אור ברסלב

יד דוד על עירובין· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ס:

דף ס.

רש"י ד"ה הי' מודד ובא וכו' ותנן הואיל ולא היתה כוונתו לכך לא יכנס כו'. צ"ע דזה דברי ר"מ והלכה כר"י שאמר בשם ר"ט שיכנס וא"כ למה מוקי רשי' להך דרב אידי דלא כהלכתא הא אפילו לרבי יהודה נמי ניחא במי שהי' כוונתו לשבות שם ולקנות שם שביתה כדי לילך למקום אחר שלא כנגד העיר או שמיירי שקנה בעיר אחרת שביתה שהיא סמוכה לזו ורוצה לילך בשבת למדוד אלפים ופוגע בעיר אחרת וצ"ע:

תוס' ד"ה אין אלו כו' כדמשמע בהדר דקאמר והרי נותן עירובו בסוף אלפים. בנוסחאות שלפנינו הגירסא שם בתוך אלפים אמה וא"כ יש לומר כי כלתה מידתו בסוף העיר ואין ראי' דיש חילוק בלן ואדרבה משמע איפכא מדקאמר בתוך אלפים משמע אבל בסוף התחום אי אפשר ללון בעיר ואף לפי גירסת התוספות אין ראי' לדינא של הרב שמש צדקה שכתבתי לעיל דף נ"א ד"ה ויצא עשיר משום די"ל דמיירי שמניח העירוב ע"י אחר ואע"ג דקאמר לישנא וקאתי דמשמע הוא עצמו מ"מ אף אם עצמו הניח העירוב אפשר דהניח מבעוד יום וחזר לעיר קודם השבת דאלו בשבת אסור לחזור כיון שעדיין לא לן. אמנם נראה דמש"ה התוס' גורסים בסוף התחום דאי הוה גרסינן בתוך התחום קשה דלישנא יתירא הוא ולא הל"ל והרי המניח עירובו וקאתי ולן בביתו ולכן ס"ל התו' דהמניח בתוך התחום אין ראי' דמקום לינה גרמא שום דבר דוודאי מקום שביתתו במקום עירוב עיקר דירתו ואף שלן במקום אחר מה בכך הלא אף במקום דירתו לפעמים אדם לן במקום אחר וא"כ ל"ק כלל מהא דמשהינן מתחומ' אמנם המניח בסוף התחום שפיר הקשה דבע"כ מקום לינה מידי הואי דאל"כ איך מותר ללון בעיר הרי הוא חוץ לתחומו אלא ש"מ כיון דלן בעיר נחשבת נמי כשביתתו ואעפ"כ נמדד מן תחומו וא"כ שפיר הקשה להנך בר בי רב כנ"ל: ושוב מצאתי בהגהות סמ"ק דף ק"נ שזו השיטה מהר"י דלא כפירש התוספות גבי ויצא עשיר חוץ לתחום ושמחתי שכוונתי לדעתו. ונראה מזה שדעת הסמ"ק כהרב שמש צדקה. ובספר אבן העוזר חילק בין מערב בפת להולך ברגליו כמו שצדדתי לעיל ובע"כ דסמ"ק לא ס"ל הכי והוא קדמון וראוי לסמוך עליו וגם הוכחתי לעיל דאף המערב ברגליו דינא הכי:

באותו הדיבור דלגבי מודד הוי ידע כו'. וודאי רב אידי דסבר דבלן גופיה איכא חילוק בין כלתה מידתו בתוכו או בסופו לענין למדוד חוצה דבכולה בתוכו ניהי דנחשב כד' אמות להלוך כולה אבל לא נחשב כד' אמות למדוד חוצה לה ממילא במודד דגרע אין חילוק ואפילו כלה בסופו לא נמדד כד' אמות חוצה לה. כמ"ש התוספות אבל המקשן דלא הוה מחלק לן בין תוכו לסופו והוה סבר דאפילו כלתה מידתו בתוכו כיון דנחשבת כד' אמות להלוך בה אף לענין זה נחשוב כד' אמות למדוד חוצה לה וא"כ במודד וכלתה מידתו בסופו כיון דבע"כ הוי כד' אמות אף למדוד חוצה לה אבל בכלת' מידתו בתוכו דלא הוי כד' אמות לתוכו ה"ה נמי למדוד חוצה לה כללא דמילתא המקשן הי' (סבר) [סובר/סבור] דכלתה מידתו בתוכו בלן וכלתה מידתו בתוכו במודד שוים הם ונראה שלזה כיון מהרש"ל ועיין מהרש"א. אמנם אם כוונת מהרש"ל כמ"ש קשה מה הקשה דלמה לא משני התוס' בקצרה דלהכי לא מקשי ממודד משום דמתני' בלן ותירץ בדוחק הלא לפי מ"ש הוצרך התוס' בע"כ לומר דהמקשן בע"כ הוה ידע חילוק במודד גופיה בין כלתה מידתו בתוכו או בסופו דבסופו הוה כד' אמות אף למדוד חוצה לו ולהכי הוה סבר דבלן כלתה מידתו נמי חוצה כד' אמות אפי' למדוד חוצ' לה דהא תרווייהו שווים ולפיכך מקש' שפיר מברייתא אבל אי הוה סבר דבמודד אפי' כלתה מידתו בסופו לא הוי כד' אמות למדוד חוצה לה א"כ בלן נמי בכלתה מידתו בתוכו נמי לא הוי כד' אמות למדוד חוצה לה וא"כ גם מברייתא לא מקשי מידי דבזה וודאי לא הוי טעי המקשן לומר דבלן אפילו כלתה מידתו בסופו נמי לא הוי כד' אמות למדוד חוצה לה:

תוכן העניינים

יד דוד על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה