יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף עג:
והכא כיון דרובא (עירוב) [עירבו]. וגבי שכח אחד מבני מבוי כתב רבינו יונתן דמיירי שכל החצר שכח אבל אם אחד מבני החצר שכח ולא שיתוף אין חוששין לשכחה והוא ז"ל כתב דוודאי שיתוף הוא מן הדין ולא משום שכחה ולפיכך אע"ג דלא שכח רק אחד מבני חצר ולא שיתוף אסור ובאמת משמע וודאי כדברי רבינו יונתן דהא רבנן סברי דסמכינן על עירוב במקום שיתוף ועל שיתוף במקום עירוב ובע"כ צ"ל לדידהו דשיתוף לאו מדינא דאל"כ איך סומכין כיון דהוא העיקר וא"כ משמע וודאי דר"מ ורבנן לא נחלקו בזה איזה עיקר אלא דר"מ חושש לשכחה ורבנן אין חוששין לשכחה אבל בעיקר הדין שוים הם וגם ר"מ מודה דסגי בעירוב לבד:
תוס' ד"ה אימא מציעתא כו'. והקשה מהרש"א דכיון דסברו התוס' דבנשתתפו משמע בכל דבר. א"כ קשיא למ"ד ביין ל"פ איך קאמר ואם נשתתפו ונראה דכיון דרב לעיל ס"ל דביין לא פליגי א"כ אף רב נחומי ורבה דפליגי לעיל מ"ד ביין ל"פ וודאי כרב ס"ל דהא ידע הך דרב ולרב לא מקשה הגמרא כלל כאן כיון דלא תני פתוחות כמ"ש מהרש"א עצמו וא"כ עיקר הפלפול הוא למ"ד בפת דכ"ע לא פליגי מיהו לשיטת רשי' לעיל אי אפשר לומר כן וכמ"ש מהרש"א אלא דרשי' לא סבר נשתתפו בכל דבר קאמר ומה שהקשה מהרש"א מאי מקשי הגמרא מ"ט דרב משום דלא ניחא ליה בתירוציה הראשון דאיכא בו דוחקי' י"ל משום דלעיל אמר רב הלכה כר"מ. ולכאורא הי' משמע דטעמי' משום דסתם מתני' דהכא כוותי'. אמנם כיון דרב הגיה המשנה פריך מ"ט דאע"פ שיש קצת דוחק מ"מ הוי ראי' לפסק של רב דהלכה כר"מ והוצרך לתרץ דמטעם אחר הוצרך להגיה: