אור ברסלב

יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף סא.

דף ס:

עיר שיושבת על שפת הנחל. עיין ברי"ף ובעל המאור:

כי אזלו להתם נמי מטטרגי להו כולי האי לא כייפי להו דאמרו אינשי כו' ולא נבח השתא נמי מטטרגא להו בני חמתן לבני גדר כולי האי לא כייפי להו כצ"ל מש"ס ישן ורש"י שכתב כולי האי וודאי לא כייפי להו בני גדר דאפילו בלא (מאתייהו) [מתייהו] לטטרגו להו בני חמתן ורש"י כתב כן על לא כייפו להו השניה שהקושיא הי' דבני חמתן יכו לבני גדר כשבאין לחמתן ועל זה מתרץ דבני גדר לא כייפו כולי האי לבני חמתן ולפי שלשון כולי האי לא יצדק דמשמע דבני גדר כפופין לבני חמתן אבל כולי האי לא כייפו והא אדרבה בני חמתן כייפו לבני גדר לפיכך פירש מהרש"ל שזה בא רש"י לתרץ במה שאמר דאפילו בלא מאתייהו לטטרגו להו בני חמתן כלומר כלפי מה שאמר בתחלה דבלא מאתייהו אין יכולים בני גדר להכות לבני חמתן יהי' נמי כפופים כל כך שבני חמתן יכו לבני גדר בחמתן כולי האי לא כייפי אמנם הנוסחא שדחה מהרש"ל ברש"י כך היא כולי האי וודאי לא כייפי להו לבני גדר דאפילו בלא מאתייהו לטטרגו להו לבני חמתן א"כ רש"י קאי על לא כייפי הראשון דהקושיא הי' שיכו בני גדר לבני חמתן אפילו בחמתן ואיתא דברי רש"י כפשוטו וכנוסחא זו כתב בש"ס ישן ברש"י אמנם ראיתי בספר כפתור ופרח דלא גריס על הקושיא הראשונה כולי האי לא כייפי רק גריס כלבא בלא מתי כמו שהוא הנוסח בש"ס דפוס פפ"ד ונראה שזו היתה (גורסת) [גירסת] מהרש"ל ולפיכך פירש דרש"י וקאי על (הקוש"י) [הקושיא] השני' דיכו בני חמתן לגדר אמנם אותו שהגיה ברש"י הוא ג"כ הגיה בגמרא על קושיא הראשונה כולי האי לא כייפי כדי שיצדק על זה לשון רש"י. ועיין על הסוגיא בארוכה מרכבת המשנה ח"א פכ"ח דשבת ה"ה:

ולמודד שאמרו כו' אפילו סוף מידתו כלתה במערה. עיין בתוספות לעיל דף מ"ב ד"ה וכלתה דהקשו מאי משמיע לן רב הונא דכלתה מידתו בחצי חצר יש לו חצי חצר דמשנתינו היא ואין לומר דמשנה איירי בכלתה בסופו הא אמרינן סוף העיר איצטרכא ליה דלא תנן משמע דמתניתין מיירי בכלתה בתוך העיר יע"ש ולכאורה קשה מאי קשיא להו דהא הך סוגיות דהגמרא אמרה דאמוראי בתראי פלפלו בה רבא שהי' זמן רב אחר רב הונא ואם כן מאי קשיא על רב הונא דאיצטריך לאשמעינן ואין לומר דבע"כ צריכין לחלוקי בין כלתה מידתו בתוכו או בסופו מכח קושיות מתניתין וברייתא דלעיל הא יש לומר דוקא בלן אבל במודד אין הדין כך אלא בתוכו אין לו כלום דוקא בסופו ואפשר דהתוספות קשיא להו (כיין) [נדצ"ל כיון] דריב"ל קדמון הוא טובא מרב הונא ולדידיה ע"כ צ"ל סוף העיר איצטריך לאשמעינן כדי דלא יקשה מאי קמ"ל ובוודאי רב הונה הוה ידע הך דריב"ל אלא דלפי זה הי' להם להתוספות להקשות בקיצור מריב"ל ולא ממתניתין:

רשי' ד"ה למודד שאמרו כו' אפילו במערה של דיורין כצ"ל :

תוס' ד"ה עיר העשוי' כקשת היה כו' ופרושו תמוה. עיין מהרש"ל שכתב יישוב לתמיהתם. ומהרש"א כתב ואינו מובן לי ובאמת דברי מהרש"ל פשוטים. ודברי התוס' תמוהים דהא מעיקרא כי הוה בעי למימר לאו משום דהני עביד דקה והני לא עביד דקה הוא נמי כהך פרושו שפירש מהרש"ל אליבא דרשי' דבני גדר הוי כעיר ומודדים מחמתה ובני חמתן כל אחד מפתח ביתו. וה"ה נמי בעיר העשוי' כקשת שיש בין ראשיה יותר מד' אלפים והריטב"א הביא בשם התוס' דקשיא להו דא"כ היינו תירוצא דבני עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה. ואפשר לומר לפ"ז כי מתוך קושיא זו הבינו התוס' מתוך פירשי' דמ"ש מובלע בתחומין לא בסוף התחום אלא באמצע התחום והתחום של בני גדר הי' עדיין יוצא חוץ לחמתן. דאל"כ היינו תירץ של עיר גדולה וקטנה ומ"ש מהרש"א עוד דאין להקשות לפירש רשי' כמו דאמרינן גבי שלש כפרים המשולשים דאמרי' מלי ה"נ נחזי גדר כאלו הוה בין ראשי הקשת של חמתן ותירץ דהוי יותר מאלפים לקשת ותירוצו לא הבנתי דהא לפי פירש רשי' בע"כ לא הי' יותר מאלפים מן הקשת דאל"כ איך הי' יכולין לילך בני גדר לקשת. ותו נראה דאפי' אי הוה יותר מאלפים מגדר לקשת כי לא הוי אלפים מגדר ליתר שפיר אמרינן מלי וקושיות מהרש"א לע"ד לא קשה כלל דדילמא גדר לא הוה רחב רק ג' אלפים וקצת יותר ואם אמרינן מלא נשארו יותר מקמ"א אמה בין גדר לכל אחד מראשי [לוח הטעות: הקשת וא"כ בזה לא אמרי' מלי כמבואר בסוגי'] דלעיל:

תוכן העניינים

יד דוד על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה