יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ק:
והא קא נתרי פירי. התוספות בשבת דף ק"נ ד"ה במחובר כתבו דמיירי ביבשו הן ולא עוקציהן. והקשה בתוספות שבת דא"כ אסור שמא יעלה ויתלוש ונ"ל דהמאירי הביאו בשער המלך דף י"ט למה גזרינן שמא יתלוש הא דבר שאין מתכוין הוא ותירץ דהוה פסיק רישי' והקשה על זה ותירץ דהפירוש שמא יתלוש במתכוין והנה נראה מדברי המג"א ותוספות שבת דהוה מפרשי כפירוש המאירי שמא יתלוש במתכוון ולכן הוקשה להם. אבל י"ל דהתוספות סוברים כפירוש ראשון של המאירי והיינו משום פסיק רישיה והיא קושיות הגמרא בעצמה והא קא נתרי פרי כי וודאי במתכוון לא חיישינן אלא ממילא והוי פסיק רישיה וגם הרמב"ם אפשר דסבר הכי ומתורץ קושיות המג"א על הרמב"ם ג"כ על הדרך שכתבתי ובפרט דהשער המלך תירץ דברי הריף דגם הוא סבר דלא גזרינן שמא יתלוש במתכוון א"כ קרוב הדבר שגם הרמב"ם הכי ס"ל ועוד י"ל דניהי דפסק הרמב"ם דאילן שיבשו פירותיו התולש חייב היינו שהאילן לח אבל אם גם האילן יבש פטור וכיון דלא הוי רק מדרבנן לא גזרינן:
רב בקעה מצא וגדר בה גדר. עיין קהלת יעקב ל' ע"ד שהקשה דכאן פסקו כרב ולעיל גבי מבוי דף וי"ו נמי אמרינן רב בקעה מצא ולא פסקו כוותיה ותירוצו נכון ואפשר עוד לומר דהתם מילתא דלא שכיחי במבוי שנפרצה ולא גזרינן אבל כאן שכיח כל שבת:
תניא חדא מותר לילך ע"ג העשבים בשבת. עיין שער המלך ח"א י"ט ע"א לשון הרא"ש קהלות יעקב ל':
ובעשית כר לבעלה. עיין ע"ז ס"ה ד"ה הכי גרסית: