אור ברסלב

יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף סא:

דף סא.

שבת בעיר חרבה. עיין לעיל נ"ב ד"ה האי להקל:

קתני עיר דומיא דמערה. הוצרך לדייק כן דאי עיר מיושבת קאמר הא בוודאי לרבנן אף בנותן כד' אמות. א"כ איך אפשר לדייק שבת אין אבל מניח לא ובע"כ הוה צריכין לומר דר"ע היא ומודה בשבת אבל השתא דעיר דומיא דמערה אי אפשר לומר דר"ע היא ובע"כ רבנן היא ואפ"ה שבת אין מניח לא:

פרק ששי

או מי שאינו מודה בעירוב. עיין יד אליהו סימן י"ב:

ראב"י אומר לעולם אינו אוסר עד שיהיה שנים כו'. ודקדק בתורת חיים למה תני לעולם ומה שתירץ דאתי לאשמועינן דבבית אחד אינו אוסר והביא ראיות לזה ופשיטא דאין חולק על זה וכך כתב רבינו יונתן להדיא. אמנם זה כבר נכלל במה שאמר ראב"י שני ישראלים אוסרים ונשמע מזה דבבית אחד שאינם אוסרים זה על זה גם העכו"ם אינו אוסר ולא צריך ללמוד מלעולם ואפשר לומר כיון דת"ק אמר הדר משמע דוקא אם ישראל דר שם אבל אם אינו דר שם גם ת"ק מודה דאינו אוסר וכדאיתא בברייתא לקמן דירת עכו"ם הרי הוא כדיר של בהמה וכמו שפירש שם רש"י ותוספות לכן קאמר ראב"י לעולם כלומר לא מיבעיא באינו דר דגם ת"ק מודה אלא אפילו בדר דת"ק אוסר אומר אני דג"כ אינו אוסר עד שיהיה שני ישראלים אוסרים זה על זה. ובברייתא שלקמן בנוסחא שלפנינו ג"כ גרסינן בדברי ר"א בן יעקב לעולם. אמנם מדברי רש"י נראה דלא גרסינן בדברי ראב"י לעולם. ולפמ"ש ניחא דדוקא הכא יצדק לעולס משום דת"ק אמר הדר אבל לקמן דת"ק לא אמר הדר לא יצדק בדברי ראב"י לעולם:

תוספות ד"ה ר"א בן יעקב כו'. וא"ת לכאורה עדיפא הוה להו להקשות למה גזרו בכותי כלל. ואין לומר משום שמא ילמד ממעשיו כמו נכרי א"כ וודאי אין חילוק בין צדוקי לכותי דגם גבי צדוקי יש לגזור משום שמא ילמד ממעשיו וא"כ איך כתבו בדיבו' אחר זה דר"ג מחלק בין צדוקי לכותי הא וודאי כיון שיש לגזור משום שמא ילמד ממעשיו אין לחלק ומה גם לפי מה שכתבו דבתרווייהו לא גזרו אליבא דר"ג בוודאי אין סברא לומר שבזה נחלקו ר"ג ורבנן אם שייך שמא ילמדו ממעשיו גבי צדוקי וכותי או לא. וצ"ל דגם בקושיתם הוה פשיטא להו דלא שייך למגזר שמא ילמד ממעשיו גבי כותי ועיקר הגזירה היה משום גוי דלא פלוג בין כותי לגוי ועל זה קשיא להו דא"כ בחד נמי ליגזור כיון דשכיח דדיירי ולא חידשו בתירוצם אלא הך סברא כיון דעיקר הגזירה דכותי משום גוי הוה לא רצו לגזור בכותי יותר מבגוי:

תוספות ד"ה אמר ר"ג כו'. הוצרך בקונטרס לפרש כוונתם לתת טעם לדברי רש"י שפירש להדיא במשנה דר"ג סבר דכותים גירי אריות הם (וזה לפי שיטתו דר"ג דיבנה יכול לומר דכותים גרי אריות הם) מה הכריח לרש"י לפרש כך כי בזה שכותי אוסר אינו צריך לומר כך [לוח הטעות: כו' אע"פ שגירי אמת הם יכול לאסור כמו לר"מ אלא וודאי כדי לחלק בין צדוקי' לכותי' צ"ל כך] לדברי ר"ג (ותירץ התוספות לא ניחא ליה לרשי') אבל וודאי לולא דרש"י עצמו פירש כן בוודאי יש לומר דר"ג סבר דכותים גירי אמת הן כדמוכח מההיא דחולין לפי פירושם דהוא ר"ג דיבנה ואפ"ה יש לחלק בין צדוקי לכותי כי זה מודה בעירוב וזה אינו מודה בעירוב. וכן כתבו בחולין ולא הוה צריכין נמי לומר כפירש ר"י דר"ג חולק באמת בכותי רק מכח קושיתם שם בחולין והיא הקושיא אחרונה שבתוספות כאן כיון דאין מי שמתיר בכותי מה חידש רב אמי ור"א שעשאום כגוים גמורים הא לכ"ע הכי הוי דינא ודברים פשוטים הם לע"ד ובעצי אלמוגים כתב כי דברי התוספות דכאן סותרים למ"ש בחולין ולפמ"ש אין כאן סתירה:

באותו הדיבור דההיא ר"ג בנו של ר' יהודה הנשיא כו'. נראה כי רש"י (פירוש) [פירש] כן משום שנראה דאחר סתימת המשנה גזרו על הכותים דאל"כ איך אמר אביי הכל שוחטין אפילו כותי מה"ת יתיר במשנה כותי נגד ר"ג ובית דינו ולכן פירש רש"י דאחר חתימת המשנה גזרו א"כ צ"ל ר"ג בן רבי הוא דאלו ר"ג דיבנה קדים טובא שהי' זקנו של רבי ולכן רבי יוחנן לא חש לגזירות ר"ג כיון דרבי התיר במשנה ולולא פירוש רש"י דהא ר"ג בנו של רבי הי' מקום לומר דההיא דחולין הוא ר"ג דיבנה ור"ג דכאן ר"ג הזקן זקנו של ר"ג דיבנה וכן פירש רשב"ם בנידה דף וי"ו ד"ה שפחתו של ר"ג מיהו התוספות שם חולקים עליו דאין דרך להזכיר לר"ג הזקן ר"ג סתם:

תוכן העניינים

יד דוד על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה