יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף קב:
מחזירים רטייה במקדש כו'. ואם בתחלה כאן וכאן אסור ופירש רש"י הטעם דלכתחלה אסור דכל שאינו לצורך עבודה יש שבות במקדש. והקשה בספר זרע אמת בחידושים סימן ט"ו על הא דאמרינן בביצה שלשה דברים התירו סופן משום תחלתן וחד מהם החזרת רטיה ופריך תנינא כאן במשנה ומשני מ"ד טעמא משום דאין שבות במקדש ואפילו כהן דלאו בר עבודה קמ"ל דמנליה לעולא באמת הא סברא דילמא הטעם משום דאין שבות כלל ואין לומר דמוכרח מדקתני אם בתחלה כאן וכאן דא"כ הדרא קושי' לדוכתיה מאי קמ"ל תנינא דהא אי אפשר (למטעות) [למטעי] דא"כ למה לכתחלה אסור וכבר הקשה כן מהרש"א. וכתב ויש ליישב בדוחק ואפשר לומר לפי שיטת רש"י דה"א דוקא מחזירין דליכא למיחש לשחיקת (סמנים) [סממנים] כיון דהוי עליה מאתמול אבל לכתחילה אסור כיון דאיכא תרי שבותים שמא ימרח ולשחיקת סממנים והי' מקו' לטעות דתרי שבותים לא התירו אבל עולא בעצמו בוודאי לא ניחא ליה בהכי וסבר דאין חילוק ולכן קאמר דהתירו סופן משום תחילתן. וברמב"ם כתב הטעם בפרק כ"א מהלכות שבת משום דאין שבות במקדש ולכאורה צ"ע דמשמע דאין צריכין כאן לטעם דאין שבות אלא דהתירו סופן משום תחילתן וכבר רמזו הוא עצמו במה שאמר מחזירין לכתחלה וכמו שכתב ה"ה ובתורת חיים השיג על הרז"ה דכתב דמתניתן מיירי בפרשה על הכלי וברייתא בפרשה על היד דהא מוכח בביצה דמתניתן בנטלה מדעת מיירי דהא התירו סופן משום תחילתן. ולע"ד כוונת הרז"ה דרש"י לשיטתו דס"ל דמר בר רב אשי חולק על רב חסדא הוצרך לפרש דברייתא מיירי שפירשה ממילא אלא לרי"ף שמפרש דכ"ע אית ליה דרב חסדא ורק אין הלכה כרבי יהודה ברייתא נמי מיירי אפילו בנטלה מדעת אבל אין כוונת הרז"ה כלל דמתניתן לא מיירי בניטלה מדעת דהא זה מוכח בביצה ובב"י סימן שכ"ח כתב בשם שבולי הלקט דסילקה במזיד אסור להחזירה והב"י כתב דלא ידע מנין לו זה ובוודאי לא בעלם מהב"י דברי רש"י דמוכח להדי' מדבריו דאסור אלא כוונת הב"י כיון דלהרי"ף והתוספות יש לפרש פירשה אפילו במזיד א"כ מנל"ן לאסור:
קושרים נימא במקדש. פנים מאירות ח"ב פ"ה. זרע אמת בחדושים סימן י"ו בארוכה עיין סוכה ד"ה ורבנן:
לר"א דאמר מכשירי מצוה. ורשי' חקרי לב ס"ב ק"ו:
רשי' מחזירים רטי'. זרע אמת בחדושים סי' ט"ו:
רשי' ד"ה קרבן. חקרי לב ס"ג:
תוס' ד"ה רטי'. מרכבת המשנה ח"א פי"ט דשבת הי"ב:
תוס' ד"ה קושרים. חקרי לב ק"ו: