אור ברסלב

יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף קה.

דף קד:

הכל נכנסים להיכל. התוס' בבבא בתרא דף י"ד ד"ה שלא יוציא ס"ת הקשו דאיך אפשר להוציא והרי אסור לכנוס לשם ותירצו כשהי' צורך לתקן הי' נכנסין כדאשכחן בעירובין ע"ש. ואע"ג דהכא נקט היכל צ"ל דמשמע להו דה"ה בית קדשי קדשים דגם ק"ק בכלל היכל שהרי בפ"ד ובפ"ה דמידות קאמר ההיכל מאה אמה ובתוך המאה אמה הי' בית קדשי קדשים כמבואר שם אלא שקשה לי על התו' דמשמע שהי' נכנסים לבית ק"ק לתקן כדרכם כמו שהי' נכנסים להיכל והלא מבואר בפ"ד דמידות שהי' משלשלים את האומנים בתיבות לבית ק"ק דרך (הלולי) [הלולים] וא"כ למה לא תירצו התוספות כפשוטו כשהי' נכנסים דרך הלולים בתיבות הי' (מוצאים) [נדצ"ל מוציאים] הס"ת והמשנה זו של מסכת מידות הובא גם בפ' כל שעה: והרמב"ם בסוף פרק זי"ן מהלכות בית הבחירה פסק דגם להיכל הי' נכנסים בתיבות ולפ"ז צריך לפרש הכא בגמרא ג"כ מה דקאמר הכל נכנסים להיכל דרך תיבות (או באי אפשר דרך תיבות נכנסי' כדרכן) ועיין בכ"מ ומשנה למלך ובספר עבודת ישראל דף ק"ס ואם נאמר דגם התוספות (היה) [צ"ל היו] מפרשים כפירוש הרמב"ם וגם כאן דרך תיבות קאמר עכ"פ קשה היה להם להביא הך משנה המובא בפסחים דשם קאמר להדיא בית קדשי קדשים וצ"ע:

אידי ואידי טהורים אין טמאים לא. לכאורא משמע דטמאים כלל וכלל לא בין כהנים בין ישראלים ולפ"ז לא שייכא הך פלוגתא כלל דטמא ובעל מום איזה מהן קודם דהא אמרינן דטמא כלל לא אמנם וודאי הדבר קשה להאמר דאם יש טומאה במקדש או דבר לתקן ולא ימצא טהורים לא יכנסו טמאים ויניחו הטומאה או לא יתקנו ותו וכי עדיף מעבודה שהיא בטומאה אם אין טהורים ונכנס להיכל ומקטיר קטרת ושאר כל העבודות שהיא בעזרה דוודאי מדינא דאורייתא לענין טומאה אין חילוק בין עזרה להיכל לכן נראה דגם האי תנא מודה דאם אי אפשר בטהורים יעשו טמאים והא דקאמר אידי ואידי טהורים כוונתו שטהורים ישראל ולוים קודמים לכהנים טמאים וע"ז אמר דרב כהנא פליג ובע"כ מוכרחים לומר כו'. שהרי רב כהנא אמר אידי ואידי כהנים אין ישראלים לא ובע"כ אי אפשר לומר ישראל כלל לא דהרי הרמב"ם פסק כרב כהנה כנראה מדבריו ואפ"ה פסק דישראלים נמי מותר אם אין כהן ועל כל פנים להך פרושו נמי הך פלוגתא דטמא ובעל מום לא שייכי דוקא בדרב כהנה דאילו לברייתא כיון דאפילו ישראל טהור קודם לכהן טמא פשיטא דבעל מום כהן עדיף מטמא דבוודאי בעל מום כהן עדיף מישראל ועכ"פ לא גרע מניה ונמצא כיון דהרמב"ם פסק דכהן טמא קודם לבעל מום לא הוצרך לכתוב דכהן טמא קודם לישראל ופשיטא דפוסק כרב כהנה אמנם זה ניחא לגירסא שגריס בקרית ספר בהרמב"ם והסכים אליו במשנה למלך אמנם כפי הגירסא שגריס בכסף משנה דבעל מום קודם לטמא שפיר יש לומר דישראל קודם לטמא וא"כ הי' לו להרמב"ם לפרש ואפשר דמש"ה כתב הרמב"ם דטומאה דחוי' היא בצבור והקשה במשנה למלך למה נקט השלילה מעתה י"ל דלהכי נקט השלילה למילף מניה דעכ"פ טמא קודם לישראל משום דדחוי' היא וכמו שכתב המ"ל דאי לאו טעמא דבעל מום הותר באכילות קדשים הוה טמא קודם כיון דעכ"פ היא דחויה ושוב בא לידי ספר ידי משה מהר"ם אמרילי ז"ל וראיתי לו בדף קנ"ד שכתב קצת ממה שכתבתי אלא שלא רמז כלל לחילוף הנוסחאות בדברי הרמב"ם כנראה שלא הי' לו אז ספר משנה למלך והוא ז"ל רצה לומר דאפילו לנוסחת הכסף משנה מוכח דטמא קודם יע"ש והא וודאי דלמ"ד טמא קודם לבעל מום מוכח דס"ל כרב כהנא דכהן טמא קודם לישראל אבל למ"ד בעל מום קודם לטמא לא מוכח מידי ואיברא וודאי דבגמרא י"ל דבוודאי רב ור"א לא יחלקו בפלוגתא דברייתא סתמא וברייתא דרב כהנה ומדרב סבר כרב כהנה גם ר' אליעזר סבר כרב כהנא אבל הרמב"ם הי' לו לבאר אם לא נאמר כמ"ש דממילא מוכח ממ"ש דטומאה דחוי' בצבור והרמב"ן בהשגותיו לספי המצות סימן ס"ט הוכיח דאינו איסור תורה כלל בכניסות בעל מום והביאו המשנה למלך בפ"ו מהלכות ביאת המקדש ובוודאי מסוגיא דידן יגדל התימה על הרמב"ן דבוודאי מוכח מהכא דבעל מום איסור תורה יש בכניסתו דאל"כ מאי קמבעי' ליה טמא ובעל מום איזה מהן קודם כיון דטמא איסורא מדאורייתא וגם איך קאמר רב דטמא קודם והיותר תימא שהרמב"ן עצמו הביא הך סוגיין שמה אלא שדבריו קשי ההבנה ועיין בשער המלך חלק ג' דף ל"ז ע"ג ושוב בא לידי מגילות ספר וראיתי לו בחלק לאוין דף קס"ב שהקשה כן להרמב"ן וגם על הרמב"ם הקשה כיון דגם לדידיה בבעל מום ליכא אלא איסור לאו וטמא ענוש כרת הל"ל בעל מום קודם ואין זו קושיא דלא על הרמב"ם קושייתו אלא על רב כהנא איך אמר דכהן טמא קודם לישראל והרי אפילו אם יש איסו' תור' בזר בכניס' אינו אלא לאו ועיין במשנה למלך סוף פ"ט מהלכות ביאת המקדש דתלי זה בפלוגתא דהרמב"ם ורמב"ן בבעל מום להרמב"ן אפילו לאו ליכא וא"כ איך טמא קודם ובע"כ צ"ל דלא פלוג בזה ולהרמב"ן וודאי גם מזה קשה למה טמא קודם לישראל ובוודאי נראה דהרמב"ן הי' מפרש פירוש אתר בגמרא:

ושוב ראיתי בת"כ ששם מביא הך ברייתא דרב כהנא המובא בגמרא דידן ואינו גורס בה בין האולם ולמזבח אלא יכול לא יהי' ב"מ נכנסים לעשות רקוע פחים וגם הרמב"ן הביא לתורת כהנים כך ואפשר שכך היתה גירסתו בגמרא ומוקי לה דוקא בקדשי קדשים ואפילו הוה גריס בגמרא בין האולם ולמזבח אפ"ה יש לפרשו בקדשי קדשים ובא למעוטי אם נכנס דרך גגין ועליות דשם קיימ"ל דפטור ואפילו לפי מה שכתב המשנה למלך דאם שהה חייב מ"מ אם נכנס בתיבות דהוה כתלה עצמו באויר העזרה דהוה בעי' דלא איפשטא וקמ"ל בברייתא דרב כהנה דלצורך לתקן נכנסין כדרכן דרך כניסה לבית ק"ק דרך בין האולם ולמזבח ולא דרך גגות והשתא דברי הרמב"ן כפתור ופרח דסבר כי ברייתא דרב כהנא אינו חולק על ברייתא דהכל נכנסין להיכל כי ברייתא זו מיירי דוקא להיכל ושם אין איסור דאורייתא כלל לישראל ולכן בוודאי ישראל טהור קודם לכהן טמא וכן בעל מום קודם לטמא כיון דבעל מום אין איסור דאורייתא בכניסתו. אמנם ברייתא דרב כהנא מיירי בק"ק כדקאמר לעשות רקועי פחים וזה לא מצינו אלא בקדשי קדשים כדמפורש בשקלים פ"ד וכן פירשי' כאן רקועי פחים לבית ק"ק (כי בוודאי אין סברא ששם בין האולם ולמזבח הי' מרדדין הטסין דא"כ מה צורך לטמאים לכנס שמה ירדדו במקום אחר) וא"כ בק"ק הכל אסורין מן התורה וחייבים מיתה. ולכן טמא קודם לישראל וגם לבעל מום כיון שגם הם במיתה ואע"ג שבטמא איסור נוסף מחמת טומאתו בזה לא פלוג בין חדא אסורא לשני איסורים ונראה דזה נמי דעת התוספות בבבא בתרא שכתבתי לעיל משום דדחיקא להו לתרוצי שהי' מוציאין הס"ת כשהי' משולשלים בתיבות דזה דבר קשה וגם לא הי' יכולין לראות וגם מי יודע אם הלולין הי' מכוונים עד לפני הארון ולכן ניחא להו לאשכוחי שהי' נכנסין כדרכן לתקן שאז הי' יכולין להוציא הס"ת והביאו ראי' מכאן וכוונתם על ברייתא דרב כהנה דמיירי בק"ק כאשר כתבתי. וגם הי' נכנסין כדרכן כדקאמר בין האולם ולמזבח זה נ"ל:

רש"י ד"ה אמר ר' יוחנן. עיין תולדת יצחק:

רש"י (עניבא דלא אתי לידי חיוב חטאת) [לא נמצא ברש"י]. עיין בתוספות י"ט ועיין חקרי לב דף ק"ו:

בע"ה סיימתי מסכת עירובין כן יעזרני ה' לגמור כל הששה סדרים:

סוף הספר

תוכן העניינים

יד דוד על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה