יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף עח:
עשאו לאשרה סולם מהו. פירש רש"י באת"ל אילן פתח הוא. והקשה בת"ח דאם כן מה קאמר לקמן אשרה דאיסור דבר אחר גרם לה הא באשרה נמי איכא איסור דאילן ופירש הוא דהאיבעי' באשרה יבשה והאת"ל שכתב רש"י פירש בדרך דחוק. ולע"ד הדבר פשוט דוודאי האיבעיא היה על סתם אשרה שהוא לחה ולכן הוצרך רשי' לומר בדרך את"ל. אמנם רב חסדא הקשה לרבה דאמר אילן מותר ואשרה אסור דאדרבה מכח איסור אילן יש לאסור כיון דאיסור שבת הוא ואיסור אשרה יש להתיר (ונ"מ היכא דליכא איסור אילן ביבש) וא"כ אילן ואשרה שאמר רב חסדא הכל קאי על האיסור איסור אילן ואיסור אשרה אמנם ראיתי להריטב"א שכתב דדוקא בהאיבעי' יש לפרש כן אבל לא בלשון רב חסדא ופירש אשרה בתלוש והוא וודאי דוחק:
תוס' ד"ה אמר ליה כו' ור"ת מפרש. הנה לא ראיתי להפוסקים שהביאו דעת ר"ת ולכאורא יש לומר משום קושיות מהרש"א דדוקא לר"ת ניחא זה הפירוש דלא בעי שיהי' הסולם מגיע לראשו של כותל אמנם להתוספות דסברו דבעי שיגיע לראשו של כותל קשה אם לא דיש בו שליבה של ד'. אמנם נראה דאין כוונת התו' במה שכתבו שלא ישאר מן הסולם עד ראש הכותל עשרה על הסולם בעצמו דוודאי הסולם עצמו צריך להגיע לראש הכותל רק כוונתם על החקק דכיון דהסולם מצידו מגיע לראש הכותל אע"ג שאין החקק מגיע לראש הכותל שפיר מסתלקא ליה והרי בע"כ צ"ל סברא זו לשיטת הטור שפסק כתוס' וכהרא"ש דבעי שיגיע סולם לכותל וכאן פירש כפרש"י. ובע"כ צ"ל כזה החילוק שחלקתי ואף אם יהי' כוונת ר"ת כפי שיטתו על הסולם ממש מ"מ כתבו פרושו כדי שנלמד לשיטתם דהחקק לא בעי שיגיע אלא עד עשרה מן הכותל וכן כתב הריטב"א להדיא וז"ל שיהי' החקק בתוך העשרה העליונים שלא ישאר למעלה עשרה הרי להדיא דעל החקק קאי ולא על הסולם:
תוס' ד"ה אשרה כו' לית ליה לרב נחמן כו'. רב יוסף גופי' מסיק דפליגי אי בתר דקני עירוב ניחא ליה דמנטר או לאו וא"כ מאי קא מבעי' ליה הכא וי"ל דהתם לאו רב יוסף גופיה קאמר אלא סתם גמרא קאמר לרב יוסף דקשה דאמר אין מערבין אלא לדבר מצוה לימא כתנאי אמרה לשמעתיה ולימא הלכה כר' יהודה ותירץ דלהכי לא מצי למימר הלכה כר' יהודא משום דאפשר לומר דפליגי אי ניחא ליה דמנטר אחר דקני ולהכי הוצרך לומר אין מערבין אלא לדבר מצוה אבל לא דפשיטא ליה לרב יוסף טעם מחלוקתם ולהכי מיבעי' ליה הכי:
תוס' ד"ה מלא קש ותבן כו' דאפילו ארנקי מבטל אינש כו'. נראה דכוונת התוס' כאן לפי מה דאמר רב הונא בריה דרב יהושע בגמרא טומאה אשבת קרמית הנח איסור שבת וסברו התוס' דר"ה בריה דרב יהושע חולק על רב אסי דמוקי למתני' כר' יוסי ודוקא עפר סתם בטל אבל עפר ועתיד לפנותו לא אע"פ שהוא דבר שאינו ניטול בשבת וקאמר רב הונא בריה דרב יהושע דאפילו ארנקי מבטל אע"פ שבודאי עתיד לפנותו מבטל כיון דאינו ניטל וה"ה עפר אע"פ שעתיד לפנותו וכן כתב הריטב"א להדיא בדברי רב הונא בריה דרב יהושע ומ"ש התו' לקמן בדף פ"ד דעפר ועתיד לפנותו לא בטיל גבי מחיצה המפסקת רק לענין פתח יש חילוק היינו משום דהתוספות בא לתרץ אליבא דרב אסי דסבר כאן דעפר ועתיד לפנותו לא בטיל וא"כ מאי מתרץ הגמרא (בדטיבלו) [בדטיבלא] לכן הוצרכו לחילוק אבל לרב הונא בריה דרב יהושע וודאי דלא קשיא כלל ושוב ראיתי להר"ש אאיליאן בשו"ת כנסת יחזקאל שכתב כן אלא ששוב חזר (ודוחאה) [ודחאה] וכן הרב כנסת יחזקאל וכל ראיותיו (אינו) [אינן] מוכיחין לדחות זה הפירוש בתוספות דוודאי לרב הונא בריה דרב יהושע הדין כן וכמו שכתב הריטב"א להדיא וגם בע"כ התוספות אליבא דרב הונא בריה דרב יהושע קאי שהרי נקטו אפילו ארנקי מבטל וזה אינו לא לרב אסי ולא רב אשי רק לר"ה בריה דרב יהושע ושוב ראיתי בםפר זרע אמת חלק א"ח סימן מ"ה שגם הוא כתב כן אלא שכתב כיון דהתוספות כתבו הכי לר"ה בריה דרב יהושע אנן לא קיימ"ל כן דפסקינן כרב אשי דהוא בתרא ואני ראיתי באגודה שכתב בשם ר"י דדוקא בתבן שנוטל בשבת איירי הרי להדיא מזה דעת הר"י בעל התוספות לפסוק כן לדינא ומסתמא דהוא סבר דהלכה כר"ה בריה דרב יהושע ועיין בהגהות אשרי שכתב דפירות סתמא בטלי ולפיכך אסור ליקח מהן בשבת דהוה אוצר ואין מתחילין באוצר והמג"א הקשה דא"כ למה משני לקמן בדטיבלא הא אפילו דלא טיבלא אשור ואין (ניטלן) [ניטלין] ואפשר לומר דסבר הגהות אשר"י דמילתא פסיקתא נקט טבל דאילו שאר פירות הוה צריך לחלוק בין התחיל ערב שבת או לא התחיל בהם ערב שבת ועכ"פ מדברי הגהות הרא"ש מוכח דגם הוא סבר כהתוספות דלא בעי ביטול עולם ועוד י"ל דהא דמשני הגמרא לקמן בדטיבלא היינו משום רב אשי דבעי ביטול עולם וכיון דעפר ועתיד לפנותו לא בטיל כ"ש פירות אבל לרב הונא בריה דרב יהושע באמת לא צריך לאוקמיה בטיבלא והוא פסק כר"ה בריה דרב יהושע. וראיתי לזרע אמת שהקשה להתוספות בשבת שכתבו דליכא לאוקמיה בטבל דהוא מדאורייתא חזי הוא לאותו יום והקשה הוא עליהם דהרי בב"ב דף כ' קאמר דבן שמנה ממעט בחלון כיון שאסור לטלטל בשבת והרי הוא רק אסור מדרבנן בטילטול ואפ"ה ממעט (וכפי מה שכתב (בש"כ) [בש"ך] י"ד בסימן שע"ג דבתים הסמוכים לטומאה הוי מדרבנן ל"ק מידי ובהכי אפשר נמי ליישב קושיו' התו' הא דמקשה משבת אטומאה אלא שכבר הושג הש"ך מהאחרונים ועיין שבות יעקב ח"ד סוף חלק י"ד ובח"ב שיישב דברי הש"ך ע"ש) והרב זרע אמת הניח קושי' זו בצ"ע ותמה אני איך אישתמיטתיה ליה דברי התו' דשם דאיירי שאינו יכול לחיות כל שבת ואמר קודם שבת שם תהא קבורתו וא"כ כיון דביטלו בפירוש מהני וודאי אפילו בדאורייתא ובזה אזדא לה הראיות שהביא מהך דבן שמנה דביטל לאותו שבת סגי איברא דאין להביא נמי' ראי' להיפוך מדמוקי התוס' דימות קודם השבת ושם תהא קבורתו דהתו' חולקים על סברתם דכאן וסוברים דביטול לאותו שבת לא מהני דוודאי התם שאני דלא סגי בביטול לשבת לחוד גבי טומאה דכשם דהכי בעי ביטול לכל השבת פשיטא דהתם לכל הפחות בעי ביטול לכל זמן שהטומא' שם דשבת מה יוסיף ומה יתן דבשלמא הכי סגי בשבת לחוד דהרי כשעבר שבת נסתלק האיסור ולא צריך ביטול: