יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף סז:
ישראל בית סאתים אינו אוסר. עיין רש"י ותוספות ויש לומר כי טעם מחלוקתם ע"פ מה שכתב הראב"ד דדוקא בפתח ארבעה אבל יותר מארבעה בכל ענין שרי דגלי אדעתי' דבהא ניחא ליה טפי ולסברת התוס' לא שייך האי טעמא כיון דהוי כביתו ואינו עומד במקום אויר של מבוי כי גילה דעתו מאי הוי. אמנם רשי' סבר כהראב"ד ולכן סבר דהכל תלוי בהיקף לדירה מסתמא או בגילוי דעתו:
אפילו כור אפילו כוריים. ע"ל כ"ב ד"ה דילמא:
מחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין. ע"ל י"ח ד"ה אפילו:
האי ינוקא דאשתפך חמימי. מכריע סימן נ"ז. מגילת ספר לאוין דף י"ג ע"א. מנחת ביכורים:
(מייתי) [נייתו] ליה חמימיה מגו ביתאי. ע"ל ס"ד ד"ה אם כן שבת קכ"א ד"ה אין אומרים:
בדאורייתא מותבינן תיובתא. אש דת דף ע' ע"ב. עיין רדב"ז י"ט. שדה הארץ פ"ז ע"ב:
רשי' מגו ביתאי והתינוק הי' בבית אחר באותו חצר. דברי רשי' מוכרחים דבאותו [נראה שחסר כאן: חצר] הי' דאלו הי' בחצר אחר א"כ למה הקשה אביי והא לא ערבינן עד שהשיב לו רבה נסמוך אשיתוף תיכף הי' לומר הריעותא שמפני זה אסר הטילטול דהיינו מפני שלא הי' שיתוף. ואפילו אם הי' עירוב אסור אלא בע"כ צ"ל דבאותו חצר היה התינוק וא"כ אם הי' עירוב בחצר לא הי' ריעותא כלל במה שלא הי' שיתוף ולכן הקשה בתחילה והא לא ערבינן רק אח"כ כשאמר רבה נסמוך אשיתוף הוצרך לומר שלא הי' שיתוף והריטב"א בשם התוס' הקשה דלמה לא בטלו והוצרכו לעבור על שבות. ותירץ דבחצר אחרת הי' וס"ל דאין מבטלין מחצר לחצר והוא דוחק דהא פסקינן כר"י דמבטלין מחצר לחצר ואיך יחלקו הני אמוראי בתראי על רבי יוחנן ובע"כ צ"ל שלא הי' אחד מבני חצר בביתו שהי' בעיר באופן שאוסר אבל לא הי' יודעין למצא אותו ולא הי' רוצין לבטל מצות המילה עד שיחפשוה:
תוס' ד"ה ומ"ט ועוד (ראי') [צ"ל יש לדקדק] מהא דתני' פ"ק דשבת. וכתב מהרש"א דרבא דמוקי לה אדיוקא וסבר במתוכו לים אסור לא ידע הך ברייתא דשבת והוא דוחק גדול דרבא לא ידע הך ברייתא ועיין לקמן דף ע"ז דמקשה מסיפא דהך ברייתא אפילו לרב שהוא אמורא קדמון אמנם לפי מ"ש התוס' בשבת בשם רשב"א ל"ק כלל דלא תני קרפף והא ראי' דגם חצרות שלא עירבו לא תני כמ"ש שם התוספות ומחצרות שלא עירבו וודאי אסור להוציא לכרמלית ומיהו לדעת ר"ת יש לומר דהא דלא תני חצירות שלא עירבו משום דמשתנה ע"י רשויות ולא ס"ל תירץ הרשב"א שכתבו התוס' בשבת. ושוב מצאתי בתוספת שבת סימן שמ"ו שכ' מעין מה שכתבתי. ועיין מרכבת המשנה ח"ב פי"ו דשבת ה"ב:
תו' ד"ה והא לא ערבינן כו' וקודם המילה היה. עיין בר"ן ר"פ ר"א דמילה דנחלקו בעל המאור ורמב"ן דבעל המאור סובר דחמימי דלאחר המילה הי' אלא דנשפך קודם המילה ולהכי הוי דחינן המילה אי לא הי' מים כיון שרואין שצריכין לחלל שבת אחר המילה והרמב"ן סובר אי אישתפך חמימי דלאחר המילה קודם המילה אעפ"כ מליו אעפ"י שיצרכו לחלל שבת אח"כ כי אין למצוה אלא מקומו ושעתו וחמימי דכאן בע"כ חמימי דקודם המילה הי' ע"ש ומן התוס' אין הכרע לאחד מן הדיעות: