר מילתא (אכל) [אבל] הכא לא הוה למגדור מילתא ואפשר מפני זה הוצרך רשי' לטעם דכל המקדש אדעת' דרבנן מקדש איבר' לא ידעתי למה כאן לא הוה מגדר מילתא דניהי דלענין קדושין לא הוה מגדר מילתא הא עכ"פ הוה מגדר מילתא משום איסור חמץ כי היכי דלא לאכול חמץ בשעות דאורייתא הוצרכו לאסור בהנאה כל שעה חמישית. ואפשר הרב קהלת יעקב לזה במה שכתב ויש לחלק ולשון רשי' בע"כ צ"ל דרשי' סירכא דלישנא דמקומות אחרים נקט דהתם הוה משום קדושי ביאה אבל כאן בהפקר ב"ד לחוד סגי כיון דאסרוהו בהנאה והפקירו ע"י זה ממונו:

רשי' ד"ה דיקא נמי. עיין מה שכתבתי בגמרא. ועיין שבות יעקב ח"ש סימן מ"ט:

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה