אור ברסלב

יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ה:

דף ה.

ש"מ מדר"ע תלת. והקשה בתבואת שור לתירץ השני בתוספות ד"ה הואיל דאי יכול להנות בתחלת הביעור הוה שפיר מוקמינן בי"ט א"כ לימא ש"מ ארבע דחמץ בפסח אסור בהנאה ותירץ דמצינו כן לר"ע בהדיא לקמן דף ל"ב דחמץ אסור בהנאה וכן תירץ בשער המלך דף ע"ד ע"א והוא נכון אמנם מלבד זה י"ל דהא דהוצרכו התוספות לתירוצם השני הוא משום דתירץ הראשון דמיירי בשאין צריך לגחלת לא יצדק אלא למ"ד לא אמרינן הואיל ואי מקלעי אורחים אבל למ"ד אמרינן הואיל ואי מקלעי אורחים א"כ לא יצדק תירוץ התוספות דמה בכך אם לו אין צריך בו. והוצרכו התוספות לתירץ השני כדי שלא יקשה למ"ד הואיל מהברייתא דר"ע אבל כאן דסתם הגמרא הוא שאמר כן לא מצי למימר ד' דלמ"ד לא אמרי' הואיל לא מוכח דחמץ בפסח אסור בהנאה דדילמא מיירי באין צריך לגחלת לכן לא קאמר אלא מה דמוכח לכ"ע:

ש"מ אין ביעור חמץ אלא שריפה. באר יעקב ל' ע"ד.

הבערה לחלק יצאה. שאגת אריה סימן ע"א

וש"מ לא אמרינן הואיל והותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. בספר תמים דעים סי' ק"כ בתשובה בארוכה מרבינו אשר בר משולם והוא רבינו אשר מלוניל המובא כמה פעמים בתוס' כתב בדף כ"ה ע"ג וז"ל וכי תימא אמאי איצטרך רבא למימר אליבא דר"ע דסבר אין ביעור חמץ אלא שריפה וש"מ לא אמרינן מתוך פשיטא דהא שריפת חמץ משריפת נותר גמרינן ושריפת נותר אינו דוחה י"ט מן התורה לדברי הכל י"ל דהכי קאמר וש"מ (לא) לא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ולא גמרינן שריפת חמץ משריפת תרומה שנטמאת אלא משריפת נותר כדאמרי' בשמעת' קמיית' דכל שעה מהו דתימא בהדי דשריף ליתהני מיניה פירוש ולגמר חמץ מתרומה שנטמאת קמ"ל דלא גמרינן חמץ אלא מנותר עכ"ל. ומשמע מזה דשריפות תרומה מדרבנן והדר ביה ממה שכתב קודם לזה או דמשמע ליה דניהי דשריפת תרומה ג"כ דאורייתא אע"פ דילפינן מניה חמץ לא ילפינן רק לאיסור השרפה אבל לא דאין שורפין בי"ט אבל אי ילפינן מנותר בק"ו או בהיקש לכל מילי ילפינן ודעת הרשב"א נמי נראה כדעת הרא"ש מלוניל שבסימן ע"א כתב ואע"פ שיראה מלשון רש"י שאינו מותר לשרפו לכ"ע שכך כתב אין ביעור חמץ אלא שריפה ויליף ליה מנותר דאי השבתתו בכל דבר יבערנו בדבר אחר כו' דאלמא דוקא להאכילו לכלבים אבל לשרפו לא וליתא אלא הוא הדין בשריפה עכ"ל. ונראה כוונתו דמשמע מדברי רש"י דאפילו למ"ד השבתתו בכל דבר אסור לשרפו שהרי כתב אי השבתתו בכל דבר יבערנו בדבר אחר או ישליכנו לכלבים משמע אבל בשריפה לא לזה כתב דליתא אלא דווקא למ"ד בשריפה דילפינן מנותר אסור לשרפו בי"ט כנותר אבל למ"ד השבתתו בכל דבר מותר לשרפו כיון דיוכל ליהנות בשעת ביעורו א"כ כל הביעורים שוים ובפרט כיון דלרש"י מיירי קודם זמן איסורו שהרי מוכרח הוא שאז דוקא בשריפה וכמ"ש מהרש"א לעיל בד"ה אך ביום הראשון א"כ אז אין חילוק אם יאכלנו או יבערנו בהאכילו לכלבים או בשריפה ולא שייך מה שכתב רש"י בביצה דף כ"ז גבי תרומה טמאה דרחמנא אחשביה דכתיב באש ישרף שאני התם דדוק' הביעור בשריפה ולא בדבר אחר מדכתיב באש ישרף אבל הכא דהביעור בכל דבר ואף באכילה מותר מן התורה כל שעה ששית דבהכי מיירי לא שייך אחשביה. ועיין מגילת ספר עשין כ"א כ"ב. חידושי ר"י אלמידי שבספר שני מאורות הגדולים כ"ג ע"ד צרור החיים דף ס"ח. מקראי קודש פ"ט ע"ב קכ"ח. שאגת אריה ע"ג ע"א:

ת"ר שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם מה ת"ל. והקשה בלשון לימודים בדף ע"ז פ"ח בשם מהראנ"ח דמאי מקשה דאימא דאתי לעבור בב' לאוין והא וודאי ל"ק דכל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן ליה בלאו יתירה ולדעת הסוברים דאינו לוקה על בל יראה נמי ליכא למימר לאפושי לאוי כיון דליכא לאפושי מלקות. עוד הקשה מאי קאמר אין לי אלא בבתים דהא בלא"ה איצטרך לא יראה למשרי של נכרים בלא קיבל עליו אחריות ולזה י"ל דהוה מצי ליכתוב שאור לא ימצא לכם בבתיכם דהיה משתמע התירא בלא קיבל אחריות ואיסורא בקיבל. עוד הקשה בשם הרא"ם דמאי מקשה לא ימצא ל"ל אדרבה הו"ל להקשות לא יראה ל"ל דלא ימצא כתוב ברישא. ונראה דכיון דזה דרשא פשוטה שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה מדכתיב לך לא שייך להקשות אלא יראה כיון דגבי לא ימצא לא כתיב לך ועיין עוד שם הרבה קושיות בספר לשון למודים בשם הרא"ם והראנ"ח ועל המעיין ליישבם. והר"ן הקשה כיון דאמר מעיקרא יכול יטמין ויקבל פקדונות מן הנכרים כשם שקיים קבלת פקדונות להתירא ולאיסורא ה"נ הוי ליה לקיים התירא דהטמנה דמשתמע מגבולים ואיסורא דידיה דמשתמע מבתים. ובזרע אמת בחדושים סימן כ' כתב דאפשר לקיים התירה דהטמנה כגון חמץ שנפלה עליו מפולת לקמן ואינו נראה דלא מבעי' לדעת הסמ"ק דצריך ביטול מדאורייתא כמ"ש המג"א סימן תל"ג א"כ לזה לא צריכין לימוד דפשיטא דשריא אלא אפילו לדעת רש"י והר"ן דסברי דהביטול דרבנן נמי אי אפשר לומר כן דהא קאמר יכול יטמין משמע דלכתחילה שרי והא וודאי לכתחילה אסור להפיל עליו מפולות כמ"ש הרב המגיד והביאו הב"י ס"ס תל"ח [לוח הטעות: ולכאורה הי' מקום לומר דנהי דמדאורייתא בביטול סגי מיהא בעי הטמנה ועיין טור וב"י סי' תל"ח] וא"כ שפיר יש לקיים היתר הטמנה בביטלו אמנם נראה אע"ג דהדין אמת מ"מ אי אפשר לומר כן דהא אי בטלו טעם דמותר דלא מקרי לך וכמ"ש הב"י וגם במג"א מיהו אפשר לומר כיון דבלא לא ימצא כיון דכתיב לא יראה לך ומלא יראה משמע הטמנה דשריא ומדכתיב לך משמע אפילו היכא דהוה לך נמי שריא דאי בביטלו שריא מלך ולא יראה מתיר אפילו בלא ביטלו דהוה שלו מעתה כי כתיב לא ימצא ואסר הטמנה היינו היכא דהוה שלו וקרינן לך אבל אי ביטלו ולא נקרא לך ההיתר קיים. ועיין על לשון הר"ן לשון לימודים פ"ח. מהרי"ט צהלון סימן קי"ט. ועיין על הסוגיא שאגת אריה סימן פ"ג:

לפי שנאמר לא יראה לך יכול יטמין כו' עיין שבת ע' ד"ה יכול:

אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה מדברי הפר"ח בסימן ת"מ נראה שהבין דישראל שהפקיד אצל ישראל אחר נמי בכלל אחרים הוא וכבר השיג עליו בספר מגילות ספר דוודאי פרושו של אחרים נכרים הוא:

ושל גבוה. עיין לקמן מ"ו ד"ה הואיל:

יכול יטמין ויקבל פקדונות. עיין קרית מלך רב ח"א ל"ד ע"א וע"ב:

ת"ל לא ימצא. עיין זרע יצחק:

הא דקיבל עליו אחריות. עיין ב"מ פ"ב ד"ה אימר שופרא דיעקב:

בעירו חמירא דבני חילא: מה"ר צבי קל"ט. פנים מאירות ח"ר מ"ו וח"ש ק"ס ע'. שער המלך ח"א ע"ה ע"ד. שאגת ארי' דף ס"ט ע"א ודף ע"ו ע"ב. ועוד בסימן פ"ז ופ"ח. ועיין שבועות מ"ד ד"ה שומר אבידה. מקראי קדש דף צ' ע"א וע"ב:

הניחא למ"ד דבר הגורם לממון. עיין מגילת ספר לאווין י"ט ע"ג. דברי אמת בקונטרסים ל"ו ע"ג. נאות יעקב כ"ג ע"א:

רשי' ד"ה ש"מ אין ביעור חמץ. כבר הארכתי לעיל וכתבתי דרשי' ס"ל דמיירי קודם זמן האיסור מדהוא בשריפה דוקא וא"כ אי השבתתו בכל דבר יכול ליתן אפי' לכלבו כיון שהוא מותר בהנאה וא"צ לפרש בדברי רשי' כלב של הפקר. אמנם בספר באר יעקב דף מ"ג ע"א ובפני יהושע הבינו דרשי' דוקא כלב של הפקר קאמר דמיירי לאחר זמן איסורא ושרשי' חולק על הרשב"ץ והביאו בכנה"ג ריש הלכות טריפות דכתב דדבר האסור בהנאה אפילו לכלב של הפקר אסור ליתן והוא מהירושלמי ר"פ כל שעה כמו שאכתוב שם אי"ה והא וודאי אין הכרח כלל בדברי רשי' דבע"כ אי הוה מוקמינן אך ביום הראשון בי"ט הי' מקצתו מותר והיקש דהשבתת שאור לאכילת חמץ לית ליה לר"ע לענין זה ובוודאי דברי רשי' פשוטים דאפילו לכלבו קאמר:

רשי' ד"ה ועדיין. עיין שופרא דיעקב:

תוס' ד"ה משום דכתיב לך. חק נתן רי"ב ע"א שופרא דיעקב:

תוכן העניינים

יד דוד על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה