אור ברסלב

יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף צו.

דף צה:

לעבור על בל תוסיף לא בעי כוונה עיין מנחות מ' ד"ה ממאי דגברא:

ומאן שמעת ליה כו'. עיין על הסוגיא יד אלי' ט':

ושמרת את החקה הזאת. עיין שאגת ארי' מ"א מ"ג בארוכה:

פסח והמילה מצות עשה. עיין זבחים ק"ו ד"ה אזהרה (מנא ל"ן) [מנלן]:

כדרבי אבין אמר ר אילעאי. מכות י"ג ד"ה מה ע"ז. ועיין ר"ה וי"ו ד"ה תשמור:

שבת לאו זמן תפילין. ועיין רדב"ז דפוס פיורדא סימן תק"ן:

תו' ד"ה ימים אהך דרשא דלאות קא סמיך כו' עיין במהרש"א ומשמע דלמ"ד שבת זמן תפילין א"כ בע"כ דלא דריש הך דרשא דלאות ואפ"ה אפשר לומר דדריש ושמרת את החקה למעט לילות דשבתות לא נפקו לן כלל מהאי קרא אי לאו לאות והא בע"כ לאות לא דריש והך מ"ד מימים אפשר דלא דריש כלל או לדרשה אחריתא ומעתה לא קשה מה שהקשה בלשון לימודים דף י"ג על הריטב"א שכתב בסוגיא דשבת דף ס"ב שהבאתי לעיל כקושיות מהרש"א דהא וודאי מוכח מהברייתא שבת זמן תפילין וא"כ הוה מ"ע שלא הזמן גרמא ותירץ כמו שתירצתי דסבר אביי שבת זמן תפילין ולילה לאו זמן תפילין והקשה הרב בלשון לימודים דאיך אפשר לומר כן דהא (שמיהם) [שניהם] מקרא דושמרת נפקא וכיון דלא דריש לענין שבת ה"ה לענין לילות ולפמ"ש ל"ק דאע"ג דדריש ושמרת מ"מ שבת לא נפקא לן אלא מלאות ולאות לא דריש ומה שמביא הרב לשון לימודים ראי' מסוגיא דהקומץ דמקשה כן על רבה בר רב הונה אינו ראי' דבוודאי המקשה דלא ידע מאות בע"כ הוה סבר דהך דשמרת דרשה גמורה (הא) [נדצ"ל היא] גם לענין שבת ודלא כמ"ש התוספות כאן אבל כיון דיש לנו לימודא דאות וכדתירץ לו התרצן בוודאי מושמרת לא נפקא לן כלל שבת ולא הא בהא תלי כלל לילה ושבת וכמו דמוכח בסוגיין דמקשן הוה סבר מדשבת לאו זמן תפילין כך לילה לאו זמן תפילין ותרצן סבר דליתא ה"נ המקשן דהקומץ סבר איפכא אבל באמת ליתא ובירושלמי משמע לפי שהך דרשא למעט שבתות אינו מבורר כל כך עושין לו סמוכות ממקומות הרבה וז"ל הירושלמי אמר רבי יוחנן כל מילה דלא מחוורין מסמכין ליה מן אתרין סגיין ע"ש ולפ"ז צ"ל דלר"ע לימוד דלאות לימוד גמור הוא. וצ"ע במאי נחלקו. ועיין פרי האדמה ח"ג דף ז' מלך שלם ח"ב י"ד ע"א:

תוס' ד"ה ושמרת. שאגת אריה דף מ"א ע"ב לימודי ה' צימוד נ"ג:

תו' ד"ה השמר דעשה עשה ואפילו רבי יוחנן כו'. הוצרכו לזה לפי מה שכתבו בר"ה וי"ו ד"ה תשמור דלרבי יוחנן דאמר השמר דעשה נמי לאו א"כ קשה קושיות הגמרא כאן דלר"ע דדריש בפסח א"כ פסח לאו הוא וא"כ מתניתן דכריתות דלא כר"ע ובכריתות מוקי רבי יוחנן גופיה מתניתן דכריתות כר"ע ולפיכך צריך לחלק כמ"ש התוספות הכא וא"כ מתני' דכריתות אף לרבי יוחנן אתיא כר"ע. ומדברי רש"י בחומש פרשת משפטים נראה דלאו גמור הוה לרבי יוחנן. וכן נראה מדברי הרמב"ם בהלכות תפילין (ועיין ברדב"ז בלשונות דלא נראה כן [לכאורה צ"ל כאן ")"]. ובשער המלך ח"א דף י"ב הקשה דלרש"י והרמב"ם קשה קושיות התוספות דלרבי יוחנן מתניתן דלא כר"ע. והיה אפשר לומר דרבי יוחנן גופיה דקאמר השמר דעשה לאו היינו דוקא למ"ד לילה לאו זמן תפילין ולא מוקי בחקת הפסח קרא דושמרת אלא ללילה ולשבת וקשה למה צריך אות לשבת הא מימים נפקא. וצ"ל דהשמר לאו ללילה אבל שבת וי"ט ליכא לאו [לוח הטעות: ואי לא אהדרי' קרא מלאות ה"א דושמרת לימוד גמור הוא וקאי גם על שבת וי"ט ואיכא לאו] ולהכי צריך לאות להורות דשבת ליכא לאו ואפשר להעמיס זה בדברי רבי יוחנן בירושלמי שכתבתי לעיל. אמנם לר"ע דדריש ושמרת לחקת הפסח א"כ שפיר צריך לאות על שבתות וי"ט וא"כ מודה ר' יוחנן דהשמר דעשה עשה כן הי' מקום לומר. ושוב ראיתי בריטב"א שפירש דברי התו' לפי פשוטם כן דדוקא אי דרשינן לתפילין הוי לאו אבל אי דרשינן לפסח לא הוי לאו ואשתמיטתי' דברי הריטב"א אלו להרב שער המלך. וראיתי בס' לימודי ה' לימוד ר' שכתב דל"ק כלל קושיות התו' דהא בכריתות מוקי מתני' כר' ישמעאל ובמגדף נסיב לה הכרע הרי דמתני' ר' ישמעאל א"כ י"ל בהא לא סבר ר' ישמעאל כר"ע לענין ושמרת את החקה ותמהני על דבריו דהא מוכח שם להדיא בכריתות דמתני' ממש ר"ע והוא בדף ג' גבי בעל אוב דקאמר ר' יוחנן מתני' ר"ע לענין לאו שאין בו מעשה והכי ריהטא כל הסוגיא שם דמתני' ר"ע ממש ולא אליבא דר"ע. גם ראיתי שם שהשיג על הרב שער המלך מה שרצה לתרץ לקושיתו ע"פ הסוגיא דמכות והשיג עלי' מתו' ר"פ השוחט והמעלה וכבר הקדים הרב שער המלך דרשי' ותו' חולקים כאן בכוונת הקושי' כאן דתו' פירשו מן הלשון דקאמר בעשה משמע דאינו לאו כלל ורשי' פירש מדאין בו קרבן. ועיין ברכי יוסף י"ז ע"א. תועפת ראם ק"ט ע"ב. מרכבת המשנה אלפאנדרי ל"ה ע"ג:

תוס' ד"ה מיכל בת כושי היתה מנחת תפילין. עיין בספר המכריע שהחזיק בדעת רשי' דטעמא דמ"ד נשים אין סומכות הוא משום בל תוסיף ואע"ג דלא (הכווני) [נדצ"ל מכוונים] למצוה כלל עוברים ור' יוסי סבר דמסתמא כשמכוונים לרשות ליכא בל תוסיף הא כשמכוונים למצוה גם לר' יוסי איכא בל תוסיף ולכן אסורים לברך אף לר"י יוסי ולדידיה לא שייך תירוץ התוספות דשני גבי מעשה דהילני המלכה דכיון דלא מכווני לא עבר' הא ר' יהודה ס"ל דאע"ג דלא מכוונה עברה וצ"ל לדעת ספר המכריע כתירוץ הראשון שבתוספות דמשום בני' הי' או כמו שתירץ מהרש"א דסוכה שאני והא דהקדימו התו' הך דפסיקתא ובאמת הוא בירושלמי ואולי לא הי' בנוסחא שלהם בירושלמי משום דלכאורה הוה מקום לומר דע"כ לא כתב רשי' כן דאיכא בל תוסיף אלא להמקשן כאן דהי' להם למחות אי סבר נשים אינם סומכות אבל לפי האמת ליתא להך סברא והא דמעכבין בתקיעת שופר היינו כתירוץ התוספ' משום איסור תקיעה מדרבנן וגבי סמיכה משום איסור עבודה בקדשים להכי הביא מפסיקתא דמוכח משם דלחד מ"ד מיחו בהם וא"כ צ"ל לרשי' בע"כ משום בל תוסיף וא"כ שפיר קשה ההיא דסוכה. ומהרש"א הקשה לתרוצם השני דא"כ נימא דבתפילין נמי לא הי' מכוונת למצוה ותירץ כמ"ש דדוקא בסוכה שייך תירוצם דאדם יושב כל השנה בסוכה ולכאורא צריך להבין דא"כ עלי' לרגל נמי לסוכה (דומיא) [דמיא] דהא כל השנה עולים לירושלים ומביאים קרבנות וא"כ מאי ראי' מביא מרגל דצריך לומר נשים סומכות רשות וגם מ"ט דמ"ד בפסיקתא דמיחו וצ"ל דאף ע"פ כן יש חילוק ובע"כ צ"ל כן אף בלא הפסיקתא דאל"כ מאי חידושא דלא מיחו באשתו של יונה אם אין סברא לאסור כלל ומהרש"ל הקשה על התוספות דלמה לא תירצו משום ברכה ותירץ מהרש"א דא"כ קשה ההיא דהילני מלכה ואם נאמר דלא היתה מברכת א"כ גבי מיכל ואשתו של יונה נמי נימא הכי וא"כ מאי ראיה מייתי הגמרא ולע"ד יש להשיב דאדרבא גבי מעשה דהילני דהביא ר' יהודה ראי' לדבריו א"כ בע"כ צ"ל דלא היתה מברכת דאל"כ קשה עליו מהך מעשה בעצמו וצ"ל דלא כדין עבדה אע"פ שהי' מעשיה ע"פ חכמים וא"כ ה"נ נימא לענין שיעור סוכה אלא וודאי דלא היתה מברכת אבל אי אשתו של יונה ומיכל לא היתה מברכת קשה מאי חידושא דלא מיחו בה וגם מאי טעמא דמ"ד בפסיקתא דמיחו בה ולכן צ"ל כתירוץ מהרש"ל איברא דגבי עלי' לרגל לא ידעתי מאי ברכה איכא ולא מצאתי בשום מקום ברכה לא על הראי' ולא על הקרבנות בפני עצמם ולסברת הרא"ש בע"כ צ"ל דהי' מברכין ברכה מיוחדת ועיין על דברי התוספות ביד אלי' סימן ט' בחזון נחום קונטרס בל תוסיף בפ"ח דזבחים ובקונטרס בל תוסיף שבסוף ספר גט מקושר דף קנ"ח נחפה בכסף ק"פ ברכי יוסף א"ח ק' ע"א ועיין מלך שלם ח"ב ע"ז ע"א:

תוס' ד"ה דילמא סבר לה. לשון ערומים דף ע"ז ע"א:

תוכן העניינים

יד דוד על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה