יד דוד על פסחים· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ד:
הכל נאמנים על ביעור חמץ. צרור החיים ס"ו ע"ד
מדאורייתא בביטול בעלמא סגי. שאגת ארי' סימן ע"ז
הימנוהו רבנן בדרבנן. עיין עירובין ל"א ד"ה כאן בעירובי תחומין.
המשכיר בית לחבירו בחזקת בדוק. התוספות מוקי לה בי"ג דאי בי"ד על המשכיר לבדוק וכוונתם למה דאמרינן לעיל אם עד שלא מסר לו המפתח חל י"ד על המשכיר לבדוק וכיון שהשכירו בי"ד א"כ בזמן הבדיקה ליל י"ג הרי המפתח הי' ביד המשכיר ועליו חל הבדיק' ונראה דס"ל להרשב"א כיון דהבדיקה חל עליו הוי מקח טעות ולהכי מוקי בי"ג והר"ן כתב על דברי התו' דאחרים אומרים דבי"ד מיירי ואפ"ה לא הוי מקח טעות מהך טעמא דאמרינן בגמרא ניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בין בגופו בין בממונא אלא שעכ"פ כיון שהחיוב הוא על המשכיר לכן הוא צריך לחזור ולשלם לשוכר מה שהוציא כיון דחיובא עליה דידיה רמי' והר"ן הכריע דלא כדברי שניהם דבוודאי בי"ד מיירי ולא בי"ג דאי בי"ג מה הלשון אומרת בחזקת בדוק הוה למימר על מנת שהוא בדוק אלא וודאי בי"ד מיירי. ולהכי לא מצי למבעי הכי דאי הוה אמר הכי על מנת הוה משמע דמן הסתם אין חזקתו בדוק והרי האיבעי' המשכיר בית בי"ד חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק לא איפשטה לכך אמר סתם בחזקת בדוק וזה הלשון עולה לשני צדדי האיבעי' דלעיל דאי אמרינן דחזקתו בדוק מיירי שהשכירו לו בסתמא ושפיר יצדק בחזקת בדוק ואי אמרינן אין חזקתו בדוק מיירי שהתנה בפירוש שהוא בדוק ואעפ"כ שהוא בי"ד והחיוב על המשכיר שפיר אמר דלא הוה מקח טעות ודלא כרשב"א וגם אין צריך לשלם כסברת אחרים ומ"מ לא קשה מדלעיל דלעיל מיירי לענין חיוב המצוה על מי מוטלת ושפיר מסיק דעל המשכיר מוטל אבל הכא לא מיירי לענין מצוה כלל אלא לענין דין ממון אם המשכיר אינו בכאן או שאומר אע"פ שהמצוה מוטלת עליו לא בעינא למעבד מצוה ואע"פ שמוטלת עליו והשוכר לא סגי בלא"ה שצריך להוציאו מן הבית בזה אין לו תביעת ממון על המשכיר דניחא לאינש למעבד מצוה כן פירש דברי הר"ן. ועיין מהרי"ט צהלון קי"ז. דרך המלך ח' ע"ג. זרע אמת בחדושים סימן י"ט. בית יעקב סימן נ'.
ניחא לאינש למעבד מצוה בממנו. שער אפרים סימן ק'.
דכ"ע מיהא חמץ משש שעות ולמעל' אסור רמב"ם ורמב"ן לא תעשה קצ"ט. מגילת ספר לאוין ט"ז י"ז ובחלק עשין כ' כ"א.
כתיב שבעת ימים וכו' וכתיב אך ביום הראשון והקשה בהלכות קטנות ח"ב סימן קפ"ו דמאי קושי' והא קימ"ל דמקצת היום ככולו גבי נדה ושם כתיב שבעת ימים תהיה בנדתה. והנה קושי' זו לדעת רשי' אבל לתוספות שכתבו דמיתורא דקרא הקשה לא קשה מידי ומה שתירוץ בה"ק דידע מאך חלק וא"כ לכתוב ששה ימים וחצי אינו נראה דלרשי' וודאי צ"ל דהמקשה לא הוה ידע מאך חלק דאל"כ מי דחקו לרשי' לומר מדכתיב שבעת ימים וכתיב אך ביום הראשון הרי שהא שעה אחת לימא מאך פריך וכמו שפירשו התו' בועוד והר"ן בתשובה סימן נ"א נשאל במי שנשבע שלא יהי' שבת תוך העיר תלה זה בפלוגתא דרשי' ותו' כאן בפירוש אך ביום הראשון דלרשי' צריך שיצא מן העיר קודם השבת ולהתוס' אין צריך שיצא מן העיר קודם השבת אלא עד שיחול הנדר. ולפי מה שכתב בהלכות קטנות גם לרשי' אין ראי' דהרי עיקר הקושיא מאך הוא והוה ליה למכתב ששה ימים וחצי ואפשר לומר דע"כ לא אמרינן מקצת היום ככולו אעפ"י שהקפידה התורה על הימים היינו בדבר שאין בידינו אלא בדרך הטבע כגון נידה שהרי אין בידה שתוכל לראות בתחלת היום או באמצע או בסוף ולכן וודאי על הרוב אינו רואה בתחלת היום ממש ולכן וודאי אמרינן כשאמרה התורה שבעה ימים דמקצת היום ככולו ויום שרואה בו עלתה לה דאל"כ ברוב הימים הוה יותר משבעה אבל דבר שהוא בידינו להתחיל מתי שנרצה בוודאי הקפידה התורה על שלמים ממש כגון כאן שהרי בידינו להשבית קודם התחלת יום השביעי כדי שיהי' שבעה שלמים אלא שקשה לזה ממצורע דכתיב והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים וקימ"ל דמקצת היום ככולו שהרי מפורש במשנה פ"ג דנגעים ששני ההסגרים הם שלשה עשר יום. אלמא דהכהן הרואה ביום השביעי ומסגירו שנית אותו היום נחשב ליום שלם ויש לחלק דהתם נמי שינוי הנגע בטבע תלוי וסגי במקצת השביעי לראות אם פשתה או שנתה ועיין בגינת וורדים כלל א' סימן כ"ח שהאריך בענין מקצת היו' ככולו וראיתי לו ז"ל שכ' ושבעת ימים דשאור לא ימצא בבתיכם בעינן שלמים ולא אמרינן דסגי מקצת יום שביעי וכוונתו על סוף יום השביעי אבל לא על התחלתו דהרי מאך ביום הראשון או מלא תשחט נפקא לן דבערב פסח לא בעי כולו:
וכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם. עיין קהלת יעקב אלגאזי ח"ה ע"ד:
רשי' ד"ה בדרבנן המניהו רבנן בחיובא דליתא אלא מדרבנן. עיין קרית מלך רב ח"ב בשו"ת דף צ"ג ע"ד. אלי' רבא דף ע"ג:
תוס' ד"ה מדאורייתא בביטל בעלמא סגי כו' וקשה לר"י כו' במגילת ספר עשין דף כ' כתב דאף לר"ע י"ל כמ"ש רשי' דוודאי תשביתו הבערה היא כר' יהודה דילפינן מנותר אמנם מדהתורה כתבה תשביתו ולא כתבה הבערה בפירוש נלמד מיניה דהשבתה בלב. ולכאורה י"ל דא"כ מאי הוכיח ר"ע מדכתיב אך ביום הראשון ומצינו להבערה שהוא אב מלאכה דילמא שיבטלנו (ואע"פ שיש לומר דא"כ לימוד מנותר מאי אהני הא שריפה לא אפשר כלל אם לא בחול המועד) ואע"ג דזה בלא"ה קשה מאי הוכיח ר"ע דהא וודאי מודה דביטול מהני זה אינו דביטול מהני שלא לעבור על בל יראה ובי"מ אבל לא לקיים מצות תשביתו כי תשביתו דוקא בהבערה. אבל לדעת רשי' דבביטול בלב נמי מקיים מצות השבתה שפיר הקשה מאי הוכיח ר"ע אלא שבאמת י"ל לפי מה שכתב הרמב"ן בליקוטיו דאי ביטל מתורת הפקר השבתה בלב לא מהני רק ביטל ממש ובזה נחלקו באמת ר"ע ורבנן דר"ע סבר דעיקר מצות השבתה בשריפה דס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה וביטל בפה מתורת הפקר מהני שלא לעבור על בל יראה אבל מצות עשה לא קיים ורבנן דסברו ביעורו בכל דבר ס"ל דמצות השבתה אף בלב היא ואע"ג דלרשי' מצותו בשריפה היינו דוקא קודם זמן איסורו אפשר דר"ע ס"ל כר' יהודא ומוסיף עליה אף לאחר ביעורו. וראיתי לו להרב מגילת ספר שכתב בתוך דבריו דאין סברא דר"ע יחלוק על ברייתא דהכל נאמנים דמוכח דמדאורייתא בביטל בעלמא סגי וזו אין ראי' דוודאי ביטול מועיל שלא לעבור על בל יראה וב"י אבל לא לקיים העשה ועדיפא הוה ליה למימר דר"ע אינו חולק על מתני' דסוף אלו עוברין יבטלנו בלבו. אמנם לפמ"ש אפשר דרשי' ס"ל דבאמת ר"ע חולק על הך משנה וס"ל דביטול בלב לא מהני וראיתי בספר פרי עץ חיים דף ל"ח ע"ב דנראה דהבין מדברי התוס' דהשבתה בלב לא מהני והקשה ממתני' דאלו עוברין דקתני יבטלנו בלבו וזה וודאי אין נראה דהתו' יסברו כן דניהי דהרמב"ן יקשה כן על התו'. מ"מ בע"כ צריך לאדחוקי לדעת התו' דאע"ג דביטל מדין הפקר ובשאר דברים לא סגי במה שמחשב בלבו אפשר דס"ל דמדין תורה סגי בכאן ומטעם שכתב הרמב"ן בעצמו:
בא"ד דמאחר שבטלו הוה הפקר כו' והקשה מהרי"ט אלגאזי בספרו קהלת יעקב דא"כ מאי הקשה לעיל במשנה לרש"י הא מדאורייתא בביטול בעלמא סגי הא לשיטתם גופיה לא קשיא כיון דמדרבנן לא הוי הפקר ואחר המחילה רבה לא הוי קושיא דעיקר קושיות התו' על רשי' על מה שכתב שלא לעבור על בל יראה וב"י ועכ"פ בל יראה אינו עובר בביטלו. ובמהרי"ק סימן קמ"ב הוקשה לו דהא הפקר מן התורה בעי חד כדכתב הרמב"ם ותירץ דהתוספות לא ס"ל הכי ובזרע יצחק הקשה עליו מסוגיא דנדרים וע"ש מה שתירץ. ועיקר הקושיא כבר הקשה הרמב"ן בליקוטיו. גם מה שהקשה הפר"ח דאין מפקירין בשבת. גם זו הקשה הרמב"ן ועיין עוד בקהלת יעקב שהקשה הא בהפקר בעי ג' ימים. ובאמת גם זו נראה דהוה רק מדרבנן ומתורץ עם תירץ התוספות. אמנם מה שנראה מדבריו דתוספות ס"ל סברת הר"ן דביטול עדיף מהפקר כיון שאינו ברשותו של אדם ועשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו והיא סברת הרמב"ן בליקוטיו אינו נראה דא"כ לא הוצרכו לחלק דג' לא הוי רק מדרבנן דהרי הר"ן והרמב"ן עם סברתם תירצו הך קושיא. ועיין עוד בלשון למודים דף פ"ד ע"ד. חזון עובדי' ס"ה ע"ג ליקוטי הרמב"ן דף י"ג בארוכה
תוס' ד"ה המנוה רבנן כו' מדחשיב בשמעתין לבסוף וכו' דהיינו דקתני אפילו קטן אבל משאר מקומות אין ראי'. יבין שמועה דף ק"כ ע"ב. אלי' רבא דף ע"ג. ועיין מה שכתבתי בעירובין דף נ"ט:
תוס' ד"ה וכתיב אך ביום הראשון. עיין מגילת ספר חלק עשין דף כ' ע"א. והנה קושי' ראשונה שלהם כבר תירץ מהרש"א ולקושי' שני' דא"כ מה צריך אך חלק י"ל דאי מביום הראשון לא הוה ידעינן אימת ואף אם השבית בסוף היום די בכך. אמנם מדכתיב אך חלק אף ללישנא קמא דרשי' משמע דחציו מותר וחציו אסור מכח אך שהוא משמעותו לחלוק היום. ועיין שונה הלכות דף מ"ו ע"א:
ממחו' הרב מו"ה הירש אוירבאך זצ"ל
דף ד' מכדי חמץ לכ"ע משית ולמעלה אסור נבדוק משית וכ"ת זריזין כו' נבדוק מצפרא דתניא ביום השמיני ימול כו' שזריזין מקדימין למצוה שנאמר וישכם אברהם בבקר ופירש רש"י דהכי פריך והאיכא הקדמת זריזין מן התורה כדאשכחן גבי מילה וקרא וישכם אברהם לא מביא אלא דלא תימא זריזין מקדימין לאורתא לכך כתיב וישכם אברהם בבקר ולא הקדים מאורתא וכו'. ומקשים המפרשים דהא מהך וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ילפינן דאברהם תיקן תפלת שחרית דאין עמידה אלא תפלה וא"כ יוכל להיות דהקדמת זריזין היא לאורתא אלא דאברהם לא יכול להתפלל תפלת שחרית בלילה. ונראה לתרץ דהמפרשים מקשים מנ"ל דאברהם תיקן תפלת שחרית דהרי כתיב אל המקום אשר עמד שם את פני ה' ומשמע דהשכים בבקר אל המקום שעמד שם עם ה' לערב ביום אתמול שזה היה בשילוח המלאכים סדומה כדכתיב וא"כ משמע יותר שהתפלל מנחה או מערב. הגם שהתוספות פרק הכונס כתבו שמוישקף ילפינן עי"ש אבל בגמרא דידן משמע דמועמד שם ילפינן כדאמרינן אין עמידה אלא תפלה. ונראה לתרץ דהרמב"ם ריש הלכות תפלה כתב תפלה מ"ע דאורייתא כו' ואין לה זמן קבוע מן התורה אלא מתפלל פעם אחת בכל יום כפי צרכו אלא דאברהם תיקן ת"ש ויצחק מנחה ויעקב ערבית כו'. והנה אעפ"י שהרמב"ם כתב שיוכל להתפלל מתי שירצה הסברא היא מכח זריזין מקדימין שיתפלל בבקר אלא דזה לא שייך רק במי שלא התפלל כלל תוך כ"ד שעות אבל מי שהתפלל אתמול בערב אין צריך להתפלל עד לערב דהרי יצא ידי תפלה דאורייתא וא"כ לא שייך לומר זריזין מקדימין דאורייתא ובזה יש לומר דהתו' פ' הכונס אינם חולקים אברייתא דהכא רק ברייתא דהכא הכי פירושה אברהם תיקן תפלת שחרית דכתיב וישקף ואין השקפה אלא תפלה רק דלא תימא משום זריזין מקדימין לכך מביא אשר עמד שם מבערב והרי כבר התפלל תוך כ"ד שעות מבאורתא ואין שייך לומר זריזין מקדימין דיצא כבר ידי תפלה דאורייתא ובזה יתפרש נמי הגמרא הכא וכ"ת משום זריזין מקדימין לאורתא נבדוק מצפרא דבע"כ מוכח דהקדמת זריזין היא לאו מבאורתא דא"כ ל"ל אשר עמד שם דמקרא דוישקף לחוד שמעינן דאברהם תיקן ת"ש. ואין לומר דה"א משום זריזין מקדימין כנ"ל דהרי הקדמת זריזין היא מאורתא אלא בע"כ הקדמת זריזין לאו מאורתא וצריך לכתוב אשר עמד שם את פני ה' ודוק: