אור ברסלב

יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף קג:

דף קג.

בשלמא ר"א היינו דגזר יד אטו כלי. עיין בספר נחפה בכסף דף י"ח שלמד מדברי ר"א דאמר דכל היכא דאפשר לשנוי' (משנינין) [משנינן] במכשירי מצוה ה"ה לרבנן במצוה גופיה ולפיכך פסק דבי"ט שני בח"ל אם נמצא מוהל בן א"י ימול מוהל בן א"י דלדידיה חול הוא עיין שם. ולע"ד יש להשיב דדוקא באדם אחד בין יד לכלי לאו עיכוב הוא כלל אבל בין אדם לאדם דוודאי יש עיכוב ושינוי לא צריכין לאהדורי'. וכבר כתבו התוס' דכל היכא שמקצר לא צריך לשנות ועיין בתו' דשבועות דף ג' ד"ה ועל הזקן שכתבו למה דחי עשה דמצורע לאו דהקפה הא אפשר לקיים שניהם ע"י אשה או נכרי ומשמע דס"ל הך סברא דהרב נחפה בכסף אלא דדוקא התם דהוי משום דעשה דחי ל"ת וא"כ כיון דאפשר לקיים שניהם אמרינן כן. אבל מילה דהתורה התירה בפירוש לא אמרינן כן ובע"כ צ"ל כן לסברת התוספות דאל"כ אם יש קטן למול לא ימול גדול ואיך לא אישתמיט אחד מן הראשונים למימר הכי. ושוב מצאתי להרב שער המלך בח"א דף ח' שעמד על זה ומסיק דדוקא בהקפה כתבו התוספות כן. עיין עליו ומה שכתבתי בשבועות:

כהן שלקה באצבעו. עיין מרכבת המשנה ח"ג פ"ו דכלי המקדש ה"ט:

ותיפוק ליה משום חציצה. לשון ותיפוק לי' לא אתי שפיר דכל מקום דאמר הכי משמע למה צריך לטעם זה הא איכא טעם אחר וכאן אדרבה הא אמרינן במתניתין כורך ורשי' בזבחים (פירוש) [נדצ"ל פירש] דהקושיא לר' יוחנן ואפשר לומר ע"פ מה שכתב בתורת חיים דהא דלא מקשי תיכף על מתניתין משום די"ל דמיירי שלא בשעת עבודה כורך גמי כי גמי מסי אבל בשעת עבודה בוודאי חוצץ אבל השתא דאמר אבל (צלצל) [צלצול] לא משום יתור בגדים ור' יוחנן אמר דלא הוי יתור בגדים א"כ בע"כ מיירי בשעת עבודה וא"כ שפיר קשה בין בגמי בין בצלצול תיפוק ליה משום חציצה ולמה צריך בצלצול טעמא משום יתור בגדים אלא שיש להשיב על סברת הרב ת"ח דאיך אפשר לפרש כן דהא לעיל גבי רטי' אסרינן לכתחילה וכתב רשי' דהוי צורך עצמו ואע"ג דרשי' כתב כן לפי האמת עכ"פ מוכח כן דאל"כ למה לכתחילה אסור ומשמע אפילו כשעושה כדי לעשות אח"כ עבודה ושוב ראיתי בשער המלך ח"ג דף ל"ז ע"ד שגם הוא כתב לתרץ ותירוצו דחוק עיין עליו (שהארי') [שהאריך]:

תוכן העניינים

יד דוד על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה