אור ברסלב

יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף עט.

דף עח:

עפר ועתיד לפנותו. ע"ל פ"ד ד"ה דכי חסרה.

רב אשי אמר בית אחריץ קרמית. הרב כנסת יחזקאל ומהר"ש אאיליאן שם ובזרע אמת כולם הבינו דרב אשי חולק על רב הונא וסבר דאין חילוק בין שבת לטומאה אלא בין בור לבית וא"כ יש לפסוק כרב אשי דהוא בתרא אמנם לפי מה שכתבתי לעיל דהתוספות פוסקים כרב הונא וכן נראה מדברי הרא"ש בסוכה יש לומר דרב אשי וודאי לא חולק על רב הונא וסובר נמי דיש חילוק בין שבת לטומאה אלא דרב אשי בא להוסיף כלפי מה שרב הונא חילק בין טומאה לשבת משמע דבטומאה גופיה אין חילוק בין בור לבית הוסיף הוא דבטומאה גופיה יש חילוק בין בור לבית. מיהו דגם הוא מודה דיש חילוק בין טומאה לשבת. ושוב ראיתי בספר עבודת הקודש דף נ"א ע"ב שפסק להדיא דאפילו עפר ועתיד לפנותו הוי מיעוט כיון דאין ניטל בשבת והוא כדברי התוס' כאשר פירשתי:

אמר רב הונא ובלבד שלא יתן לתוך קופתו. ללשון ראשון של רש"י קשה דמאי מקשה מלא (יעמוד) [צ"ל יעמיד] בהמה ע"ג מוקצה בשלמא התם אי יקח המוקצה בידים עביד איסורא אבל כאן כשיתן לתוך קופתו עדיין לא עביד איסורא דהרי רק חששא בעלמא הוא וכשרוצה שלא לטלטל מותר ליתן לתוך קופתו להך לישנא ורק החשש שמא יתמעט ולאו אדעתיה וא"כ הוי גזירה לגזירה ועיין ברא"ש מה שהשיג על רש"י על ב' הלשונות ופירש דמיירי בחול ועיין בריטב"א דמיישב קושית הרא"ש:

נועל את ביתו ומבטל את רשותו. ע"ל ע"ג ד"ה אלא פשיטא:

תוס' ד"ה דקאים לה באפה כו' כל כמה דלא אשמעי' דאסור לטלטל כו' לכאורה נראה דהתוספות סברו כלשון אחר של רש"י דנקטו לישנא דאסור לטלטל אמנם אי אפשר לומר כן שהרי כתבו בסמוך דילמא מפחת ולא אדעתיה ובע"כ צ"ל דאיסור טילטול דנקטו לאו כאיסור טילטול בעלמא אלא כוונתם שאסור ליקח משום דילמא מפחת ולאו אדעתיה ונ"מ דאם נפלה. מפי הבהמה לארץ מותר להגביה וליתן לבהמתו דלהך לישנא משום מוקצה הוי אסור:

תוכן העניינים

יד דוד על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה