יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף סח:
משום דבית בלא חצר לא דיירי אינשי כו'. משמע מזה דרב אשי שחולק וסובר דבאמת פליגי רב ושמואל בפלוגתא דר"א ורבנן ורב דלא כר"א א"כ בע"כ ר"א לא סבר בית בלא חצר לא דיירי אינשי והא דקאמר בדף הסמוך אליבא דרבנן דדיירי אינשי בבית בלא חצר דמשמע דר"א אינו סובר כן הוא להאמוראים דסברי דרב אפילו כר"א אבל לרב אשי אפילו ר"א אינו סובר כן. ובהכי ניחא מה דמסיק ס"פ עושין פסין כיון דגלי גלי. והקשה בת"ח הא ר"א סבר בית בלא חצר לא דיירי וכפמ"ש י"ל דהנך אמוראי דלעיל סברו כרב אשי והסוגיא דלקמן כדעת המתרץ כאן. ולפ"ז ניחא נמי הא דאביי לעיל לא אמר כרבא פעמים מבטלין ופעמים אין מבטלין משום דלרבא צריך לומר דלא בפלוגתא דר"א ורבנן קמפלגי וא"כ צריכין לומר לר"א בית בלא חצר לא דיירי אינשי ואביי לעיל בס"פ עושין פסין קאמר כיון דגלי גלי ומוכח מזה דסבר כרב אשי דפליגי בפלוגתא דר"א ורבנן ושמואל כר"א מעתה לא יכול לומר כרבא דשמואל כרבנן וא"כ רב אפילו לר"א והי' צריכין לומר בית בלא חצר דיירי וזה לית לי' לאביי ושוב מצאתי ג"כ להריטב"א שכתב דסוגיא דעושין פסין כרב אשי אלא שכמה ט"ס יש בדברי הריטב"א:
ואמר להם ר"ג לבניו. לפי הנוסחא שלפנינו דגרסינן בהאי ברייתא שהי' דר עם ר"ג לא יצדק ואמר לבניו דהא לפ"ז סותר המשנה שאמר ר"ג גופיה שאביו הגיד זה לבניו ולא הוא לבניו אם לא שנגרוס במשנה רשב"ג כמ"ש התוספ' לעיל ואתי שפיר אמנם אם נגרוס במשנה ר"ג צריך לגרוס בכאן בברייתא רשב"ג שהוא רשב"ג הנהרג שהי' אביו של ר"ג דיבנה:
תוס' ד"ה והוציאו. במשנה דאמר מהרו (והוציאם) [והוציאו] א"כ פשיטא הטעם משום חזקה דכיון שהחזיקו לא יכול לחזור אבל בברייתא דנקט הוצאה והכנסה יש לומר דחזקה לא מהני רק שיעשו כל צרכם דלהכי נקט הוצאה והכנסה לפיכך הוצרכה לפרש ומהא דקתני במתניתין עד שלא יוציא נמי לא קשה דר"ג לא חשש אלא על ההוצאה של הצדוקי ולא על ההכנסה כי הי' יודע שאין לו דבר בחוץ אבל מתניתין דמי שנתן רשותו דדינא קמ"ל יש מקום לטעות מדלא תני הכנסה: