אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ו:

דף ו.

שנאמר ויהי אנשים. ריח שדה דף ס"ט לשון התוספות:

ממאי דבריש ירחא קאי. תועפת ראם דף ל"ז קרבן חגיגה דף י"ג. שאלת יעבץ ח"ב דף צ'. אמרי שפר למהראנ"ח:

ככתוב ברישא דהחודש הראשון. קרבן חגיגה דף י"ג:

ה"מ בתרי עניני. יבין שמועה ס"ט ע"א. קרבן חגיגה סימן ל"ב:

אבל בחד ענינא. סם חיים בדרשות ז' ע"א:

כלל ופרט המרוחקים. עיין מועד קטן ג' ד"ה אין דנין. מנחות נ"ה ד"ה כלל ופרט. ב"ק פ"ה ד"ה כלל ופרט.

הבודק צריך שיבטל. כנסת יחזקאל סימן י"ד. שבות יעקב ח"ש סימן מ"ט. שער אפרים יוד ע"ג. וקונטרס אחרון קי"ב:

אלימא משום פרורים. עיין ראב"ן דף ק"נ ע"ב:

שמא ימצא גלוסקא יפיפי' ודעתיה עליה כבר האריכו האחרונים בזה ואכתוב תמצית דבריהם לפרש"י קשה מה הוצרך לומר ודעתיה עלויה כיון דכל קושית המקשן הוה משום פרורים ולא הי' עולה על דעתו מחמת גלוסקא יפיפי' כיון שכבר בדק כדינו בחורין ובסדקין ואין דרך למצא גלוסקא יפיפי' וקאמר פרורים לא חשיבי ובטלי. וממילא כיון דתירץ דוודאי יש לחוש שימצא אף לאחר הבדיקה גלוסק' יפיפי' מעתה מה הוצרך לומר ודעתו עלוי' שחס עלי' לשריפה הא אף אם לא חס עבר כמו פרורים אי הוה חשיבי וכן קשה לדעת התו' שפירשו ודעתו עלויה שלא בטלי ממילא כמו פרורין דזה פשיטא ומי לא ידע בכל זה שיש חילוק בין פרורין לגלוסקא. ואפשר לומר בדעת רשי' דהמקשן וודאי הוי טעי בזה במה שסבר דכל מידי דמנטר אגב ביתי' חשיב ולא בטיל ואף לפ"ז אם לא ימצאנו עובר דוודאי אי אפשר לומר כן דהא וודאי מדאורייתא בבדיק' בעלמא סגי ולא בעי ביטול כמו שפירשי' במשנה בודקין שלא לעבור על בל יראה ובל ימצא ואיך אמרה התורה כך (הוא) [הא] אם לא ימצא כל החמץ וישאר דבר בביתו יעבור וה"ל לתורה לצוות שלא סגי בבדיקה לחוד אלא עם הביטול ומכח סברא זו ג"כ אין לומר דאף דכל זמן שלא ימצאנו אינו עובר מ"מ כשימצא עובר תיכף זה ג"כ אי אפשר דעדיין קשה איך סגי בבדיקה לחוד הא אם ימצא חמץ יעבור משעת המציאה אלא וודאי אף משעת המציאה אינו(ו) עובר כלל כיון שדעתו לשרפה תיכף וזה שהשיב לו התרצן גזירה שמא ימצא גלוסקא יפיפי' אבל לא כמו שחשב המקשן שאם ימצא עובר תיכף הא לא אפשר אלא חייישינן ודעתיה עלויה שיהי' חס עלי' לשרפה ואפילו רגע אחד ואז עובר אבל אם לא הי' דעתו עלוי' אינו עובר ולקושיות התוספות מאי מקשה ולבטלה הא חס עלי' יש לומר לאו ברשיעי עסקינן שיבקש להשאיר חמץ בביתו אלא מתוך יפי' יחוס עלי' מלשרפה אבל מבטלה בוודאי כי על זה לא חס ולשיטת רש"י בלא"ה נ"ל כן דהא קשה למה לא קאמר וכי משכח לשרפה ואין לומר שמא ימצאנו בי"ט ואסור לשרפה הא רש"י כתב לעיל כופה עליו כלי בביטלה מיירי ומשמע דבלא ביטלה מותר לשרפה והרי כאן בלא ביטלה מיירי אלא כפי מה שפירשתי דברי רש"י ניחא דהרי לא מצי מקשה וכי משכח ישרפנו דהא כבר אמר ודעתו עלויה שחס עלי' לשרפה אבל לבטל לא חס ולשיטת התוספות דמתרץ ודעתו עלויה שאינו בטל ממילא קשה למה לא מקשי וכי משכח לשרפה. ולזה אפשר לומר דהתו' ס"ל כדעת י"א שהביא הטור בסימן תמ"ו דאפילו בלא ביטלה אסור לשרוף אבל הא קשה לשיטת התוס' דאינו חס כלל מה בכך שימצא גלוסקא יפיפי' הא כתבו התו' לקמן דף כ"א בד"ה ואי אשמעינן חיה דכל כמה דלא מצא אינו עובר מדקאמר וכי משכח לבטלה משמע דכל כמה דלא משכח אינו עובר ואי משעה דמשכח הא כתבו התו' בדף כ"ט ד"ה משהא חמץ ודעתו לבער אינו עובר ואפשר דשם היא דעת ר"י ור"י אפשר מפרש כפירש"י שחס עליו והתוספות כאן לא ס"ל כר"י. ועוד אפשר לומר דהתוספות ס"ל אף לר"י דניהי דאינו עובר מ"מ איסורא דרבנן מיהא איכא להשהות ומ"ש חיישי' שמא ימצא גלוסקא ומדברי הרא"ש והטור נראה דלא כהתו' שסוברים דמשעה שמשכח עובר אבל קודם שמצא אינו עובר אלא אף קודם שמצא עובר כל שלא ביטל ועיין בטור סימן תל"ד וסימן תמ"ו ועיין בב"ח ובוודאי לדבריהם קשה מאי מקשה וכי משכח לבטלה הא מהני הביטול שלא יעבור עד שימצא. ונ"ל שאף הם לא אמרו אלא כשלא בדק כתקנת חכמים או שסבר על מקום אחד שהוא מקום שאין מכניסין בו חמץ ובאמת הוא מקום שמכניסין בו חמץ דכיון דלא בדק ולא ביטל עובר והא דמקשה הגמרא וכי משכח לבטלה באמת הוי מצי לתרוצי דחיישינן שמא לא יבדוק יפה אלא דעדיפא מניה קמשני שמא ימצא בתר זמן איסורו ואז עובר אפילו מכאן ולהבא כל כמה דמשהי ליה. ועיין בפ"ח. ומקראי קדש. נחפה בכסף דף ס"א. ידי אלי' דף צ"ז. בני דוד דף ז' ע"ב. שער אפרים דף יו"ד ע"ג ובקונטרס אחרון שם דף קי"ב ולהלן. שאגת ארי' דף ע"ב ע"ב. פרי עץ חיים דף ל"ח ע"ג. באר יעקב דף כ"ד ודף כ"ה:

שני דברים אינו ברשותו של אדם. שאגת אריה דף ע' ע"א:

רש"י ד"ה הניחא למ"ד. שופרא דיעקב:

תוס' ד"ה ממאי דבריש ירחא קאי עיין מ"ש בשבת:

תוס' ד"ה משש שעות ולמעלה כו'. התוספות ציינו על הא דרב גידל המקדש משש שעות ופירש רש"י מתחלת שש ומביא ראיה כיון דאסור מדרבנן לא מצי מבטל ליה ועל זה הוקשה להם דהלשון משש שעות משמע מסוף שש כמו שאמר לעיל דחמץ משש שעות ולמעלה אסור והתם וודאי אף רש"י יודה דהוה מסוף שש וא"כ ה"נ לישנא דמשש שעות דרב גידל הכי משמע ואעפ"כ מייתי ראיה לחמץ דאורייתא משעות דאורייתא מהא דרב גידל דהוה חמץ דרבנן בשעות דאורייתא. וכן מבואר בדברי הרא"ש ריש פרק כל שעה. ועיין חקרי לב דף קמ"ח ודף קנ"ג:

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה