יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף סט.
רש"י ד"ה במה דברים אמורים כו' לישנא דמתניתין היינו ללישנא בתרא דגמרא דמחלק בין צינעא לבפרהסיא אבל ללישנא קמא (דמגיהו) [נדצ"ל דמגיה] המשנה גם במשנה י"ל דמודה ר"י דבהחזיק אינו יכול לחזור והריטב"א כתב בשם הירושלמי דוודאי בישראל מודה ר"י דבהחזיק אינו יכול לחזור רק בצדוקי דגרע ואינו מבטל בלב שלם יכול לחזור בו ובירושלמי שלנו יש בו ט"ס. וכפי זה יש לתרץ מה דהקשו התוספות דמאי מקשה למימרא היכא דכי מפקי אינהו כו' דמאי מקשו הא ידע החילוק בין החזיק ללא החזיקו כדקאמר (ולפ"י) [לא ברור] י"ל דהמקשה הוה סבר כשיטת הירושלמי דבצדוקי גרע מישראל וזה הי' לו סברא פשוטא ומקשה למימרא וכו' דבצדוקי בהחזיקו אינו יכול לחזור והתניא וכו' דנהי דמיירי בלא החזיק מיהו ה"מ בישראל אבל בצדוקי דגרע אף בהחזיק יכול להחזיר וקאמר אביי דליתא דגם בצדוקי החילוק ומביא ראי' מהא דנותן רשותו והוציא דהרי הוא כצדוקי ואעפ"כ קאמר בד"א שלא החזיק אבל בהחזיקו אינו יכול לחזור ובאמת מזו הברייתא קשיא על הירושלמי דאמר לר' יהודה דדוקא בישראל מחלקינן אבל לא בצדוקי והרי גבי מי שנתן רשותו והוציא מחלקינן ואפשר דהירושלמי סבר בצדוקי גרע ממי שנתן רשותו והוציא או דסבר כשיטת התוספות דלא הוה מומר ולפמ"ש אתי (שפר) [שפיר] דרשי' פירש דמי שהוציא הוה מומר דאל"כ מאי ראי' מייתי הגמרא דגם צדוקי בהחזיק אינו יכול לחזור בו:
תוס' ד"ה הוציא בין במזיד כו' ותימא דבמתניתן קתני הריטב"א הוכיח דלר"מ צדוקי אינו כגוי דהא קאמר במשנה או מי שאינו מודה בעירוב ומפרש בגמרא לעיל כותאי מוכח דצדוקי אינו כגוי דצדוקי מודה בעירוב והא דקאמר לעיל חסורי מחסרא והכי קתני צדוקי הרי הוא כגוי בדברי ר"מ קא מוסיף ולפ"ז לא מקשו תוס' מידי אלא שלכאורה קשה לדעת הריטב"א דהא בהך ברייתא דלעיל אמר צדוקי הרי הוא כגוי ושם משמע דר"מ הוא דהרי מסיים דברי ר"מ ולהגורסין ר"ג אומר אינו כגוי ניחא דהשתא בע"כ לא קאי דברי ר"מ אלא על המעשה של ר"ג לו על הרישא ואף להנך דלא גרסי אפשר לומר כיון דחסורי מחסרא ור"ג חולק ר"מ נמי לא קאי אלא על המעשה וממ"ש התוספות בתרוצם דכל המשנה עד ר' יהודה ר"מ אומר צ"ל נמי דסבירא להו כהריטב"א דלחסורי מחסרא צדוקי הרי הוא כגוי מוסיפין אחר ר"א בן יעקב דאל"כ איך אמרו עד ר' יהודה אומר דברי ר"מ הם והרי ר"א בן יעקב מפסיק באמצע:
תוס' ד"ה כאן בצנעא וכו' ותימא דהא סתם צדוקי הא וודאי על תירוץ הגמרא לא קשיא כלל דהא קאמר כאן בצנעא כאן בפרהסיא ומשנה מיירי בצדוקי דאינו מחלל בפרהסיא אע"ג דסתם צדוקים מחללים בפרהסיא הא רואים זה שאינו מחלל ואפשר דקושית התו' על המקשן דלא הוה מחלק בכך וסבר דמתניתין בסתם צדוקי מיירי עיין מהרש"א שכתב דקושית התוספות להך תירוצא הוא וצ"ל לדידיה דקושיתם היא דהא ליכא צדוקי כלל דאינו מחלל בפרהסיא. ודע דהרמב"ם סבר דצדוקים דינם כתינוק שנשבה לבין הנכרים וכתוב בתוס' שבת דהתוספות ושאר פוסקים חולקים עלהרמב"ם והקש' מזה על הב"י ואינו מוכרח די"ל דהתוספות מיירי בצדוקים הראשונים ומי שנעשה צדוקי אבל בני הצדוקים (שנולדה) [שנולדו] להם עודם צדוקים שפיר י"ל דהוה כתינוק שנשבה גם מה שכתב התוספות שבת דהרמב"ם לא כתב כן רק בפירוש המשנה אישתמיטתיה דהרמב"ם כתב כן בפ"ג דממרים והביאו היד אהרון. והת"ח כתב אע"ג דעושה בפני שאר אדם אם בוש לפני ת"ח לא מקרי בפרהסיא ולכן הביא הגמרא הך מעשה דר"י נשיאה לאשמועינן זה דאם לא כן למה הביא הגמרא הך מעשה דרבי יהודה נשיאה ובאמת אינו נראה כן דא"כ נתת דבריך לשיעורים ועוד דבפרהסיא הוי בפני עשרה מישראל וא"כ כל שעשרה יודעים מה בכך שיבוש בפני אדם חשוב ולכן נראה דאי לפר"י דבחצר הוה י"ל בחצר דלא דיירי ביה ישראלים וגם לפי' ר"ת דבר"ה הוה אפשר במקום דלא שכיחי ישראלים והגמרא הביא הך מעשה לאשמועינן דר"י נשיאה נמי סבר כהך שינויא דמחלק בין צנעה לבפרהסיא ולא כתירץ הראשון דמגיה המשנה כנראה דאינו מחלק. ועיין תוספות שבת: