יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף צח.
מני ר"ש היא אימא סיפא. והקשה בספר קהלת יעקב דאיך אפשר לומר כן דמיירי באסקופה רשות היחיד דא"כ איך נקט אח"כ הי' קורא בראש הגג ופליג דידי' אדידי' ואם נאמר דתנא אחר הוא א"כ הוה לי' לאפלוגי באסקופה עצמה בין הגיע לעשרה ללא הגיע ולא קשיא. וכבר תירץ זה הריטב"א כמו שאמר התנא דבר זה שאמרתי לא דברי הכל היא אלא פלוגתא דת"ק ור' יהודה ור"ש:
עוד הקשה למה אמר (מיצעתא) [מציעתא] ר' יהודה הוי לי' למימר רישא ר"ש תנינא תנא אחר מציעת' ר"י ומה שתירץ לזה הוא נכון איברא לפמ"ש התוספות לקמן דבלא"ה רבא כתנאי א"כ אין צריך להגיה המשנה אמנם גם לזו הקושיא תירצה הריטב"א משום דלא ידע שם ת"ק קאמר (מיצעתא) [מציעתא] ר' יהודה.
איתיביה אביי תוך ד' אמות. עיין בתורת חיים שתירץ לקושיות התוספות למה לא מקשה על רב יהודה דבמתניתין לא רצה לאוקמי' בכרמלית דדומיא דסיפא קתני גג שהוא רשות היחיד אבל ברייתא שפיר מוקמי בכרמלית ע"ש ואין נראה מדסיפא ברשות היחיד אדרבה רישא לא מיירי ברשות היחיד דודאי דחיקא טובא וזה הי' קושיות המקשן רישא ר"ש ולכן נ"ל דטעמא דרב יהודה דמוקי באסקופה רשות היחיד משום דבירושלמי מקשה איך הי' קורא בספר על האסקופה כרמלית הרי אסור להוציא מביתו שהוא רה"י לאסקופה ותירץ בשהוציא מבעוד יום והוא וודאי דוחק גדול דמתניתין סתמא קתני ולכן מוקי באסקופה רשות היחיד ולא קשה קושיות הירושלמי מעתה לפ"ז וודאי גם הברייתא מיירי לרב יהודה ברשות היחיד מהאי טעמא וממילא תירוצו נסתר והנכון כמ"ש התוספות וכ"כ הריטב"א:
תוס' ד"ה אלא אמר אביי וכו' דספר (דהכי) [דהכא] לאו דוקא וכו'. וכ"כ הרשב"א בשבת דף ה' אמנם ה"ה הביא משמו דוקא ספר ובספר קהלת יעקב הקשה על ה"ה וכבר תירץ יתיה בספר מחזיק ברכה ע"פ מ"ש הרשב"א בחידושי ערובין וכו' ע"ש:
תוס' ד"ה והאמר רבא. מרכבת המשנה ח"א פט"ו דשבת ה"א: