אור ברסלב

יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף עד:

דף עד.

(ואבוה) [ואיבות] בר איהי סבר מקום פיתא גרם. וכתב מהרש"א דמזה מוכרח מה שכתב רשי' דנסתלק חזנא דאם עדיין היה שם הי' לגמרא לומר אבוה סבר מקום לינה גרם ורב ענן סבר מקום פתא גרם ולהכי שדיא והא דבאמת אמר הגמרא הך פלוגתא וצ"ל דנסתלק חזנא ולא קאמר באמת דפליגי אי מקום פתא גרם או מקום לינה ולא נסתלק חזנא צ"ל דהי' ידוע לגמרא דמעשה כך הי' דנסתלק חזנא ע"ש ואפשר לומר דלהכי קאמר כך משום דהריטב"א כתב דבאמת אע"ג דשמואל סבר לינה גרם. ומה"ט שדיא ורב ענן דשדיא אפשר דסבר מקום פיתא גרם והא דלא שדיא בחיי שמואל משום כבודו דשמואל. הוא דוחק. אמנם י"ל דהחזנא לא נסתלק כל חיי שמואל ולהכי לא שדיא וזה הי' הכרח הגמרא ואע"ג דלהמקשן בע"כ הוה צ"ל דלא שדיא בחייו משום כבודו דשמואל להמקשן לא הוה אפשר לפרש בענין אחר כיון דבע"כ צ"ל דפליגי אבל בהתירוץ כיון דאשכח (פרוצא) [נדצ"ל תרוצא] רוויחי לא צריך לומר דפליג ולא קשיא כלל למה לא שדיא בחיי שמואל ניחא ליה יותר בהאי תירוצא ועי"ל דוודאי דניהי דהמקשן סבר דפליג רב ענן על שמואל כיון דתרווייהו מימרא דשמואל נינהו סבר לה כאידך דשמואל אבל בענין לינה שיחלוק רב ענן על שמואל ויהי' סבר כרב זה לא ניחא ליה למימר:

מבוי שצדו אחד נכרי וצדו אחד ישראל. הרמב"ם בפ' ה' דעירובין נראה שמפרש שיש הרבה חצרות ועירבו בניהם דרך חלונות אע"פ שמותרי' להשתמש זה עם זה דרך חלונות אסורין להשתמש במבוי עד שישכרו מן הנכרי ולא הוה כיחיד במקום רבים. וראיתי בירושלמי פרק עושין פסין הלכה ב' דמפורש להדיא בשם רב כפירש הרמב"ם ומ"ש בקרבן העדה על ר"י ל"ק שר"י וודאי סבר דהך דינא דילן אינו הך דינא דירושלמי ועיין בה"ה ובתורת חיים שהאריך לפרש הסוגי' על דרך זה ואני לא זכיתי להבין דברים אלו דהא מרא דהך שמעתא רב הוא ואיהו אמר לעיל הלכה כר"מ דאין סומכין על עירוב במקום שיתוף וגם הוא סובר דבפת פליגי (ומלבד זה הרמב"ם נראה שסבר כפירש התוס' לעיל דאפילו למ"ד בפת לא פליגי דוקא בפת דשיתוף) וא"כ בלא הנכרי הרי אסורין לטלטל במבוי עד שישתתפו במבוי ולא מהני העירוב שבחצרות למבוי אליבא דר"מ דרב סבר כוותי'. וראיתי להכ"מ פ"א דהלכות עירובין שכתב שלא הזכיר הרמב"ם דאין סומכין על העירוב במקום שיתוף דפשיטא דמה יועיל עירוב שעירבו החצירות לעצמן מיהו היכא דעירבו החצרות בהדי הדדי אפשר שיועיל. ונראה מזה כי אין עירוב החצרות ביחד להועיל במבוי נזכר בגמרא ולכן לא הזכירו הרמב"ם אעפ"י שמותר. ובאמת הי' אפשר לפרש הסוגי' דלעיל בפלוגתא דר"מ ורבנן דוקא על שיתוף במקום עירוב אבל לא על עירוב במקום שיתוף לא נחלק אע"ג שרב פירש הברייתא או מערבין בחצרות ובפת ומותרין כאן וכאן או משתתפין במבוי בפת ומותרין כאן וכאן משמע דר"מ לא ס"ל הכי אפשר לומר דר"מ אינו חולק רק על ומשתתפין במבוי אבל על מערבין בחצרות לא פליג כלל. אמנם וודאי אי אפשר לומר כן דהרי הגמרא על מתני' דעירבו בחצרות ולא נשתתפו במבוי מותרין בחצרות ואסורין במבוי וקאמר מני ר"מ היא הרי דר"מ בהא נמי פליג דעירוב החצירות ביחד לא מועיל למבוי דברי מר"ן בכ"מ תמוהים טובא. מיהו לפמ"ש הכ"מ די"ל דהרמב"ם פסק כמ"ד ביין לא פליגי אפשר לומר דוודאי למ"ד בפת לא פליגי רק ביין וודאי כי היכא דמהני שיתוף ביין לחצרות אע"ג דלא עשו שינוי הא הדין מהני עירוב חצירו' למבוי אע"ג שלא עשו שום שינוי אבל למ"ד ביין לא פליגי דכיון דלא עשה שינוי אין מועיל אפילו לחכמים ה"ה בחצרות בפת לא מהני כיון דלא עשו שינוי ודלא כהכ"מ ולפ"ז אתי שפיר הסוגי' דהכא וגם שלא הביא הרמב"ם דינא דסומכין על העירוב במקום שיתוף והא דקאמר מני ר"מ היינו למ"ד בפת כ"ע לא פליגי דבלא"ה למ"ד ביין ל"פ לא יתיישב הסוגיא. אמנם לפי מה שכתב הרב המגיד דהרמב"ם פסק כר"מ וכמ"ד בפת לא פליגי (ואתי שפיר דלא הביא דינא דאין סומכין על העירוב במקום השיתוף דהא ר"מ לא ס"ל) לא ידעתי להתיישב סוגיא דהכא. ומדברי הרמב"ם בפ"ה נראה שמפרש משנה דלעיל שעירבו כל חצר לעצמה וצריך ליישב דמה ענין זה לפלוגתא דר"מ וכמו שכתב הכ"מ ואי הוי סבר הרמב"ם באמת הכי דמתני' ופלוגתא דר"מ ורבנן בחצרות שעירבו כל אחד לעצמו י"ל (דעירבו ביתם) [לוח הטעות: דעירבו ביחד] כ"ע מודים דסגי לשיתוף:

תוס' ד"ה מבוי כו' ור"י פירש דדוקא חלונות נקט כו'. שיעור דבריהם כך הוא דדוקא חלונות אסור לערב דאם יערב יש לחוש (שיפתח) [לוח הטעות: שיבטח] זה בשכיניו ויתיחד עם הכותי כלומר שישאר דר במבוי ויהרגנו הכותי אבל משום שמא ילמד ממעשיו לא גזרו כמ"ש התוספות דף ס"ה ד"ה התם טעמא מאי דכל שאין שני ישראלים אוסרים ולא פלוג רבנן ולא גזרו וגבי ישראל יחידי לא גזרו שמא יהרגנו דממילא לא ישאר דר מכח טעם זה אבל כאן הוא סומך על האחרים ומהרש"א נתקשה בדבריהם אמנם לפי דברי התוספות דלעיל וודאי ניחא דכיון שאין שני ישראלים אוסרים לא גזרו וגם מדברי הרא"ש יש לפרש על דרך זה ושכיח דדייר דנקט אין כוונתו על גזירות חכמים שמא ילמד ממעשיו ואי דוקא נקט וכמו שפירש מהרש"א צ"ל דפליג הרא"ש על מה שכתבו התוספות לעיל:

תוכן העניינים

יד דוד על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה