יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף פו.
כדדריש רבא בר מרי ישב עולם. פרשת דרכים:
דבר הניטל בשבת אוסר. לפי שרבה בר בר חנא אמר יתד של מחרישה הוסיף שמואל כל דבר שאינו ניטל בשבת ובתוספות שבת כתב ששמואל בא להוסיף עששית אע"פ שניטלים מתורת שבת מ"מ כיון דאין ניטלים מחמת כובדם כמו שפירש רש"י אינו אוסר וליתא דהרי שמואל לא הזכיר עששית רק בברייתא דתניא נמי הכי נזכר עששית ובאמת כי מן רש"י אין הכרע דדבר שאין ניטל מחמת כובדו אינו אוסר כי רש"י אפשר פוסק כרבה ורב יוסף דס"ל סוף במה מדליקין דדבר שאינו ניטל מחמת כובדו אינו ניטל בשבת אלא שהתוספות כתבו שם דלא קיימ"ל הכי ואולי רש"י סבר דהלכה כן ומעתה ל"ק על ה"ה שהשוה דעת רש"י להרמב"ם אמנם הטו"ר בוודאי הוה מפרש דכוונת רש"י דמחמת כובדן לבד בלא איסור שבת אינו אוסר ומזה אין להקשות על ה"ה ובוודאי פשטות דגמרא אינו מורה כפי' הטור שהרי שמואל שאמר ניטל בשבת פרושו מחמת איסור שבת דאלו מחמת כובד אף בחול אינו ניטל וא"כ איך אמר תני' נמי הכי אדרבה הלא מברייתא סתירה שמוסיף עששות שנוטל מחמת איסור שבת ולהכי ה"ה לא הי' מפרש כן דברי רשי' ושאר דברים שכת' בת"ש יש להשיב ואין כאן מקום להאריך:
המניח ביתו. ע"ל ס"ה ד"ה איקלעו:
אחד נכרי ואחד ישראל אוסר דר"מ. וכתב רשי' הטעם דדירה בלא בעלים שמה דירה. והקשה ביד אליה סימן י"ב דדברי רשי' סתרי הגמרא דלעיל ר"פ הדר דאמר לר"מ דירה בלא בעלים לא שמה דירה וכתב שצ"ע גדול והנה רבינו יונתן והר"ב כתבו גם הם כרשי' ובודאי צריך ליישב דבריהם ומה שכתב ביד אהרון סימן שע"א דמתניתן לצדדין קתני לא הבנתי דבריו אמנם אנוכי הרואה דאין כ"כ קושיא דהרי הגמרא מוקי לעיל הך דהכא באתא ביומי' והך דאמרינן לא שמיה דירה בלא אתי ביומי' נמצא דהך דהכא באתא ביומי' בוודאי שמיה דירה לר"מ אלא דלכאורא קשיא דהא בישראל אף כי לא אתא ביומי' אסור והך לאו משום דירה אלא דגזרו ביה רבנן ואפשר כוונת רשי' דהשתא כיון דגזרו ביה רבנן שמיה דירה ותו דפשטא דמשנה מיירי באתא ביומי' מדקאמר אחד נכרי ואחד ישראל משמע דאין חילוק ביניהם ובאתי ביומי' בודאי שמיה דירה דזה לא נקרא דירה בלא בעלים כיון דהבעלים יכולין לבוא ביומו ולא נקרא בלא בעלים אלא כשלא יוכל לבוא ביומו:
בין מלמטה בין מתוך אוגנו. הר"ב גריס בין מלמעלה בין מלמטה בין מתוך אוגנו ולפ"ז צריך לפרש מתוך אוגנו בע"כ שאינו נוגע במים דאם נוגע היינו למעלה אמנם התוספות לקמן בד"ה הא קאזיל דלי נראה שמפרשים אוגנו שמשוקע במים וא"כ בע"כ דלא גרסי למעלה וכמ"ש התי"ט ויש לתמוה על מהרש"א שכתב שדברי הרע"ב יותר נכונים בפירוש מתוך אוגנו איך לא הרגיש שהרע"ב הוצרך לפרש כן מתוך גירסתו ומה שהקשה מהרש"א לקמן בתוספות למה קרי ת"ק אוגנו ורשב"ג למעלה ותו וכי רשב"ג טעמא דב"ש אתי לאשמועינן י"ל כי רשב"ג מפרש דברי ת"ק ושלא נטעי בדברי ת"ק דאמר מתוך אוגנו דכוונתו כמו שפירש הרע"ב לכן פירש שהוא למעלה דהיינו למעלה מן המים ואגב דמפרש הביא גם מחלוקת דב"ש לאשמועינן דדברי ת"ק דברי ב"ה הם ונראה שלזה נתכוון בקול הרמ"ז שכתב דלגירסת הרע"ב אתי שפיר דר' יהודה אינו מרוחק כל כך מהת"ק והקשה עליו בשושנים לדוד דגם אם לא נגרוס מלמעלה בדברי ת"ק עכ"פ מתוך אוגנו פרושו [לוח הטעות: מלמעלה ויש לתמוה איך לא ראה דברי התו' דאנו לא נגרוס מלמעלה אוגנו פירושו] בתוך המים וראיתי להרב תורת חסד בסי' רע"ו שהקשה לרשי' במשנתינו שכתב בין מלמטה כדמפרש בגמרא משמע לרב הונא כדאית ליה ולרב יהודא כדאית ליה וא"כ איך כתב פירש אוגנו אע"פ שאינו נוגע במים הא לרב דאי אוגנו למעלה מן המים א"כ למטה היינו למטה מן המים וכרב יהודה ואם רשי' הי' גריס כגירסת הרע"ב בוודאי הוכרח רשי' לפרש כן אפילו לרב יהודה וכמו שכתבתי אמנם נראה דרשי' לא גריס מלמעלה דא"כ הוי לי' לפרושי מלמעלה כדמפרש בגמרא אמנם מלבד קושית הרב תורת חסד קשה לי דהא רשי' כתב בגמרא דליתא לרב יהודה אלא כרב הונא ולרב הונא בע"כ צ"ל דמתוך אוגנו היינו סמוך משפתו מלמעלה דהרי הוא סבר מלמטה ממש סמוך למים וא"צ ליגע במים כמו שמפרש רשי' על אוגנו וא"כ בע"כ אוגנו למעלה הוא ולכן נראה דמדכתב רשי' בגמרא על דברי רב הונא למטה דקאמר ב"ש משמע דוקא על דברי ב"ש וב"ה נחלקו אבל בלמטה דקאמר ת"ק מודה הוא דצריך שיהי' בתוך המים דוקא כמו מלמעלה דקאמר רב יהודה וא"כ מתוך אוגנו פרושו שצריך דוקא בתוך אוגן והוא למעלה דאמר רב הונא ונקט רשי' פירושו אליבא דרב הונא דהלכה כמותו לפי דעתו דמסקינן דקל הוא שהקילו במים וליתיה לדרב יהודה ובאמת אני תמה על הבנת הרב תורת חסד בדברי רשי' שצריך דוקא סמוך למים ולא סגי למעלה ממש הא רשי' כתב להדיא בסוף דבריו דאמרינן גוד אחית ובלבד שתהי' בתוך אוגן הבור משמע דכל שהוא בתוך אוגן הבור סגי אפילו למעלה. ועיין מרכבת המשנה פ"ג דעירובין הכ"ג:
מ"ש למעלה ממש דלא דערבי מיא למעלה מן המים נמי הא עריבא מיא. והקשה בתורת חסד סימן רע"ו דלפי מה שכתבו התוספות לקמן לרב יהודה צריך שישקעו ראשי הקנים כדי שלא ידלה מחלק חבירו א"כ מאי מקשה הגמ' הא דלא סגי למעל' ממש היינו כדי שלא ידל' מחלק חבירו אבל למעל' מן המי' לא ידלה מחלק חברו ולעריבי מיא לית לן בה יע"ש ודבריו תמוהים דבאמת לסבר' התוס' זו היא באמת תירץ הגמרא דמתרץ לו צריך שישקעו ראשי הקנים במים טפח והיינו כדי שלא ידלה מחלק חבירו ולהכי למעלה ממש לא אמנם המקשן דלא ידע שצריך שישקעו וסגי אפילו אינו נוגע במים וא"כ בע"כ מותר לדלות מחלק חבירו ולהכי פריך שפיר א"כ אפילו למעלה ממש נמי:
(ד"ה) [צ"ל תוס' ד"ה] קורה ארבעה וכו' כדאמר בפ"ק הכשירו בלחי. עיין מה שכתבתי שם בדף י"ב: