יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף עד.
בתים וחצרות פתוחין לתוכו. עיין מרכבת המשנה פ"ב דערובין על כל הדף. וכתב הרב המגיד דהרמב"ם מפרש דצריכין דוקא שני בתים פתוחין למבוי ושני חצרות ובספר ת"ח נתעצם להחזיק פירושו ובאמת לדעתי הוא תימא גדולה דהרי לעיל דף ה' נדחק הגמרא לרב יוסף לאשכוחי בתים וחצרות במבוי של ד' טפחים ומוקי דפתח בקרן זויות ופירשו רש"י ותוספות בדוחק איך אפשר למצוא שני פתחים ועכ"פ לדעת הרמב"ם צריך למצוא ד'פתחים ואיך זה אפשר למצוא ד' פתחים והוא וודאי תימא גדולה:
ואזדא רבי יוחנן לטעמי'. עיין לקמן צ"ב ד"ה איכא דאמרי:
דילמא אתא לאפוקי מאני דבתים לחורבה. עיין לקמן פ"ה שנדחקו התוס' למה יהי' החורבה אסור אעפ"י שיש לו בעלים ופירשי דמיירי שחורבה פתוח לבית ובאמת אין אני מבין כלל הטעם למה יהי' אסורים מאני דבתים בחורבה דהא כיון דחורבה מועיל בעירוב ומותר להוציאן מן המבוי לחורבה ומן החורבה למבוי למה לא יהא מותר מאני (דבתי) [דבתים] לחורבה אטו שני חצרות שעירבו ונשתתפו אסורין להוציא כלי בית חצר זה לחצר אחרת וה"נ הרי חורבה זו כחצר היא וא"כ למה יאסור ואין לומר דלעולם החורבה אין בכלל השיתוף ואפ"ה מותרת עם המבוי אבל עם הבית אסורה דהרי הריטב"א כתב להדיא דהחורבה בכלל השיתוף היא דאל"כ הי' אסור ממבוי לחורבא. ולשיטת רשי' ניחא ולשיטת התוס' צ"ל דהריטב"א לאו דוקא קאמר דהחורבא בכלל השיתוף דוודאי לא נשתתף בעל החורבה אלא לענין זה הוא בכלל השיתוף שמותר לטלטל ממבוי לחורבה: