יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף עט:
נועל את ביתו ומבטל את רשותו תרתי. כתב הכריתות בלשון לימודים שער ג' סימן ס"א. ובפרק חלון נועל את ביתו תרתי דנגעי אהדדי ומחד ידענו חבריה. ונ"ל כי הוא סבר כדעת רש"י דכל מבטלי רשות צריכין לנעול וסברא זו היה פשיטא להמקשן לכך הקשה תרתי כיון דאמר מבטל רשות פשיטא דצריך לנעול ובתירוץ ראשון תירץ דאינו כן אלא בחד סגי. ובתירץ שני תירץ לו דוודאי אי הוה אמר מבטל את רשותו ונועל את ביתו הוה משמע דאף לאחר אסור עד שינעל המבטל את ביתו. ובאמת לפ"ז היה קשה למה צריך לומר דאם הדין כך הוא א"כ הוא ג"כ בכל המבטלין אבל כיון שאמר נועל את ביתו ומבטל את רשותו קמ"ל דצריך הוא לנעול את ביתו כיון דדש ואע"פ שאינו מבטל צריך הוא לנעול וזה הוא שמשמיע לן במה שאמר נועל אח ביתו דאלו הוי תני מבטל רשות לבד ניהי דידעינן דצריך לנעול ה"א משום האחר ג"כ צריך לנעול ודוקא כשמבטל קמ"ל נועל ביתו תיכף אפילו בלא ביטול ודוקא לדידיה אבל בשביל האחרים לא בעי ביטול. וזה שכתב רש"י לענין היתר חבירו בחד סגי דמאי בעי רש"י בזה אלא פשיטא דסברת המקשה היה דצריך לנעול ביתו בשביל זה שהוא מבטל וע"ז הי' קשה לו דממילא נשמע כמו שאר המבטלי' ולזה תירץ דלא משום האחר צריך לנעול אלא בשביל עצמו ואפילו בלא ביטול וביבין שמועה דף י"ב ע"ב הרבה להקשות על הכריתות ובמה שכתבתי קושיותיו ממילא מתורצים. ומה שהביא ראי' מלשון רשי' לעיל שכתב תרתי למה לי נעילה וביטול אין זו ראי' דכמו שמפרש הכריתות בלשון הגמרא כן נפרש בלשון רשי' ואדרבה דברי רשי' מוכרחים ממה שכתב בד"ה ואיבעית אימא ועוד י"ל דגם רשי' ס"ל כהתו' דבלא ביטל ל"צ כיון שאין רואה אחרים מטלטלים. אלא דהמקשה הוה סבר דהנעילה בשביל האחרים והתרצן השיב לו דהנעילה רק בשבילו כיון דדש ביה:
מזכה להם ע"י בנו ובתו הגדולים. עיין ב"ב פ"ה ד"ה ארבע:
וצריך להגביה טפח. עיין ב"ק כ"ט ד"ה אלא אמר רב אשי:
תו' ד"ה ואיבעית אימא. עיין מהרש"א שכתב דאף אחר שנתמעט התבן מותרין החצרות כל אחד בפני עצמה דכיון דיש פתח ביניהם מערבין שנים או אחר. ולדעתי קשה דהא בוודאי מיירי שנתמעט התבן באורך יוד אמות דאל"כ פתח הוא והוה כדמעיקרא וא"כ כיון דבע"כ יותר מעשר אמות מיירי א"כ שוב לא הוי כפתח כי נפרצו החצרות להדדי יותר מעשר וגם מה שנראה מדברי מהרש"א דשניהם נועלים קשה הא רשי' כתב דלענין היתר חבירו בחד סגי. וגם מה שנראה מדברי מהרש"א דעל הך בית שיש בו התבן קאמר דבעי נעילה. לא הבנתי אם יש הפרש בין חלק כל אחד שיוכל לנעול א"כ הרי הנעילה הוה כמחיצה ומאי צריכין לבטל ואפשר לומר על דרך מהרש"א דבצד האחד של בית יש פתח לחצר ומצד השני נפרץ במלואו או יותר מיוד אמו' ושם הי' התבן ועכשיו שנסתלק התבן צריך לנעול את ביתו כדי שלא ילך לביתו אבל לא חיישינן לחצר האחרות שפרוץ לו הבית דשם לא הי' רגיל בו דהרי התבן הי' מפסיק אבל צריך לנעול הבית כדי שלא יכנוס לו וצריך הוא לילך לשאר בתי החצר שלו שהוא מותר עמהן:
באותו הדיבור וגם רבה שצוה לפנות. מהרש"א הקשה למה לא הביאו מדברי רש"י שכתב שכל המבטלי' צריכי' לנעול משמע אבל ביטול לא ולפמ"ש לעיל דמוכרח בדברי רש"י אף בלא ביטול צריך נעילה צ"ל דרש"י לאו בדוקא נקט ובע"כ דהתו' ס"ל כן ולכן לא הביאו ראי' מרשי' ומ"ש התו' ומיהו איכא למימר כמו שפירש בקונטרס אין כוונתם לומר דהקונטרס כתב כן דבלא ביטול לא בעי נעילה דהרי רשי' לא כתב כן אלא כוונתם שיש ליישב פי' רשי' דכל המבטלים צריכים נעילה ומיהו בהא חולקי' על רשי' דרשי' סבר דבלא ביטול צריך נעילה והתוספו' סוברים דבלא ביטול א"צ נעילה:
תוס' ד"ה אם טעם. עיין מה שכתבתי בשבת ר"פ המוציא: