אור ברסלב

יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף קג.

דף קב:

חותכין יבלת במקדש. רשי' פי' דמיירי בקרבן תמיד. אמנם הרמב"ם בפי' המשנה פירש דמיירי בכהן העובד עבודה שהרי כתב שהוא מום הפוסל באדם וכדברי הרמב"ם נראה בירושלמי שמתרץ הך קושיא דמכאן לפסחים דהכא מפני קלקול הפייסות ופרושו כיון דבכהן מיירי הרי איכא קלקול פייסות שאם נפל עליו הפייס לא יכול לעבוד ויצטרכו לפיוס אחר וקאמר אח"כ דדוקא שהפיסו מותר אבל לא הפיסו לא דדילמא לא יעלה הפייס עליו ועבר על השבות בחנם. ובקרבן העדה פי' פירוש זר מאוד דקאי על הקרבן ואם יקריבו תמיד אחר יצריכו פייס אחר ומעולם לא שמענו כזה דנצטרך פיוס אחר בשביל הקרבן. ואפשר אפילו כבר הקריבו ונמצא בו פסול ומכ"ש כשלא הקריב עדיין. עוד ראיתי להרב קרבן העדה דבר תמוה דהקשה לרשי' דפסחים דכתב דביד אסור משום שבות הא מסיק בירושלמי הטעם משום חבורה וא"כ איסור דאורייתא דבחבורה אין חילוק בין יד לכלי והניח בצ"ע ולא ידעתי אמאי הקשה כן לרש"י דפסחים ולא הקשה כן לרשי' כאן שהרי כתב להדי' כיון דלאחר יד הוא אינו אסור אלא משום שבות. אמנם הדבר פשוט דתלמודא דידן חולק על הירושלמי שהרי הגמרא הקשה למ"ד בפסחים מיירי בכלי דהרי מוכח דמשום שבות הוא אבל למ"ד ביד ניחא ומוכח דביד שבות הוא ולא כירושלמי דמשום חבורה אסור וכל הסוגיות הירושלמי אינו הולך על דרך תלמודא דידן שהרי בגמרא לקמן מדמי חתיכת יבלת לנוטל צפרניו ושם אין שייך חבורה כלל. גם מה דמוקי רבי יוחנן בירושלמי ההיא דפסחים בצריך לדם הוא דבר קשה להבין דא"כ מ"ט דר"א דמתיר. סוף דבר אני בעניי לא זכיתי לירד לסוף דעת הירושלמי. ולשיטת הירושלמי דמוקי טעמא משום חבורה צריך בע"כ לחלק בין חתיכת יבלת וחתיכת צפרנים דהתם אפשר הטעם משום יפוי כמו הגודלת והכוחלת לר"א דמחייב משום בנין אבל בחתיכת יבלת לא שייך. וזה אפשר דעת הרמב"ם שפסק בפ"ח מהלכות שבת דהחותך יבלת אפי' בכלי פטור וכתב הרב המגיד שהוא נגד הגמרא דנראה דפסק כמ"ד הא ביד הא בכלי וא"כ בכלי משמע דאיסורא דאורייתא אמנם י"ל כיון דחזינן דהרמב"ם פסק כהך מ"ד והא ר' יוסי בר' חנינא בירושלמי ובגמרא דילן סתר תירוצא דהא מוכח שם בפסחים דאינו אסור רק משום שבות. אמנם להירושלמי מתורץ דמשום חבורה הוא ולא מיירי בצריך לדם הוא וא"כ אפילו בכלי ליכא איסורא דאורייתא. והוא דאסר בכלי יש לומר כמ"ש התו' למ"ד הא בלחה הא ביבשה דאפילו יבשה אסרינן בכלי משום דשבות גדול הוא ה"נ יתרץ הרמב"ם למ"ד הא בלחה הא ביבשה דאפי' יבשה אסרינן בכלי משום דשבות גדול ולאו משום איסורא דאורייתא (ואיננו) [נדצ"ל ואינני] רואה מקום אחר לתרץ הרמב"ם רק על דרך הירושלמי דאל"כ למה פסק כאן ביד כאן בכלי הא בגמרא דידן לא מצא לו תירוץ. ועיין בספר קרית מלך רב דף ל"ב. מרכבת המשנה פ"ט דשבת ה"ח:

חותכין יבלת. עיין בכורות ל"ח ד"ה וסימנך:

כהנים זריזים הם אמרינן כו'. עיין פסחים פ"ה ד"ה כבני חבורה:

רבא אמר רבי אליעזר היא. עיין חקרי לב דף ק"ו:

כהן שעלתה בו יבלת חבירו חותכה כו' [כל זה שייך לע"ב להלן] עיין גיטין מ"א ד"ה כופין:

תוכן העניינים

יד דוד על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה