יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף עז.
כותל שבין שתי חצירות כו' חריץ שבין שתי חצירות. מרכבת המשנה ח"א פ"ד דעירובין הי"ו בארוכה:
(משום דהוי) [לא נמצא בגמ' כאן] דבר הניטל בשבת. עיין שבת ק' ד"ה פירות:
תוס' ד"ה ורבי יוחנן כו' פירוש מן הבית. והקשה מהרש"א דא"כ מאי מקשה לרבי יוחנן דאימא מתניתן מעלין מן הבית אסור (וכמו שהוא האמת) ורבי יוחנן נמי דשרי דוקא מן החצר קאמר יע"ש. ואפשר לומר כפי מה שהקשה הוא בדיבור אחר זה דלהמקשן דסבר דלסברת רבי יוחנן אין חילוק בין רחב ד' לאין רחב ד' למה נקט במתניתין רחב ד' וצ"ל באמת דזה היה קושית המקשן למה נקט במתניתן רחב ד' כיון דאמרת דאף בפחות מד' בטל הוא א"כ כך דינא בפחות מד' כמו בד' לענין להוריד למטה והא דקאמר עולין ואין מעליןן לא הכי קאמר כיון דמהבית אסור א"כ באינו רחב ד' נמי דינא הכי וא"כ מאי חילוק דאי אמרת דבד' מן הבית נמי שרי יש לומר דבפחות מד' חולק רבי יוחנן רק על רב דאמר שתי רשויות שולטת בו ואפילו למעלה אסור וקאמר הוא דאפילו מן החצר מותר אבל מן הבית אסור באין בו ד' דרשות אחרת הוא אבל כיון דבע"כ בד' נמי מן הבית אסור א"כ למה קתני במתניתן רוחב ד'. וזה שכתבו התוס' דלר"י באינו רוחב ד' אפילו מן הבית שרי היינו לפי האמת דיש חילוק בין ד' לפחות מד' וטעמא דר"י דמותר להחליף אפילו ברשויות דרבנן באין בו די אבל לדעת המקשה דלא הוי ידע מהך סברא וסבר דשוים הם היה סובר בדברי רבי יוחנן דדוקא מן החצר שרי בפחות מד' אבל מן הבית אסור. ולפ"ז יש לתרץ מה שהקשה בתורת חיים למה מקשה מדיוק' עולין אין מעלין לא ולא מקשה מסיפא דקתני להדיא ובלבד שלא יורידן למטה. אמנם י"ל הא דקאמר לר"י ובלבד שלא יורידן למטה לבית לכאורה הוא דוחק אמנם הגמרא הוכיחו כן מרישא דקאמר עולין אין מעלין לא והרי אוכלין לא שכיחי בחצר כלל ובע"כ מיירי שבאו מתוך הבית ולהכי אסור אבל שאר דברים דשכיחי בחצר שרי וא"כ ה"נ שלא יורידו מיירי לבית וא"כ אי הוה מקשה מלא יורידו הוה אמרינן דמיירי אפילו לחצר וזה אסור בד' אבל פחות מד' מותר לחצר וזה דינא דרבי יוחנן ולהכי מקשה מעולין אין אבל מעלין לא דע"כ מיירי מבית אבל מחצר שרי וא"כ אין חילוק בין ד' לפחות מד' ואמאי נקט במתניתן ד':
תוס' ד"ה ברשויות דרבנן. עיין מהרש"א שהקשה דמאי הכריחו לתלמודא לאמר דזעירי (אמרי) [אמרה] ולא רב דימי הא כשם שחילקו לרב דדוקא בשניהם רה"י הוא דאסור ה"א מרה"י לכרמלית שרי ה"נ נימא לרב דימי דדוקא מרה"י לכרמלית מותר להחליף אבל מרה"י לרה"י אסור להחליף. ואפשר לומר דוודאי לרב לענין לכתף על מקום שאין בו ד' שפיר י"ל דרב אוסר כשהרשויות שוות רה"י ורה"י דגזרינן דילמא אתי להחליף אבל מרה"ר לרשות היחיד דאיכא היכירא דרשות אחרת היא לא אתי להחליף וכן מרשות היחיד לכרמלית נמי איכא שינוי רשויות ולא אתי להחליף אבל לרבי יוחנן לענין להחליף גופיה וודאי דליכא לאפלוגי דהא טעמא דשלא יחליפו כתב רש"י בשבת דמזלזל באיסור שבת וע"ש וה"נ י"ל דגזרינן דילמא אתי לאפוקי להדי בלא דרך הנחה על מקום פטור ופשיטא דמרה"י לרה"י יש יותר לגזור:
תוס' ד"ה כותל. עיין מרכבת המשנה פ"ג דעירובין הט"ו שכתב דדברי התוספות דוקא אליבא דרבנן ולא אליבא דר"ש דלדידי' שניהם מותרים להוציא כלי החצר וכלי הבית שניהם אסורים ודבריו תמוהין דמנ"ל דיש חילוק בחצרות אליבא דרבנן לרבי יוחנן בעירבו ודילמא דוקא לענין חצרות וקרפיפות פליג ר"ש ורבנן אבל לא לענין חצרות וא"כ דברי התוספות דלא כמאן ומ"ש דאפי' לזה שתשמישו בנחת אסור להוציא כלי הבית משום דהוה פרוץ (במנוחה) [צ"ל במלואו] לא ידעתי למה יהיה זה נקרא פרוץ במלואו הרי החצר האחרת נמוך ממנו יו"ד טפחים. והעיק כמ"ש האחרונים דלזה שתשמישו בנחת אפילו כלי הבית מותרים ולאחרת אפילו כלי החצר אסורים מטעם דאם יתירו לזה כלי החצר ממילא אסורים האחרים בכלי הבית וכמדומה אחר המחילה רבה שלא עיין הרב בב"י ובש"ע: